הרב שמואל אליהו להורים: שמרו על ילדיכם

כאמא, ואמא בבית, כל יום שעובר ובמיוחד בחופש, הוא מבחינתי יום של הודיה. הודיה אבל לאו דווקא שמחה. אני חושבת שיש לי הרבה על מה להעריך את עצמי, ושכן היו לא מעט רגעים יפים. אבל בשבוע השביעי של החופש הגדול- כבר קשה. וזה בכלל לא קל. ואני מרגישה שקשה. מאד. יש הרבה שמחה, בחופש, אבל חודשיים זה ק-ש-ה. אולי מנחת הורים תגיד אחרת, אבל אני לא מושלמת. אני צריכה את הזמן שלי לבד להרגיש בת אדם. לשמוע מידי פעם את הקול הפנימי מעבר לקולות של אמא תכיני ואמא בואי ניסע ל ואמא אני רוצה ככה וככה וככה וככה ואמא נפלתי ונשפך לי ואמא ברח לי. ואמא נאבד לי ותחפשי לי. ואמא תעשי איתי את העבודת קיץ. ואמא תכתבי לי במחברת. ואמא תורידי אותי לבריכה ואמא תקני לי ואמא אני רוצה סרט ועוד סרט ואמא ואמא..... ואמא אנחנו רעבים ואמא בעצם אנחנו לא רעבים ובעצם אנחנו רוצים דווקא אוכל אחר ובעצם אני לא רוצה להיות בשרי... ואמא ואמא מבחינתם הם באמת צריכים הכל ומבחינתי אני כבר מותשת.... רוצה ללמוד איתם יותר אבל זה קשה כשגם מכינים את כל האוכל ומכבסים וכו' וחוזר חלילה. והנפש פשוט עייפה. ואחרי כל המאמץ להרגיש שאיכשהו הילדים לא רגועים ולא באמת שמחים. לא צריכה צימר, או אטרקציה, או יום עיון. רק קצת להיות לבד ולאפס את המוח. או לשבת עם חברה לדבר. או להקדיש זמן זוגי. פשוט להרגיש בן אדם בוגר מעבר לכביסות ולבישולים. ברור לי שזה הדבר הכי קשה שאני עושה בחיים שלי, יותר מאשר התואר שאני לומדת אליו נכון לעכשיו מהבית. זה הכי חשוב. אבל זה לא קל בכלל. ולדעת שבינתיים הילדים שלי בידיים טובות בזכות ולא בחסד. ואם אין לי את זה, זה לא קל. ולרוב אין עזרה. כי אנחנו חיים בעולם של אנשים עסוקים. אני חושבת שבאופן מערכתי, זה נושא קשה שדורש הרבה תפילות וגם כמובן השגחה של ההורים אבל גם יכול לעזור לחשוב על פתרונות ברמת החברה. הן עידוד צמצום ילודה כדי שהורים יתפנו יותר לשמור על הילדים שלהם. לא באה להגיד לכל אחד מה לעשות, ויש משפחות גדולות נפלאות ומצוינות אני יודעת את היתרונות שיכולים להיות במשפחה גדולה. ויש זמנים שזה דבר נכון כמו אחרי השואה. אז לכל המשפחות הגדולות שהן כבר כאלה- חיזקו ואימצו. ולאחרים- מציעה לחשוב על הנושא. אני מאמינה שזה עומק ההלכה בסופו של דבר. לא רק הכמה אלא גם האיך. כן כן, אולי זה נשמע נורא, אבל כמי שעושה את זה בעצמי אני חושבת שברמה החברתית זה דבר נכון. כן, אני רוצה עוד תינוק\ת. ולא, אני יודעת שלנו כמשפחה לא נכון ללכת על זה, כי יש לנו ילדים גדולים יותר שגם בהם צריך להשקיע תשומת לב וזמן וכמה חומרי- גם כסף. וזה לא סביר כשכל הזמן יש בייבי חמוד\ה ברקע ששואב\ת את עיקר תשומת הלב. מה לעשות- תינוק קטן זאת עבודה, ומי שתאמר אחרת מתכחשת למציאות לדעתי. ואם אפשר, גם לעשות קצת חסד עם אחרים מסביב. ולכל מי שאומר\ת לי שאוי ואבוי, "לערב אל תנח ידך", אני אומרת שנכון. יש בחיים סיכונים. אבל "נצח ישראל לא ישקר". צריך להאמין שאדם עושה את ההשתדלות שלו, וה' יעשה הטוב בעיניו. ד"ר חנה קטן כתבה פעם, שעל פי מחקרים ילדים בכורים הם בעלי מאפיינים כגון אחריות יתר "כבדות", פחות חברותיים וכדומה. שמעתי את זה גם מעוד מקומות. "המלצתה": כמה שיותר ילדים כדי "לצמצם" את אחוז הבכורים בעולם. אז לי יש בת בכורה, והילדה זקוקה להשקעה רגשית... אז במקום "לצמצם" את הבעיה ולדאוג ללדת לה אחים כל שנה וחצי, ולא להתייחס אליה כי תמיד יש בייבי, חשוב לי להיות איתה להיות אמא שלה ולהיות שם בשבילה ככל יכולתי. אם אהיה עשירה אני חושבת שאממן בית ספר של החופש הגדול. כולל אוכל. לא בעיקר פאן, אלא להשקיע בתכנים איכותיים. זה בכלל עניין הסטורי החופש הגדול בימי קדם= לפני כ20-70 שנה, נועד לימים שלא היו מזגנים ולא היה אפשר לשבת ללמוד בחום הקיץ. הילדים שלי ממש אוהבים ללמוד, גם דרך הראש וגם דרך הידיים. גם לימוד דרך הידיים הוא לימוד חשוב מאד. לצערי אין לי סבלנות במידה שהייתי רוצה לשבת איתם או בעיקר לעבוד איתם בידיים. ועוד עניין- טביעות בים זה אולי לא קשור לאקולוגיה, אבל התפרצות מחלות בהחלט כן (עיין ערך עכברת). ככל שכדור הארץ הקטן שלנו מזוהם יותר מתעשיה, מכלי פלסטיק חד פעמיים, זה משפיע על האקלים וכמות המשקעים, ומיעוט משקעים מביא לזיהומים. כבר בשנים קודמות התריעו על סכנת זיהום במספר נחלים בצפון, המפלס הנמוך מאיץ הזדהמות מקורות מים. אז זאת הדרך הכי בסיסית לצמצם סכנות. וערבות הדדית כמה שאפשר. אחד לשני. והמון תפילות. כי אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקד שומר. בתפילה שאף משפחה בעם ישראל לא תדע עוד צער. ומקווה שלא יגיבו פה על הדברים כאלה שאצלם הכל מושלם... ולא טעמו כאב. מקווה שתהיה תועלת בכתוב, ושמי שקשה לה וזה יהדהד לה שהיא לא לבד- והיה זה שכרי.

חמירא סכנתא מאיסורא