השיחה עם טל לוריא - יזם ומייסד ארגון 'תמונת נצחון'- מנערת כמה תפיסות יסוד.
בעיני לוריא השאלה איננה הגברת ההגירה ה'רגילה', וגם לא עצם המספר של ערבים ביו"ש. מעבר לזה, לוריא, בניגוד לרוב מי שמדברים בגלוי על החזון של יהודה ושומרון כחלק ממדינת ישראל, הוא דווקא חילוני. "לרצון להחזיק ביו"ש יש הרבה רכיבים", מנתח לוריא. "רכיב אמוני, רכיב משיחי, רכיב היסטורי של קשר ללב המולדת שבה היהודים החזיקו בימי המלוכה. אני מסתכל על זה לפי הערך הבטחוני - צריך להחזיק ביו"ש כי שדרת ההר יושבת מעל ריכוזי האוכלוסיה הגדולים שלנו, ואם הפלסטינים ישלטו בשדרת ההר זה יאפשר להם לתקוף את ריכוזי האוכלוסיה שלנו משטח שולט. הדיון מבחינתו מרוכז כולו בשאלה איך ישראל תשלוט לצמיתות וללא ערעור בשטחי ההר.
"בסוף על ישראל הקטנה שבתוך הקו הירוק אין ויכוח על מי הריבון, של מי השטח. וביו"ש המצב יוכרע באחת משתי דרכים בלבד - או מלחמה, או הסכם. אין דרך אחרת, וגם מלחמה מביאה בסוף להחלטות כתובות - כך היה בהסכמי ורסאי בסוף מלחמת העולם הראשונה, בועידות שבסוף מלחמת העולם השניה, הסכמי רודוס בסיום מלחמת השחרור, ואפילו מלחמת יום הכיפורים שהסתיימה בהסדר בחסות אמריקאית.
"אני לא עוסק בשאלה באיזו דרך נגיע בסוף להסדר, נגיד אפילו שזה יהיה מו"מ ולא מלחמה - אני רוצה להגיע הכי חזק למו"מ הזה, כמו בכל מו"מ". ואחוז היהודים ביו"ש, והשטח שיושבים עליו יהודים, הם נקודות החוזקה במו"מ או בתביעה להכרה באחיזתנו בשטח אחרי מלחמה. הדוגמה שלוריא מביא היא מתכניות החלוקה שלפני מלחמת השחרור - "מתכנית לתכנית השטח שניתן ליהודים גדל, כי האחיזה היהודית בשטח גדלה".
כיוון שהשאלה העיקרית בעיניו היא ההחזקה ביו"ש, פחות חשוב לו היחס בין יהודים וערבים בכלל השטח בין הירדן והים - "הילודה הערבית פוחתת, ולטווח הארוך הדמוגרפיה בכלל השטח היא בכל מקרה לטובתנו".
בהתאם לתפיסתו הכללית, העניין שצריך לעסוק בו בשגרה איננו מספר הערבים ביו"ש אלא האחיזה היהודית. "אם יש לי כמות משאבים נתונה להשקיע ביו"ש עכשיו, 90% ממנה אני אשים על פריסת כמה שיותר יהודים על כמה שיותר שטח ונקודות אסטרטגיות ביו"ש, ורק 10% בהגירת הפלסטינים".
לוריא מציין שיש כמובן הרבה צעדים שראוי לעשות כדי לדחוף את ערביי יו"ש להגר, כמו עצירת הפרנסה שלהם בישראל והחלשת הרש"פ, 'מה שצריך לקרות כך או כך'. רק שלדעתו לא נראה שזה יניב תועלת גדולה במיוחד, ולא רבים מערביי יו"ש יהגרו רק בגלל שיהיו עניים יותר. אבל נקודה חשובה שהוא מציין היא שהשגרה עצמה איננה יציבה לאורך ימים. "לא רק חמאס, גם רש"פ מכינה את עצמה ליום פקודה. יכול להיות שעוד שנה שנתיים נתעורר לשבעה באוקטובר חדש, הפעם מיו"ש. ולכן הדבר הדחוף באמת הוא לשכנע את עם ישראל שאסור לשקוט על השמרים, ואנחנו חייבים להקדים אותם ולצאת למבצע רחב, או אפילו מלחמה בהיקף מלא ביו"ש". וכשתגיע המלחמה, וישראל צריכה להיות היוזמת בתחום הזה, "זה משתנה. אז הייתי משקיע ההפך, 90% בעזרה למי שרוצה לצאת".
כשתגיע מלחמה, על צה"ל יוטל לטפל בכל האזורים המוציאים טרור. 'כל מחנות הפליטים, כפרים אלימים, פאתי ראמללה, חצי מחברון שמזוהה עם חמאס, ועוד ועוד - בכל אלה צריך לנהוג לפי מודל ג'באליה. ואז ממילא יהיה גל של הגירה, מה שיכונה 'פליטים'. כך זה גם ברצועת עזה, ההגירה המשמעותית באמת באה בעקבות מלחמה, ולפני זה לא היתה בעזרה להגירה מעזה הרבה תועלת. מלחמה היא הזמן שבו קל יותר לקבע את העזיבה כמצב חדש שגם ישאר כך לעתיד'. זו לדבריו תהיה ההזדמנות לשנות את המציאות הדמוגרפית, כדי שברגע האמת - שלפי לוריא, כאמור, הוא בהסדר המעצב את המציאות ובא אחרי המלחמה - תביעתנו לשטח תהיה חזקה יותר.
ההצעות של טל לוריא:
1. בזמן שגרה - לעצור כניסת פועלים לישראל ולהחליש את הרש"פ
2. לדחוף את החברה ואת המערכת למבצע רחב ביו"ש
3. בזמן המלחמה - לשים את מלוא כובד המשקל על פתיחת השערים להגירה החוצה
