סופיאן מסלוחי זוכה - עמירם נטול זכויות

ביום שני השבוע, פרקליטות המדינה הודיעה לבית המשפט העליון כי היא מסכימה לקבל את בקשתו של סופיאן מסלוחי למשפט חוזר, ובאופן חריג אף לזיכויו בלא משפט.

מסלוחי הודה והורשע בשנת 1994 בעבירות שיוחסו לו במסגרת פרשה משנת 1990, שבמהלכה תכנן עם אחרים לחטוף את מנשה עטר ז״ל ולשדוד אותו. במהלך האירוע נורה עטר, נפצע אנושות ובהמשך נפטר מפצעיו. על מסלוחי נגזר מאסר עולם, אשר נקבע כי ירוצה בחפיפה לעונש מאסר עולם נוסף בגין רצח אחר.

על פי הפרקליטות, עמדה זו גובשה "נוכח נסיבות ייחודיות שעלו במסגרת בחינה מחודשת של התיק". הכרעות דין בעניין שותפיו של מסלוחי, מלמדות על פערים ותמיהות בעדות שנתן - מה שהוביל את הפרקליטות להיענות לבקשת מסלוחי למשפט חוזר - ואפילו לקבל את עמדתו ללא משפט.

הפרקליטות הדגישה כי הדבר חסר משמעות מעשית - שכן הנאשם עדיין מרצה מאסר עולם על רצח אחר שביצע - וגם הבהירה כי לעמדתה "אין בעמדה זו כדי להעיד על פגם בהודאתו של סופיאן מסלוחי, אשר נמסרה באופן חופשי ומרצון".

"שיקולי צדק" מול מסוכנות מפוברקת

לאור ההצהרה של הפרקליטות על מקרה חריג וייחודי, המצריך "איזון בין עקרון סופיות הדיון לבין שיקולי צדק", נזכיר כי עמירם בן אוליאל, שהורשע בפרשת דומא לאחר שעבר עינויים קשים בשב"כ, עתר באחרונה נגד המניעה לקבל ביקורי התייחדות. בתגובה לעתירתו של בן אוליאל נכתב בין השאר כי קיימת "מסוכנות עדכנית" מצד בן אוליאל וזאת בין השאר בשל המאבק הציבורי הקורא לשחרורו אותו מקדם מטה 'צדק לעמירם'.

בתגובה נכתב כי גורמי הביטחון, ממליצים לסרב לבקשתו וכן "עלה במודיעין הגלוי כי הוקם חשבון פייסבוק תחת השם "צדק לעמירם" שמטרתו לפעול לשחרורו של עמירם בן אוליאל ולשיפור תנאי כליאתו. במסגרת התארגנות זו, מידי שבוע מופץ כרוז הקורא להשתתף בהפגנות תמיכה והזדהות עם הנדון, אשר מתקיימות בצהרי שישי סמוך לחומת הכלא בו שוהה".

ד"ר יהודה שלם, ממטה 'צדק לעמירם', מזדעזע מההצהרה הזו: "מנסים בסך הכול לעודד את רוחו של עמירם, או שפתחו קבוצת פייסבוק למען שחרורו, זו סיבה לא לתת לאסיר להתייחד עם אשתו? אתם יצרתם את הדמות של הרוצח, ואחרי זה אתם אומרים שהוא משפיע על אנשים אחרים להיות כמוהו?"

דרייפוס המודרני

"הסיכוי היחיד שמשהו ישתנה", אומר ד"ר שלם, "זה אם יקום איזה אמיל זולא (העיתונאי שיצא להגנת דרייפוס, י.ה) או אמיליה, מקרב מחנה הימין, ויניח על זה את כל הקריירה שלו". הוא מכנה את עמירם "דרייפוס המודרני" ומספר שמהרגע הראשון היה בטוח שמדובר בעלילה.

הוא מזכיר כי בנוסף לעינויים, שלא ניתן עוד להכחיש אותם, הסתירות בין הודאותיו של עמירם לבין עצמן - ובינן לבין עדויות הראיה - זועקות לשמיים, ומחייבות את בית המשפט לזכות אותו או לכל הפחות לשפוט אותו שנית.

הוא אף מאשים את המערכת בהפעלת לחץ על עמירם, כדי להוביל התמוטטותו הנפשית: "כל אחד יכול לתאר מה השב״כ קיווה שהוא יעשה לעצמו, כדי שתישאר האות קין קבועה במצחו, ובכל המתנחלים. מאריכים שוב ושוב את ה'הפרדה' שלו, שזו מילה מכובסת לבדידות מזעזעת, ועכשיו מנסים להשתיק את הקריאות לשחרורו ולמנוע ממנו להרחיב את המשפחה שלו".