צחוק בצד: חזית הקריקטורות הרעילה של העולם הערבי

כשנעם בנעט, מומחה לשפת הקריקטורות במזרח התיכון ויוצר ההסכת "אֻסְכֻּת", נתקל לפני כשנה באיור שעלה באתר הרשמי של המנהיג העליון דאז של איראן עלי חמנאי אשר תיאר את קמפיין ההרעבה השקרי ברצועת עזה, הוא ביקש לערוך אותו כחלק ממסע הסברה שנועד לקעקע את שקרי חמאס.

"התחלתי להתכתב עם פלטפורמת AI, הוספתי את העריכה שלי לאיור ואז הצ'אט תיקן אותי והתחיל להתווכח איתי שהאיור אכן משקף הרעבה אמיתי ברצועת עזה. לקח לי זמן להוכיח לו שזה לא נכון והכל על בסיס איור אחד".

באיור המדובר מופיעות ידיים שדופות המחזיקות סיר בישול ריק ומפנות אותו כלפי השמיים בתחינה לאוכל. "מדובר ביצירה של חַסַן רוֹח אל-אַמִין האיראני", מסביר בנעט, "הידוע בציורי שמן טעונים רגשית. ציוריו מתארים רגעים דרמטיים ומוכרים מהעבר של האסלאם ויוצרים אפקט תודעתי מאוד חזק".

"לכל ארגון טרור יש את קריקטוריסט הבית" 

כשרובנו נתקלים באיורים וקריקטורות אנו מתייחסים אליהם אל דבר נחמד וצבעוני, לעתים אף עוקצני בבחינת העברת מסר דרך קריקטורה אחת במקום אלף מילים. אולם אם יש מקום שבו העולם הזה פורח ומתפתח זהו העולם הערבי והמוסלמי שבו הקריקטורות מאוד פופולריות וחתרניות, כאשר חיצי הביקורת החדים מופנים רבות לכיוון ישראל ומהווים חלק בלתי נפרד במערך ההסתה והלוחמה הפסיכולוגית נגדה.

"יש בדיחה סובייטית שבה אדם מסתובב במוסקבה וצועק 'גנב! מושחת! והקג"ב מיד בא לעצור אותו על כך שהוא מאשים את המנהיג בשחיתות. וכשהוא מתגונן ואומר שהוא כלל לא ציין את שמו של המנהיג, עונים לו שעדיין ברור לכולם למי הוא התכוון. כך בדיוק פועלות קריקטורות, לפחות הטובות המוצלחות. הן לא מאכילות את הקורא או הצופה אלא פשוט מעבירות מסר, לא פעם בצורה טובה יותר מאשר מאמר דעה שלם. היום לכל ארגון טרור יש את קריקטוריסט הבית שעוזר להעביר מסרים ולקבע נרטיבים".

אבל עד כמה זה באמת משמעותי ומשפיע?

"מאוד. ברחוב הערבי הממוצע משוכנעים שישראל פתחה במלחמה ב-8 באוקטובר באופן יזום. מה שקרה יום קודם לכן נעלם ולקריקטורות יש חלק מאוד גדול בזה. ניתן לראות לא מעט קריקטורות שממש עומדת בגדר של הסתה לרצח או כאלה שמעודדים פיגועים. ואני חושב שהשימוש ההולך וגובר בקריקטורות בעולם הערבי רק מעיד כמה זה פופולרי, משמעותי ומשפיע. יש לזה ביקוש גדול ולא רק ארגוני טרור משתמשים בזה אלא גם מדינות כמו איראן וכמובן הרשות הפלסטינית"

טלאי צהוב וקצינים נאצים: האנטישמיות החדשה-ישנה 

קריקטורה בולטת שפורסמה במהלך המלחמה מציגה יהודי עם כיפה ופיאות כשבחציו הוא לבוש מדי אסיר עם טלאי צהוב ובחציו מדי צה"ל ונשק כאשר ציר הזמן נע בין 1945 (השואה), 2023 (רמז לטבח שמיני עצרת) כאשר בכיוון רשומה המילה "פלסטין". את הקריקטורה אייר מֻחַמַּד סַבַּאעַנֶה – שלפי בנעט הוא "קריקטוריסט שמפרסם בעיתון אל-חַיַאת אל-גַ'דִידִה, השופר הרשמי של הרשות הפלסטינית וכן בעיתון הלונדוני אל-קֻדְס אל-עַרַבִּי. סַבַּאעַנֶה, תושב איו"ש, נעצר והורשע ב-2013 בעבירות של העברת כספים לגורמי טרור וישב בכלא הישראלי".

קריקטורה נוספת של אותו סבאענה מתארת אדם קשור שמייצג את האנושות ועליו שומר זאב במדים עם מגן דוד שמדמה את ישראל ומסמלת, בעיני המאייר, חייתיות. הפרשנות המיידית של הקריקטורה היא שישראל מתנהגת למחבלים הפלסטינים הכלואים בה בצורה לא אנושית. קריקטורה נוספת של אותו מאייר מציגה קצין נאצי אשר לוחש על אוזנו, ספק ממתיק סוד ספק מייעץ לראש הממשלה בנימין נתניהו הלבוש מדים.

החיבור בין האנטישמיות שבה לידי ביטוי בשיאה בתקופת השואה הגרמנית נאצית, לבין האנטישמיות החדשה בדמות שנאת ישראל, משוקף רבות בקריקטורות של העולם הערבי. מחמוד רפאעי, קריקטוריסט ירדני, אייר למשל, שערים גבוהים אשר חציים דימו מחנה השמדה בזמן השואה וחציים דימו את שערי עזה.

בנעט מציין שהמוטיבים האנטישמיים שהיו נהוגים על ידי המשטר הנאצי מקבלים ביטוי חריף גם בקריקטורות בעולם הערבי. "דמויות ישראליות, במיוחד נתניהו, מוצגות עם אף גדול, או שמנות כסמל לשחיתות, או כחזירים, קופים, עברים עם קסדות וסמל מגן דוד ובכלל חיות. וחיילי צה"ל מוצגים כנאצים".

הישר לוריד התת מודע

עד כמה הקריקטורות מצליחות לקבע נראטיב?

"המטרה הגדולה של קריקטורות היא גם להשפיע וגם ליצור שיח. קריקטורה יכולה לעבור מכשולים של צנזורה והגבלת חופש הביטוי כפי שיש בעולם הערבי והן גם מיועדת לא פעם לקבוצות שמתקשות בקריאה. הקריקטורות הן כלי מושלם דווקא בדור שלנו שמקמץ במילים ושבו המעברים מאוד מהירים. קריקטורה מצליחה בפרק זמן קצר וכמעט ללא מלל להעביר את המסר. שפת הקריקטורות, במיוחד בעולם הערבי, משמשת כדופק של הרחוב והן מנסות וגם מצליחות לבסס טענות וביקורת נגד ישראל".

אחת הדוגמאות לכך, זו ההחלטה של מדינת ישראל לקזז לרשות הפלסטינית את כספי המיסים שהיא גובה עבורה בגובה המשכורות שאבו מאזן וחבריו מעבירים למשפחות מחבלים. מַאהֶר אל-חָאג', פלסטיני גולה, נתן לביקורת שלו על המהלך ביטוי בקריקטורה שביקשה להגחיך את שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. באיור מציג אל-חאג' את שר האוצר הישראלי כ-"שר הציוני הגנב" ומתאר אותו כמי שבולע הלשונו הארוכה את כספם של הפלסטינים ומציגים אותו כדמות המייצגת את מדינת ישראל כגנב וגזלן.

בקריקטורה נוספת שאוירה על ידי בהאא' יאסין העזתי מוצג חייל צה"ל - שמוקף בעצים ואבנים שמדמים את ג'נין, שכם, חברון, טול-כרם וירושלים, כמבוהל וכמי שמופשט מבגדיו על ידי ההתנגדות הפלסטינית. "רואים איך גונבים לו את ציוד הלחימה והבגדים על ידי עצים ואבנים שמדמים ערים ביהודה ושומרון וזה רמז לחדית' (סיפורים והלכות אודות הנביא מומחד. מ"ו) המפורסם של האבן והעץ. למעשה, קריקטורות רבות נשענות על עולם הפתגמים, פסוקי הקוראן וחדית'ות".

זה לא קצת להתפרץ לדלת פתוחה? הרי הרחוב הערבי, ברובו, גם ככה שונא אותנו

"למה הימין כל כך רוצה ואוהב את ערוץ 14? כי זה מחזק ומבסס את השקפת עולמו וגם נותן ביטוי ממשי למחשבות ולעמדות שלו. לעתים הערוץ גם יודע לתת ביטוי מסודר לדברים שהצופה ידע והרגיש אך לא תמיד ידע כיצד לבטא זאת בצורה מסודרת. זה בדיוק מה שעושות הקריקטורות. הן באות לחזק את מי שמאמין בדרכן. רק שאם ערוצי תקשורת בישראל קוראים לציבור לצאת להפגין או להצביע, הקריקטורות הערביות קוראות לציבור לעשות פיגועים. אם תרצה, קריקטורה זו שפת הלו מודע".

תשובה יהודית - ללמוד את שפת האיור

עד כמה ישראל צריכה לדאוג מהנושא הזה?

"אחד הדברים הבולטים שבעולם הערבי אוהבים לחגוג עליו ולעשות שימוש לטובת התעמולה והנרטיב שלהם, זה כל מיני דיבורים מחלישים בתקשורת הישראלית וכל מיני אמירות של לשעברים. הקריקטוריסטים הערבים פשוט משכללים את זה ומגישים את המסרים האלה לצופים ולקוראים בצורה הרבה יותר חדה ובוטה".

בנעט מדגיש כי למרות שהשפעתה של מדינת ישראל בתחום הקריקטורות לא גדול, על המדינה לכלול גם את נושא הקריקטורות בענף ההסברה הישראלי. "ראינו לפני כמה שנים שמשרד החוץ שכר את שירותיו של המוזיקאי והמאייר נמרוד רשף, הידוע בכינויו נימי, והוא אכן הוציא מספר קריקטורות שנועדו להסביר את עמדת ישראל".

באחת הקריקטורות צייר רשף את נתניהו וראש ממשלת הודו נרנדרה מודי מסתודדים יחד כאשר בצד עומדים בקנאה שתי דמויות המייצגות את העולם הערבי. בקריקטורה אחרת אייר רשף ילדים עזתים על רקע בית ספר של אונר"א כאשר מתחת לבית הספר נראה פתח מנהרה ובה זוחלים מחבלי חמאס שאומרים בציניות כי הילדים יקרים לליבם. בראש הקריקטורה נכתב בערבית: "מערכת ההגנה החדשה של חמאס".

גם דובר צה"ל בערבית היוצא סא"ל אביחי אדרעי אשר הפך במהלך השנים לאחת הדמויות הישראליות הבולטות והמוכרות בעולם הערבי עשה לא פעם שימוש בעולם הקריקטורות. באחת הפעמים הוא לקח קריקטורה ערבית שבה נראית דמות ערבית וממנה יוצאת רקטה וכיתוב כי "ההתנגדות" מפגיזה "התנחלויות ישראליות" ובראש האיור נכתב גם, "אלוקים, הבא אותו עלינו בביטחון, באמונה, בשלום ובאסלאם".

אדרעי פרסם קריקטורה דומה אך מעט שונה עם טוויסט בדמות הטיל שחוזר לכיוון אותה דמות ערבית כאשר הכיתוב שונה ל: "חראם עליכם! תתביישו לכם! אנחנו רוצים להיות מסוגלים לצום את רמדאן כשאנחנו בראש שקט".

את הפער הזה בדיוק קריקטורות יכולות למלא. "כולם זוכרים איך בתחילת המלחמה עמלנו על איסוף עובדות כדי להפריך את השקר על הפצצת בית החולים בעזה, ועד שהגיעה התגובה – הנרטיב השקרי כבר התקבע", מסכם בנעט את האתגר ההסברתי. קריקטורה, בניגוד להודעת דוברות רשמית, לא מחכה לתרגום ולרוב לא דורשת הסברים מסורבלים – היא פוגעת ישר בבטן. במלחמה על התודעה הגלובלית, שבה מהירות ורגש לעיתים קרובות מנצחים עובדות יבשות, ישראל חייבת לשנות גישה. אם העולם הערבי למד להפוך איורים לנשק תודעתי קטלני ומהיר, הגיע הזמן שישראל תפסיק להשאיר את זירת הלחימה החזותית הזו ללא מענה, ותתחיל להשיב אש באותה השפה בדיוק.