לוחמים תומכים ברב זרביב: "כולנו חייבים לו קצת מהחיים שלנו"

לאחר שהנודע בציבור שהדיין הרב אברהם זרביב שליט"א, ידליק משואה בטקס המשואות ביום העצמאות השנה, אנחנו חוזרים עם התובנות על פעילותו של הרב זרביב ושל חטיבת גבעתי, כפי שנחשף בתחקיר שפרסמנו בנושא לפני כשנה. לאחר התחקיר, ישבנו לשיחה עם הרב זרביב, בה הוא סיפר לנו על השיטות שהוא והחטיבה פיתחו, והביאו להצלת חיים של חיילים רבים.

בעקבות הפרסום, רבים ברשת ביקרו את ההחלטה לתת לרב זרביב להדליק משואה, תוך שהם מזכירים את העובדה שהרב זרביב ננזף על ידי נציב תלונות הציבור על השופטים, על ההתבטאויות שלו בסרטונים שהוא מפיץ.

אולם רבים גם הודו לו, שיבחו את מעשיו, והזכירו שהוא והחברים שלו ב"כוח רייש" הצילו חיים של חיילים רבים. 

"כולנו חייבים לו קצת מהחיים שלנו", כתב על זה עקיבא סיימון, שלחם בעזה לצד הכוח. "בתחילת רפיח, נכנסו בני מחזור שלנו מסיירת גבעתי לבית ממולכד, נהרגו שם מ"פ, מ"כ ו3 לוחמים... ולפני ואחרי היום הזה היו עוד ימים כאלה, עם הרוג כאן ופצועים שם. עד ש"כוח רייש" צץ ועלה בקשר, וזה פסק," הוא סיפר.

ד"ר ניסים חמוי, אביה של אלה שנרצחה במסיבת הנובה כתב: "מאות, ואולי אף אלפי בני משפחה, הורים, בני זוג וילדים חבים את שובם של יקיריהם בשלום מעזה לרב זרביב, שבפעולתו מנע אובדן חיים של רבים ופציעות קשות של רבים עוד יותר. היום, כל זב חוטם בתקשורת ובמיוחד ״ברדיו החיילים״ (מתי סוגרים אותו?) מרשה לעצמו להטיף מוסר ולבטל את מי שפעל להצלת חיים. ולמה שיתבלבלו עם הכרת תודה כשאפשר להצטרף למקהלת ההכפשות. היכן קולם של אותם בני משפחות שיקומו להגן על הרב זרביב?"

פחות הרוגים, יותר הכרעה

לפני קצת יותר משנה, פרסמנו בקול היהודי תחקיר על פעילות צוות הקרב של חטיבת גבעתי בעזה, מתוך מטרה להאיר זרקור על שיטות לחימה שמצילות חיי חיילים.

בדיקה שערכנו בקול היהודי הציגה מספרים שמלמדים באופן מובהק על כך שהמספר המועט ביותר של נפגעים, בפער משאר החטיבות, היה בקרב צוות הקרב החטיבתי של גבעתי.

כאשר ניתחנו את הסיבות לכך עלה כי השיטות שייבאו בחטיבה מהפעילות בדרום הרצועה והלכו ושוכללו, עמדו בבסיס ההצלחה. הגורמים – פיצוץ שיטתי, השקעה מסיבית בצמ"ה, אך בעיקר ההחלטה שההתקדמות בשטח תיעשה לאחר שיטוח מוחלט של השטח הבנוי שבו הסתתר האויב, והכנסה של כוחות למבנים תיעשה באופן מינימאלי במיוחד רק לאבטחת הכלים או למשימות מיוחדות.

שיטה זו התאפיינה בהפעלה ייחודית של כלי הצמ"ה ולוחמי ההנדסה שבפיצוץ מבנים והריסתם המוחלטת בידי כלי הצמ"ה הביאו להיעדר יכולת של המחבלים לשהות בשטח הסמוך לכוחות, הן בשל היעדר מקומות מסתור והן מחשש לפגיעה מפיצוץ חומרי הנפץ.

כך זה עבד: במקום להגיע לשטח ואז להתקדם בית ולאחריו לעוד בית, להותיר חיפויים - וכך להמשיך מרחוב לרחוב - כפי שעבד התו"ל עד כה, בשיטה שהתהוותה תוך כדי לחימה הכוחות התבססו בנקודה בטוחה מחוץ למרחב הבנוי ומשם החלו בהרס שיטתי של הרחובות. לפני כניסת החיילים הגיעו כוחות הצמ"ה והחבלה וטיפלו במתאר שהולך להיכבש בית אחרי בית באופן שניקה את השטח גם ממחבלים, גם ממטענים וגם מאיום הצליפה מנקודות נסתרות. רציונל העבודה היה שככל שהשטח יהיה חשוף ונקי יותר, ההתקדמות תתאפשר באופן מהיר יותר ובטוח יותר. 

באופן ההתקדמות הזאת החזית היחידה שאיתה מתמודד הכוח הוא החזית לפנים והוא כמעט ולא צריך להשקיע בהתמודדות עם האגפים ולאחור. העיקרון הפך להיות פתאום כל כך מתבקש - אם תהרוס את הבית הבא הוא לא יהווה עליך איום והסיכוי שהמחבלים יפגעו בך ייפחת באופן דרמטי. 

כלי הצמ"ה למעשה הרסו באופן שיטתי את המבנים באזור, מה שהקל על היכולת לאבטח את העבודות וצמצם באופן משמעותי את מקומות המסתור למחבלים. למחבלים לא היו בתים לחזור אליהם.

יש שישאלו האם השיטה של כניסה לאחר הריסה לא גרמה להאטה בקצב ההתקדמות. גורם ביטחוני ששוחחנו עמו ובדק את הסוגיה אומר כי להיפך – קצב ההתקדמות של צק"ח גבעתי עם כלי הצמ"ה היה מהיר בהרבה מיחידות מיוחדות שעסקו בטיהור בתים שלוקח זמן רב יותר.

מבית הדין אל חזית המלחמה

לאחר פרסום התחקיר, שוחחנו עם הרב אברהם זרביב, הדיין הלוחם, והוא סיפר לנו על שיטות הלחימה היחודיות שהם פיתחו במהלך הלחימה, על גבורת הלוחמים ומשפחותיהם, ועל היוזמה שצומחת מלמטה ומשנה את שדה הקרב.

הרב סיפר לנו על היוזמה שמגיעה מלמטה ומשנה את שיטות הלחימה. "כשאתה יודע שזה עליך, אף אחד לא יציל אותך, אתה צריך לפתור את הבעיה ולא אף אחד אחר, ולכן אתה גם תקנה את הציוד". היוזמה הפרטית הזו והרוח המסתגלת, הביאו את החטיבה לפתח יכולות ושיטות לחימה יעילות יותר, שחסכו חיי אדם רבים, ושינו את תמונת הקרב ברצועת עזה.

"היינו חצי שנה ברפיח ושם התמקצענו, ושם התחילה להתפתח תורת לחימה חדשה של חטיבת גבעתי. תורת לחימה שאני מאמין שתלמד בבתי ספר ללוחמה. הערך של חיי אדם אצלנו בצה"ל הוא ערך עליון, ואם לוקחים את הגרף של ההרוגים של חטיבת גבעתי מתחילת התמרון, שזה כמויות אדירות, 86 הרוגים לחטיבת גבעתי, זה מספרים מטורפים, ואתה רואה איך מאז שהגענו לרפיח הכל ירד, רואים את הגרף שהוא כמעט הגיע לאפס".

הרב סיפר לנו על הפעילות של "כוח רייש", כוח הצמ"ה שהחריב את הרצועה, ולצידו "כוח גיזבר", שפוצץ את השכונות לפני הכניסה של הכוחות.

בנוסף הרב סיפר לנו על ההתנגדות של המערכת.

"הניצחון יהיה כשלא יהיה שם חמאס. כנראה שכדי להגיע לניצחון הזה צריך פשוט לשטח את רצועת עזה. אם אתה רוצה להגיע לתוצאה הזאת, עם פחות הרוגים ועם פחות נפגעים, אתה פשוט צריך לשטח אותה. היום מבינים שצריך פשוט להתקדם בצורה מאובטחת, והצורה המאובטחת זה על ידי צמ"ה חזק."

"3,500 שנה מאז יציאה את מצרים לא הצלחנו להכריע את המקום הזה, ואני חושב שעכשיו, אחרי 3,500 שנה, הגיעה העת. המקום הזה חייב להיות מוכרע, ובעזרת השם הוא יהיה מוכרע, כי גם יש מסירות נפש גדולה, וגם הגענו לשבר שאין לנו ברירה. ואחרי השביעי באוקטובר נצרב לנו שאי אפשר להמשיך בסבבים ובדרך שבה כל הזמן העלמנו עין, אלא צריך לסיים את המלאכה הזאת. אנשים מוסרים את הנפש שנה וחצי לא להיות בבית, זה אירוע משמעותי. זאת המסירות נפש שלי - חייבים להכריע את המערכה הזאת."