במוצאי שמחת תורה נסעתי להר ציון לחגוג הקפות שניות בקברו של דוד המלך. אחרי אמירת "תיקון הכללי" בציון ניגשתי לאולם קטן סמוך, שם ניגנה להקה ורקדו כמה עשרות גברים. מחיצה הפרידה בינם לבין הנשים.
נכנסתי למעגל הריקודים ועצמתי את עיניי, כשאני מהרהר בכך שאי אפשר להוציא את חג השמחה בבת אחת, אלא צריך להמשיך בשמחה עוד כמה שעות טובות, מעין מלווה מלכה של החג.
לפתע חשתי חבטה עזה בעיני השמאלית. פקחתי אותה בבהלה ונוכחתי כי מטר של סוכריות טופי מושלך מכיוון מחיצת הנשים, בבחינת "מוריד הגשם" שזה עתה התחלנו לומר.
