לפני כשנה, נתקלתי תוך כדי לימודי במאמר הדן באמצעות משל ונמשל על נושא מסוים. המשל, המקביל את הירח לכנסת ישראל, הוא משל נפוץ שנעשה בו שימוש רחב בביאורים רבים של פנימיות התורה – בפרט בסוגיית מיעוט הלבנה. כשלמדתי את אותו משל, צדה את עיני נקודה מאד מיוחדת בדרך בה הוצג הנושא באותו הקשר.
הנה המשל:
"והוא על דרך משל כמו הלבנה, שנודע שמתחלקת לב' חצאין: חצי העליון שכנגד השמש ושמאירה תמיד מהשמש, והחצי הב' שכנגד חלל העולם פעמים מאירה ופעמים אינה מאירה. דבסוף החדש חצי כדור התחתון חשוך מפני ריחוקה מהשמש, ובתחלת החדש – אז מולד הלבנה שמתחיל להאיר גם חצי הכדור התחתון, והולכת ומאירה יותר עד שבאמצע החדש מאיר כל חצי הכדור התחתון ונקרא מילוי הלבנה."
את הנמשל אני לא מביא כאן מפאת אריכותו וריבוי המושגים שבו, אבל נסקור בקצרה. יש חלוקה בסיסית בקבלה בין עולם האצילות, שהוא עולם אלוקי וכל מציאותו אלוקות, לבין העולמות הנבראים. בתפר ביניהם נמצאת ספירת המלכות של עולם האצילות. המלכות, שמוכרת גם בכינויים נוספים כגון כנסת ישראל או השכינה, היא כשמה – מלכות ה' בעולם.
