מנהלת ההגירה לא מתפקדת, והעזתים נשארים ברצועה

שנה וחודש חלפו מאז ההכרזה החגיגית של שר הביטחון, ישראל כ"ץ, על הקמת "מינהלת ההגירה מעזה". כ"ץ אף מינה את המשנה למנכ"ל משרדו, יעקב בילשטיין, לעמוד בראש הפרויקט שאמור היה לשנות את המציאות הדמוגרפית והביטחונית ברצועה. אולם, מכתבה של שרית אביטן כהן ב"ישראל היום" עולה תמונה עגומה: קומת משרדים ריקה בתל אביב, דיונים שבועיים שמוגדרים על ידי המשתתפים כ"בזבוז זמן", ואפס מעשה.

בחודש מרץ 2025, הכל היה נשמע אחרת. השר כ"ץ הצהיר על נחישות "לממש את חזונו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, לאפשר יציאה מרצון". שר האוצר סמוטריץ' דיבר על "פוטנציאל לשינוי היסטורי", והשרה גילה גמליאל המליצה בחודש יולי "להישאר אופטימיים". בפועל, האופטימיות התנפצה אל קרקע המציאות של גרירת הרגליים הממשלתית.

האבסורד: הערבים רוצים לצאת, ישראל מונעת

הנתונים שנחשפים בכתבה ממחישים את גודל המחדל: גורמים המעורים בנושא מדווחים כי לא פחות מ-100 אלף עזתים כבר הגישו בקשות או הביעו נכונות להגר מהרצועה (נתון התואם סקרים המראים כי מעל 40% מתושבי הרצועה רוצים לעזוב). יתרה מכך, בניגוד לטענות הנשמעות, ישנן מדינות שהביעו רצון לקלוט עזתים במספרים קטנים של מאות ואלפים, ואפילו שירות הביטחון הכללי (השב"כ) כבר בחן ואישר את שמותיהם של מבקשי ההגירה.

אז מי מונע את היציאה? מדינת ישראל בעצמה.

התירוץ הרשמי הוא שטרם נמצאה מדינה שלישית שתחתום על הסכם הגירה מסודר. אולם, שרים ובכירים מודים כי ראש הממשלה והמינהלת פשוט לא עושים דבר. "הם לא רוצים מכל מיני סיבות להיתפס כפושעים בזירה הבינלאומית. תמיד יש תירוצים," מצוטט אחד הגורמים.

תירוץ טראמפ ותסמונת חאן אל-אחמר

בסביבת הממשלה מנסים להיתלות בנסיגתו של דונלד טראמפ מהיוזמה. בתוכנית 21 הנקודות שפרסם טראמפ בספטמבר האחרון נכתב כי "איש לא יחויב לעזוב את עזה... תושבי עזה יעודדו להישאר ותוצע להם האפשרות לבנות ולשקם את עזה".

אלא ששרים בממשלה מודים ביושר כי גם בלי הנסיגה האמריקנית, נתניהו לא תכנן להוציא את התוכנית לפועל. גורם המצוטט בכתבה השווה זאת ישירות להתנהלות המוכרת של ראש הממשלה: "כמו שנתניהו לא רצה לפנות את חאן אל־אחמר, כמו שלא החיל ריבונות בבקעה... היתה לממשלה חצי שנה לעבוד עם מה שטראמפ נתן לפני שחזר בו. הם פשוט לא רוצים". אחד השרים הוסיף כי אם ישראל הייתה מתחילה לייצר עובדות בשטח, לייצר הסכמים התחלתיים ולהוציא אלפים - ההצלחה הייתה גוררת גם תמיכה מחודשת מצד טראמפ.

למה עופר וינטר נשאר בחוץ?

אחת הנקודות המקוממות ביותר בפרשה נוגעת לתא"ל (במיל') עופר וינטר. וינטר, קצין מוערך ובעל חזון, היה מיועד לעמוד בראש מינהלת ההגירה. אולם, כפי שחשף בכנס עם פעילים לפני מספר חודשים, המינוי סוכל ברגע האחרון מסיבה פשוטה: "הם הבינו שאני מתכוון ברצינות. אמיתי. אז הם פיטרו אותי לפני שהתחלתי". במערכת שלא מעוניינת לשנות את המציאות, כנראה שאין מקום לאנשי ביצוע נחושים.

טפטוף במקום פתרון שורש

בינתיים, במקום המנגנון הרחב שהייתה אמורה המינהלת להקים להוצאת אלפים דרך היבשה, הים והאוויר, המציאות מסתכמת בטפטוף דליל. כיום יוצאים מדי שבוע עד 400 עזתים בלבד למדינה שלישית - ורק כאלו המחזיקים בוויזה או סובלים מבעיות רפואיות. הם מועברים דרך מעבר כרם שלום לאלנבי או לנמל התעופה רמון. הליך פרטני ומייגע, רחוק שנות אור מהחזון הלאומי שהובטח.

כדי לנסות לחלץ את התוכנית מהבוץ המדיני, הצעת אחד השרים כעת היא להעביר החלטת ממשלה עם יעדים ברורים ומדדים, להעביר את המינהלת לאחריותו הישירה של ראש הממשלה ולמנות איש קשר מול ארה"ב. האם הממשלה תתעשת ותבין שעידוד הגירה הוא "הדבר היחיד שהיה מייצר הרתעה בכל הסביבה", כפי שהגדיר זאת אחד הגורמים בכתבה, או שתמשיך להיכנע לפחד מה"קהילה הבינלאומית"? ימים יגידו.