מפת השטחים המופקרים: האבסורד הגיאוגרפי שחונק את ההתיישבות

צפון השומרון: שטח ההפקר שגדול פי שניים מעזה

השטח העצום ביותר שנמסר לידי הרשות הפלסטינית הוא צפון השומרון - המרחב שבין העיר שכם לג'נין. מדובר בשטח שבגודלו הוא פי 2 (!) מרצועת עזה. במסגרת הסכמי אוסלו פינה צה"ל היאחזויות נח"ל במרחב, ומחנות צבאיים. למעשה, שטח C באזור כלל רק את היישובים המעטים שהיו קיימים והבסיסים הצבאיים. בעקבות האינתיפאדה השנייה נטש צה"ל את הבסיסים הצבאיים בסנור ובזק ששימשו כבסיסי אימונים של גולני וצנחנים. הפקרת השטח באוסלו הפכה את המציאות הביטחונית לבלתי אפשרית. בהתנתקות פונו 4 יישובים: חומש, שאנור, גנים וכדים והוחרב בסיס חטמר שומרון בדותן. 

אזור צפון השומרון הפך למרחב עצום בשליטת האויב ואחרי "שומר חומות" הוקמו במרחב גדודי טרור שהלכו והתפתחו ככל שהמדינה ניסתה לחזק את הרשות הפלסטינית". עם כניסתו של השר כ"ץ לתפקיד השתלט צה"ל על מחנות הפליטים בג'נין ובטול כרם. ובהובלת השר סמוטריץ' מתחדשת ההתיישבות בצפון השומרון ביישובים שפונו בהתנתקות ובמובלעות שנשמרו כשטחי C כמו הר עיבל. בנוסף לכך בקרוב צפוי להיבנות מחדש בסיס חטמר שומרון בדותן. אחרי תיקון ההתנתקות הצעד הבא המתחייב הוא תיקון חטא אוסלו, כי בלי זה המרחב העצום הזה ישאר ללא נוכחות יהודית.

מדרום לשכם עובר "ציר גלעד" שנסלל ככביש עוקף אחרי הסכמי אוסלו. הכביש שמחבר בין יצהר לקדומים עובר בתוך שטח B - זה חלק משטח גדול שבין עמנואל ליצהר שנמסר לערפאת ברגע האחרון כדי לאפשר חיבור של העיר שכם דרומה. על פי מה שמספר חגי הוברמן בליל הדיונים האחרון שכונה ליל התחתונים התחנן ערפאת בבכי לקבל את השטח כדי לאפשר לשכם להתרחב. הבנייה הערבית בשטחי B על הרכס שמצפון לו "רכס סלע" מאיימת על התנועה במרחב ולצה"ל אין איך לעצור אותה. זו הסיבה שנבנה שם אחד הבסיסים הבודדים בשטח B, לאחר פיגוע קשה על הציר. כיום הבסיס מוקף בבנייה ערבית כשלצה"ל אין כלים להתמודד, כל המרחב מדרום - שטח של למעלה מ-40 אלף דונם שחונק את יצהר מ-3 כיוונים ועלול להביא בשנים הקרובות רצף בנייה אורבנית משכם ועד לפאתי אריאל. בשנה האחרונה הוקמו במרחב 3 נקודות חלוציות שמנסות לבטל את אוסלו ברגליים.

ממזרח נמסר עוד שטח עצום לידי הרשות הפלסטינית, כשרק ציר 60 מבדיל ביניהם. מכפר המרצחים ביתא ועד לפאתי עקרבא עוד כ-28 אלף דונם, שחוצצים בן איתמר ליישובים אביתר ומגדלים. במרכזם תל ארומה - המבצר החשמונאי העתיק ברכס השולט שהוגדר גם הוא שטח B. לפני 5 שנים הגיעה לשם פלוגה של הרשות הפלסטינית למפגן כוח והשתלטות, כשצה"ל מוסר שאין לו כיצד להתמודד עם ההשתלטות והריסת העתיקות במקום. לאחרונה שינה השר סמוטריץ את המדיניות שתאפשר אכיפה על פגיעה בעתיקות ואנחנו עדו מקווים לביטול ההסכמים וחידוש ההתיישבות במרחב.

אגן נחל תאנים: 80 אלף דונמים מעבר לגדר

מי שיסע מהשומרון לנתניה על כביש 57, כמעט ולא ישים לב שמדרום ומערב לכביש ישנו שטח עצום ללא נוכחות יהודית - המרחב הזה שמתפרס מקדומים ועד לישוב צופים ולגדר ההפרדה - המרחב הזה שכולל את אגן נחל תאנים כולל כ-80 אלף דונם. לפני הסכמי אוסלו רכשו יהודים אדמות בשטח, אבל הם נשארו מעבר לגדר. בשנה האחרונה הוקמו בקצה שלו כמה נק' התיישבות, אבל עדיין נשארה עבודה רבה.

גוש ערורה ולב בנימין: העומק האסטרטגי שעדיין בידי הרשות הפלסטינית

כשמדרימים עוד, ועוברים את אריאל נגיע לגוש ערורה - "לב בנימין" שנמסר לרשות הפסלטינית המרחב העצום שמתפרס מאריאל ועד לכביש חוצה בנימין וממזרח למערב ממעלה לבונה ועד לבית אריה נתפס כעומק האסטרטגי של הרשות הפלסטינית. לא לחינם שרו ברשות הפלסטינית מ"רמאללה ועד סלפית תקום מדינת פלסטין", כל המרחב של אגן נחל שילה הוגדר כשטח A בעיקר בגלל הסיבה שלא היו יישובים יהודיים אז באזור. גם כאן מדובר בלמעלה מ-60 אלף דונם - רובם מוגדרים כשטח A. בשטח הזה הוקמה העיר הערבית רוואבי שהיתה אמורה לשמש כמודל לעוד ועוד ערים ערביות שיחזקו את האחיזה הערבית במרחב.

מרמאללה ועד ביר זית - את השטח שבין גוש ערורה לשטח שנמסר בהסכמי אוסלו במרחב רמאללה מפריד רק כביש חוצה בנימין ויישוב אחד קטן - עטרת. מדרום לכביש חוצה בנימין שוב אנחנו מגיעים לשטחים מופקרים לידי הרשות הפלסטינית. הנסיעה מבית אל לגוש טלמונים הפכה לעיקוף מטורף אחרי אוסלו. בלחץ ראש המועצה דאז פנחס ולרשטיין נפתח ציר ולרשטיין שעבר ב"שטחי אוסלו", אך באינתיפאדה הוא נסגר לתנועה. המאחז "יד יאיר" שתקע יתד מסויים בקצה השטח פונה והמרחב כולו נשאר ללא יהודים: 25 אלף דונם של שטחי A סביב העיר רמאללה ועוד 40 אלף דונם של שטחי B מצפון למראללה ועד לביר זית - שטח שמחלק את בנימין ל'מזרח בנימין' ו'מערב בנימין' כשכביש צר מחבר ביניהם.

כנראה שרוב התושבים ביישובי בנימין שרגילים לנסוע על הציר אפילו לא מודעים למרחבים הסגורים בפני יהודים ממזרח לציר 60. גם אחרי התרחבות ההתיישבות היהודית בין ציר אלון לכביש 60 שלושה מקטעים של שטחי אוסלו. הראשון - גוש דיר דבואן-טייבה - מדרום לעפרה ולבסיס בעל חצור. השני - המורדות המזרחיים של הר בעל חצור מצפון לעפרה ועד לגוש שילה. והשלישי "המרחב הנעלם" שבין שילה ועלי לכביש מגדלים-תפוח שזכה לעדנה חדשה של התיישבות יהודית בשנה האחרונה. כאן יש גם בשורות טובות: עוד ועוד נקודות יהודיות קמות בשטחי B במרחב: עיר ערבית שתוכננה להיבנות ממש צמוד לישוב עמיחי, על שטחי B כשלצה"ל ולמדינה אין שום מענה, נבלמה ברגליים על ידי התושבים ובמרחב יש היום לא פחות מ-4 נק' התיישבות שהחזירו את עמק שילה לידים יהודיות

ומה קורה מדרום לירושלים: המדבר שהפך לשמורה עוינת

גם כאן מרחבים עצומים של המדבר ממעלה אדומים ועד כרמל שנמסרו לשליטת הרשות הפלסטינית. העובדה שחלקים הוגדרו כ"שמורה הסכמית" שאסור לרשות הפלסטינית לבנות מנעה מיהודים לשמור על השטח אך הרשות הפלסטינית השקיעה משאבי עתק בהפרת הסכמים ופריסת כבישים ומבנים. כאן מדובר בשני מקטעים שמפרידה ביניהם רצועה של ק"מ. המקטע הצפוני של 50 אלף דונם של מדבר. ועוד שטח של 70 אלף דונם מדרום לו, בתוכו גם שטח A גדול סביב העיירה בני נעים. 

שני גוש עציון - את גוש עציון מפריד לשני חלקים מזרח ומערב סדרה של שטחי הרשות הפלסטינית מבית לחם ועד סעיר, שביניהם רק שני כבישים צרים, שהסכמי אוסלו מונעים מישראל לעצור את הבנייה סביבם, בלי ביטול הסכמי אוסלו יישארו שני גוש עציון. אבל גם ממערב בכביש חוצה יהודה והיישובים תלם ואדורה לבת עין וכרמי צור שטח של כ-40 אלף דונם שמשתרע בן תרקומיא-צוריף וחלחול.

דרום הר חברון: 26 קילומטרים שגם המתנחלים לא מכירים

- המצב בדרום הר חברון מהעיר חברון רצף ערבי של 26 ק"מ בלי יישובים יהודיים, ממערב לו היישובים אדורה ונגוהות, ממזרח לו מקטע צר שבו עובר כביש 60 ועליו היישובים בית חג"י ועתניאל שמפרידים בדוחק בין שטח של כ-50 אלף דונם סביב העיר יטא, ל-70 אלף הדונמים שמחברון לדהרייה ללא נוכחות יהודית.

השטחים העצומים האלו הם לא רק שטחים אסטרטגיים שהכבישים העוקפים שנסללו בעידן אוסלו הסתירו אותם מאתנו כשהמתיישב הממוצע בקושי יודע על מה שמעבר למבתר, אלא שהם כוללים את הערים ההיסטוריות, עשרות אתרים ארכיאולוגיים, מעיינות שופעים, עומק אסטרטגי ביטחוני ובעיקר המון המון ארץ ישראל "זאת הארץ הנשארת"