יו"ר הוועד העממי ברהט מודה: "אין משפחה בלי נשק"

"אני יכול לקבוע בוודאות: אין משפחה בנגב בלי נשק" - כך אמר יו"ר הוועד העממי ברהט, ד"ר עוואד אבו פריח, בריאיון לתוכנית "אוול ח'בר" ברדיו א-שמס הבוקר (ג'). לדבריו, "הערבים בכלל, וערביי הנגב בפרט, כולם חמושים". הוועד העממי הוא גוף אזרחי בלתי רשמי של נציגי מפלגות וחמולות בעיר.

"לא אקדח קטן – נשק אוטומטי כבד"

לדברי אבו פריח, הנשק בנגב כבר אינו מסתכם באקדחים, וכולל נשק כבד, רימונים ונשק אוטומטי. "בלילה אני שומע קולות של ירי – לא אקדח קטן, אלא נשק אוטומטי כבד", סיפר. לדבריו, כמות כזו של נשק "לא נאספת בלילה אחד", והיא מעידה על תהליך התחמשות ממושך של משפחות וחמולות.

25 מוקדי סכסוך

לטענת אבו פריח, לפני כשבעה עד עשרה חודשים איתר הוועד יותר מ-25 מוקדי סכסוך פעילים או כאלה שעלולים להתלקח ברהט. "אצלנו בנגב, בשונה מהצפון, סכסוך של יחידים הופך מהר לסכסוך משפחתי", אמר, וסכסוכים כאלה מובילים לרצח ולנקמת דם.

כדוגמה הביא מקרה שבו צעיר שהגיע, לדבריו, מיהודה ושומרון, ביקר את קרוביו ברהט וגרם לתקרית שהתפתחה לסכסוך בין שתי משפחות ושכונות. הסכסוך הסתיים במותו של צעיר ובפציעתם של אחרים.

לדברי אבו פריח, המנהיגות המסורתית איבדה את השליטה. "פעם למשפחה של אלף איש היה זקן אחד שכולם הקשיבו לו", אמר. "היום יש במשפחה אלף צעירים ואין אף זקן שיכול לעצור אותם".

מאשים את המשטרה והשב"כ

את האחריות הטיל אבו פריח בעיקר על המדינה. "אני מאשים את המדינה, את כוחות הביטחון, המשטרה והשב"כ", אמר, וטען כי הרשויות "מעלימות עין, שותקות או מסייעות" לחימוש. לטענתו, הוועד התריע על מוקדי מכירת נשק וסמים ברהט, והמשטרה יודעת מי עומד מאחוריהם.

בהמשך פנה לציבור שלו, תוך שהוא מגדיר אותו "מוסלמים, ערבים, פלסטינים", ושאל מדוע לא נמנעו מהסכסוכים.

לדברי אבו פריח, בעיריית רהט צפויה להתקיים פגישה של ראשי שבטים ואנשי פשרה, בה תוכרז "אמנת כבוד" שתאסור פגיעה בבתים, בנשים ובילדים ובמסגדים – גם כשהסכסוכים נמשכים.

ירי ללא הפסקה ברהט: "המרחק בין פשיעה למתקפה לאומנית הוא כחוט השערה"

אתמול  בבוקר דויווחו התושבים הסמוכים לרהט כי לא הצליחו להירדם במהלך הלילה בעקבות צרורות הירי מרהט שלא פסקו לרגע.

בעל ערוץ הטלגרם חננאל אביב פרסם סרטון מרהט בו נראים חמושים בנשקים ארוכים פורקים מרכבים ומבצעים ירי כבד באין מפריע. ​

"​תושבי היישובים הסמוכים כבר התרגלו למציאות בה כמעט סביב השעון נשמעים קולות ירי.

​בסופו של דבר מדינת ישראל תיאלץ לצאת למבצע לכיבוש הנגב ואיסוף הנשק - ככל שהדבר לא קורה כך האיום על היישובים היהודיים גובר. ​המרחק בין פשיעה למתקפה לאומנית הוא כחוט השערה" כתב אביב.