כל מי שנזקק, הוא או יקיריו, לשירותיו של אורטופד או פיזיותרפיסט, בעקבות התפתחות ספונטנית של כאבים, בוודאי נחשף ואף אימץ את תהליך החשיבה הרווח אצלם והמבוסס על אבחנה "פאתו-אנטומית" . כלומר ניסיון למצוא את המבנה האנטומי האחראי לסבלו של המטופל, ומשם להשליך על צורת הטיפול. דוגמא פשוטה: "הרופא אמר לי שכואבת לי הברך בגלל קרע במיניסקוס שנגרם כתוצאה מכפות רגליים שטוחות (פלטפוס). לכן עלי לעבור ניתוח ארתרוסקופיה ולהתחיל להשתמש במדרסים...".
הגמרא במסכת סנהדרין (לח א) מביאה ברייתא: "ת"ר להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים, הקב"ה, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, וכולן דומין זה לזה, אבל הקב"ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחבירו". במלים פשוטות ניתן לומר שההגדרה שלנו של "חריגה מהנורמה" צריכה לעבור זיקוק מהותי. האם פלטפוס, עקמת בגב, קרע במיניסקוס או פריצת דיסק הם מצבים של חולי, או שמא ניתן לומר שזו חלק מגדולתו של הקב"ה "שאין אחד מהן דומה לחבירו"?
