מדינה מפוזרת מול פשע מאורגן - איך עוצרים את הכאוס בנגב?

"הבדואים עובדים כמערכת, אנחנו לא", אומר עקיבא ביגמן, דובר הישוב 'רתמים' בנגב ועורך אתר "מידה" החדשותי-אינטלקטואלי. את דו"ח מבקר המדינה שעסק בנושא המשילות בנגב, הוא מסכם בשתי מילים: "לא מפתיע".

הדו"ח מציג תמונה עגומה במיוחד של המתרחש בנגב: כמעט בכל נושא נרשמה החמרה, ולא נרשם כלל טיפול משמעותי במצב בשטח. בתחום הפוליגמיה למשל, הוגשו רק 3 כתבי אישום מתוך 113 תיקים בשנים האחרונות, ובתחום הפרוטקשן 87% מהקבלנים דיווחו כי התבקשו לשלם דמי חסות. 

האם המצב באמת חמור כל כך? ביגמן סבור שכן, ויותר מכך. "בגדול, המצב רק מחמיר. הבעיות גדולות יותר מהמנגנונים שהמדינה מפעילה כדי לטפל בהם זה לא מפתיע שדברים מתדרדרים בסופו של דבר".

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, טוען כי הדו"ח "מוטעה ומגמתי". אך לדברי ביגמן, גם התיקונים שמציג בן גביר, הם מינוריים מאוד. "דווקא הוויכוח הזה בין המבקר לבן גביר, מראה כמה אנחנו רחוקים" הוא אומר. "גם אם ניקח את הטענות של בן גביר, שנוספו עוד מאתיים או שלוש מאות שוטרים בתחנות, או שישה כתבי אישום על פוליגמיה ולא שלושה - אנחנו עדיין רחוקים מאוד מטיפול בבעיה".

המערכות, לדבריו, עובדות מול הפשע בנגב באופן שלא מתאים לאופי הפשיעה. "יש הרבה עצימת עיניים לרוחב המערכת" הוא אומר. הפרקליטות לא מגישה כתבי אישום בכמות מספיקה, ורבים מהעצורים משתחררים ללא כתב אישום כלל. מתוך אלה שכן נעצרים, רבים משתחררים במערכת המשפט עם ענישה מקלה: "במקום להסתכל על ארגוני הפשע, מסתכלים במערכת המשפט על העבריין הבודד - שהוא בדרך כלל עם "נסיבות מקלות" של עוני וכדומה. הם משחררים אותו במהירות, והמשטרה קולטת את המסר ולא משקיעה במעצרים".

כשהפשע מקבל משכורת ממשלתית

התקדמות כלשהי, לדבריו, ניתן לראות דווקא בריכוז של הפזורה הלא חוקית לערים מוסדרות. "זה מראה, שכשרוצים - אפשר להביא להתקדמות". אך גם בתחום הזה עצמו, לא חסרות בעיות אקוטיות: "מי שאחראי על זה זה רשות הבדואים," אומר ביגמן. "אבל את מי הם יביאו כקבלנים, פועלים או מאבטחים לאתרי הבניה המוסדרים? כמובן, את אותם אנשי החמולות העברייניות". 

"הקבלן, או מי שמטפל בכך מטעמו, יודע שעליו להזמין נהג משאית מהחמולה הזו, נהג טרקטור מאחרת ומאבטח מהשלישית", הוא מתאר. אחרת, הקבלן יהיה בצרות והמשטרה לא תוכל לעזור: "מה יעשו? יעצרו מישהו שישתחרר אחרי שבועיים?" הוא תוהה. כך בעלי העסק, ואפילו חברות ממשלתיות, חוששים לפעול נגד הסחטנים. המשטרה ומערכת המשפט לא יתנו להם מענה, והעבריינים תמיד יהיו שם כדי לאיים.

אבל בנוסף לבעיה מול מערכת המשפט, ביגמן מתאר תופעה שלדעתו שורשית יותר: "אין אף אחד שאחראי על כלל המערכת. כל אחד עובד מהכיוון שלו, וככה יוצא שהמשטרה והמשפט ורשות הבדואים ועוד - כולם פועלים אחד נגד השני". 

נזכיר כי על פי דו"ח המבקר, וועדת השרים האחראית על הנגב לא התכנסה כלל בשנתיים האחרונות - וכשאני שואל את ביגמן על משרד הנגב והגליל הוא משיב בביטול: "אין למשרד הזה שום סמכויות. זה שום דבר". לדעתו היעדר של גורם מתכלל, הרואה את המפה המלאה ונותן פתרון עומק - הוא הבעיה השורשית.

"יש עכשיו קצת ניסיון לשנות את זה, לכנס כמה גורמים יחד לדיון של שולחנות עגולים, אבל זה עדיין לא מספיק" הוא אומר.

"זה לא ריבוי טבעי,  זו הגירה"

בעיה נוספת שדו"ח המבקר נוגע בה,  היא בעיית הפוליגמיה. מספר הנישואים הפוליגמיים עלה לכ-16,256 – גידול של כ-16% מאז הביקורת הקודמת. הדו"ח מציג את בעיית הנישואין הבלתי חוקיים, את תרמיות הביטוח הלאומי ואת ההשלכות של "אלימות כלפי נשים, פגיעה בילדים, יצירת נוער שוליים ועוד".

לשם המחשת התרמיות - פעמים רבות גבר בדואי מתגרש פורמלית מאשתו הראשונה ונושא אישה שניה בעוד הוא ממשיך לחיות עם הראשונה. והראשונה מקבלת  הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי. בנוסף לכך תקבל האישה גם קצבאות ילדים ובמקרים מסוימים אף תיהנה מזכויות של אם חד-הורית - כשכל אלו יגיעו ישירות למשפחה הפוליגמית שנוצרה.

אך על פי עקיבא ביגמן, התופעה חמורה ומסוכנת בהרבה:  רבות מהנשים השניות מגיעות משטחים הנשלטים בידי הרשות הפלסטינית, הזהות שלהן שייכת לשם וכך הן גם מגדלות את בניהן. "האשה השניה, בפרט אם היא מהגרת, תמיד תלושה", הוא אומר. הן והילדים שלהן גדלים בעוני, ניתוק ומרמור - ונשטפים בשנאה ליהודים ולישראל.

האשה השניה, אומר ביגמן, לא תחנך את ילדיה ל"ישראליזציה" שאולי יש מי שמקווה לה מצד הבדואים. "מה שנראה כמו ריבוי טבעי, הוא בעצם הגירה של אישה עם כל ילדיה - מהרשות לנגב". הפתרון, הוא אומר, חייב לצאת מנקודת הנחה שמדובר בהגירה עוינת - ולהערך בהתאם.

הריבוי האדיר שיוצרת החברה הפוליגמית של הבדואים, מצטרף כך לפשע, העוני וההזנחה מצד המדינה. ההיבט הלאומני הופך ליותר ויותר דומיננטי בשטח, והפתרון? נראה שעודנו רחוק.