כך נשבר גם מונופול המומחים ופרשני האולפנים

ריבוי המומחים העצמאיים שמגישים לקוראיהם מידע מדויק וחדש, עם הבנה מעמיקה בתחום המסוים שבו הם עוסקים, מאפשר כבר לדבר על תופעה. הם אינם מדברים מעל הבמה של גוף רשמי - לא מחקרי ולא תקשורתי - אבל גם בלי הגב הזה הם מצליחים לגדול ולהתבסס כבעלי סמכא, ולייצר מידע ושיח ברמה גבוהה מאוד. במבט מן החוץ, יש כמה מאפיינים שמסתמנים כחוזרים על עצמם בעיני הקורא: זו קבוצה צעירה, ברובה גברית, ונראה שהיא נוטה חזק לימין מבחינה בטחונית. דבר נוסף הקשור לכל המאפיינים האלו הוא דיבור ישיר שמציג את הדברים כמו שהם, ולא מנסה לקלוע לקווי 'פוליטיקלי קורקט' כלשהם.

ישבנו לדבר עם כמה מהדמויות במרחב החדש שמתהווה, וללמוד על צמיחתו, משמעותו ואולי גם עתידו.

הגיאוגרף: יש דברים שהאקדמיה לא מלמדת  

"התחלתי לכתוב בפייסבוק, לבערך 100 אנשים שהתעניינו במה שמעניין גם אותי, אבל ערוץ טלגרם פתחתי רק בפברואר 2024", מספר בן ציון מקלס, גיאו-אנליסט [וגילוי נאות - מי שגם אני מתייעץ אתו מדי פעם על ניתוחים גיאוגרפיים הנוגעים להתיישבות ודמוגרפיה ביו"ש, ח"ג]. בערוץ שלו הוא מפרסם ניתוחים גיאוגרפיים של התמרון הקרקעי ברצועת עזה, בניות והכשרות שטח ומשמעותן, מיקומי תקיפות מלבנון ועד תימן ומאיראן ועד עזה, ועוד. לפרנסתו הוא עובד כיום בסטארט-אפ במרכז. בעל שני תארים מהאוניברסיטה העברית בגיאוגרפיה ולימודי המזרח התיכון. "העניין בניתוח גיאוגרפי תפס אותי בעבודת סמינריון שעשיתי שם על נוף הגליל. הלכתי לחקור את המצב הדמוגרפי - ההגדרה שלה כעיר יהודית הולכת ומתעמעמת, והיא נעשית בהדרגה עיר מעורבת".

כמו אחרים, מקלס מגדיר את עיסוקו דבר ראשון כתחביב - מה שבמשך שנים עסק בו לעצמו מתוך סקרנות עמוקה. "החלטתי לתפקד כמומחה עצמאי במידה רבה כי ראיתי שחסר מקום לזה. אנשים קוראים על תקיפה במיקום X בעזה או בנקודה Y בלבנון אבל לא יודעים כלום על המשמעות, על הסיבה שהאויב נוכח או בונה שם ולמה חשוב להשמיד את זה. זה התחביב שלי - הבנת השפעת הבטחון, המדיניות והדמוגרפיה על גיאוגרפיה, וההשפעה המרחבית על החלטות בטחוניות. אני ממילא עושה מחקר בעצמי, אז למה לא לתת למי שחסר לו. יש פער למי שצורך את הידע שלו מהדיווחים השוטפים בתקשורת".

אתה רואה את עצמך יותר כאיש תקשורת, או כחוקר?

"זו שאלה טובה מאוד. דבר ראשון כחוקר - אם הייתי איש תקשורת, הייתי מחפש תמיד מה לפרסם בהרבה תחומים. אני אוהב לחקור, להבין לעומק בעצמי, ואז כיוון שכבר יש לי ידע ותובנות - אני שמח להעביר את זה גם לאחרים".

איך פיתחת את היכולת לחקור עצמאית?

"את הכלים שלי בניתי בהדרגה. גיאו-לוקציות [זיהוי של מיקומי תיעוד מצולם או מוסרט על הקרקע] זה דבר שתמיד שואלים אותי איך אפשר לעשות. לא לומדים את זה באקדמיה. בהרצאות אני מסביר שהתשובה היא רק נסיון. כל אחד יצליח אם יאתגר את עצמו תמיד למצוא מאיפה צולמה תמונה - לפי ניתוח טכני של מיקום השמש, תוואים של הנוף והסביבה, אפילו רוחב של כבישים, ומאפיינים ייחודיים של מבנים.
"כיום, בזכות האינטרנט, יש מאגרי מידע עצומים של נתונים גיאוגרפיים ונתונים שמקושרים למיקום גיאוגרפי בגישה חופשית ברשת. בהדרגה דרך ההתעניינות שלי התמצאתי יותר ויותר במאגרים כאלו, ובכלים של בינה מלאכותית שמאפשרים מציאה אוטומטית של נקודות. אבל זה עובד רק למקומות שבהם יש ריכוז של צילומי גוגל או צילומים ממוקמים מ-Flickr. זה לא המצב בדרום לבנון או עזה, שמחייבים ניתוח ידני".

הגיאופוליטי: כדי לחקור באמת צריך הרבה ענווה וסקרנות.

אוהד מרלין, בעל הערוץ 'מרלין מעדכן על המזרח התיכון' העוסק בנושאים מדיניים בעיקר, דווקא עבד גם כשכיר בגופים מבוססים בתחומי מחקרו. "כיום אני עובד בחברת ייעוץ, ובעבר הייתי כתב בג'רוזלם פוסט, ועבדתי בשגרירות ישראל בירדן. התחלתי לעסוק בנושא לפני 17-18 שנה, במגמת ערבית בישיבה. תמיד אהבתי תרבויות ושפות, והמורים המעולים אורן וירון לימדו לא רק את השפה אלא גם תרבות. עוד לפני שעבדתי ככתב הייתי כותב בטוויטר בערבית, יותר בכיוון של דיאלוג ו'הסברה', וכתבתי בטלגרם בעברית - בתקווה שיש קהל שמתעניין. אבל העבודה בג'רוזלם פוסט היא זו שגרמה לי לפרוץ ולשם שלי להיות מוכר. ראיתי כתבות שלי משם מצוטטות במכתבים של הקונגרס האמריקאי ובויקיפדיה". בטלגרם העברי שלו יש כיום כמעט 6400 עוקבים, ובטוויטר יש כ-18.5 אלף - רבים מהם ערבים. "השיחות איתם מלמדות אותי הרבה מאוד ועוזרות לי להבין את העולם הערבי".

ומי הקהל שקורא את הערוץ שלך בעברית? באופן מפתיע למדתי שהקהל לחומר הזה דווקא איננו רק צעירים.

"בדיוק לאחרונה עשיתי סקר, ענו לו קרוב לרבע ממספר העוקבים שלי. אין הטיה לטובת הצעירים ביותר, דווקא הקבוצה הגדולה של כ-60% היא בין הגילים 30-49 והשאר מתחלקים שווה בשווה בין בני 50 ומעלה ובין 18-29. לעומת זאת, מין העוקבים שונה במובהק מההתפלגות בכלל האוכלוסיה - תשעה מכל עשרה עוקבים הם גברים".

מה החסר העיקרי שאתה רואה בתקשורת המיינסטרים, ומשתדל למלא?

"לאחרונה עוסקים בזה יותר, אבל אני כבר הרבה זמן כותב על קטאר וסכנותיה. אפשר לומר שאני כמעט אובססיבי לקטאר. באופן מצחיק, לאחרונה מצאתי שהם ציטטו באחד העיתונים מאמר פרשנות שכתבתי דווקא כשעבדתי בגוף תקשורת, במסגור של 'כתב הג'רוזלם פוסט תוקף את קטאר'. זה משהו מלפני קרוב לשנתיים, ובינתיים כתבתי עליהם דברים עוד הרבה פחות מתונים... אני מרחיב גם על האחים המוסלמים בכלל. לדעתי יש לי יתרון בזה כאדם דתי, שמבין איך דתיים חושבים: מצד אחד מה זו פרגמטיות הלכתית ואיפה אפשר להתפשר, ומצד שני מהי אמונה ולמה היא עשויה להוביל. דבר נוסף שבעיני היה חסר בתקשורת המיינסטרים הוא תכנית IMEC - החלום של ביידן למסדרון כלכלי דרך מדינות המפרץ וישראל לאירופה. ההקשר של זה במלחמה, ובפעולות של ביידן ואז טראמפ במהלכה, לא מדובר מספיק.

"כדי להיות חוקר עצמאי אתה צריך הרבה ענווה וסקרנות כדי לרצות ללמוד דברים חדשים, וגם שמינית שבשמינית גאווה כדי להרגיש שמה שאתה כבר מבין ויודע מספיק חשוב כדי לכתוב אותו לציבור הרחב".

המזרחן

גל אלבז, המפעיל של ערוץ הטלגרם 'אסראר לובנאן' [=סודות לבנון], הוא מהצעירים בין הכותבים בז'אנר הזה. בטלגרם הוא התחיל לפרסם בגיל 18, לפני שנתיים וחצי בלבד. הוא מתאר שגם בזמן הקצר הזה סגנון העבודה שלו ואיך שהוא רואה את תפקידו עבר שינוי: "אני מגדיר את עצמי כמזרחן עם התמחות בלבנון, וההרגשה שלי היא יותר של חוקר עצמאי מאשר עיתונאי. בעבר זה לא היה ככה והערוץ שלי הורכב בעיקר מתוכן חדשותי. אבל ככל שהידע שלי נהיה עמוק יותר והצוות של הערוץ גדל, צמחה אצלנו היכולת לתת תובנות ומסקנות בנוסף לתוכן שהוא על פניו חדשותי. בעיני 'עיתונאי' הוא יותר מי שמקבל ידיעה ומפרסם אותה. חוקר, לעומת זאת, יפעל הרבה יותר באופן אקטיבי כדי למצוא ולחדש. במסגרת הערוץ אנחנו יושבים איפשהו בין לבין".

מה הדבר העיקרי שבו הערוץ שלך מחדש ביחס לערוצים של כותבים אחרים?

"מה שמאוד חסר לי לראות, כמזרחן, זה דיבור על האסלאם וההקשר שהוא נותן לתופעות רבות. לכן בהרבה פוסטים בטוויטר שלי ובחלק מהפוסטים בטלגרם אני משתדל להביא את הזווית הזו. בעולם הערבי של היום, נדירים התחומים שבהם האסלאם לא רלוונטי לחיים של האיש הממוצע ברחוב, גם בנושאים שנדמים חילוניים לגמרי: החל ממוזיקה, דרך חוסר ההתכתבות בין האסלאם לדמוקרטיה וכלה בתנאים למתן הלוואות".

שוק פתוח - מעכשיו גם אצל המומחים

באופן בולט, כל הדוברים משדרים אהבת ידע עמוקה ועניין ער בתחומי עיסוקם, וברור שהם היו מתעמקים בהם גם בלי שהיתה להם שום במה לכתיבה. ומן הצד השני, הם כותבים רק על מה שמעניין אותם כשהוא עולה, ולא כדי לדאוג שציר הזמן שלהם יתמלא בפרסומים. לכן רבים מהמומחים העצמאיים אינם משתמשים בערוצים שלהם לפרנסה, לפחות לא באופן ישיר. לדברי בן ציון מקלס זה החסרון של עבודה כעצמאי. אך במענה על שאלה בנושא, לפני החסרונות הוא פירט דבר ראשון את היתרונות - שקשורים גם הם לכך שהמחקר נעשה ראשית כל מתוך תאוות ידע. "אני מאוד מעריך את היותי עצמאי ולא מוגבל. אם הייתי עובד בגוף מחקר או תקשורת, אני יודע שהיכולת שלי להנות מפרסום דברים הייתה נפגעת. כעצמאי אין לי חיוב כלפי אף אחד - אני אדבר על כל מה שמעניין אותי, בלו"ז שלי וברמת האיכות שאני רוצה, בלי להתפשר".

העדר המסגרת של גוף מתבטא כמובן בתפוצה והשפעה מעטות יותר. הן הולכות ונבנות לאטן, אך כפי שמספרים המרואיינים, ציוץ-מחדש שעושה עתונאי מוכר לפרסום אחד שלהם יכול להביא בבת אחת אלף עוקבים. אולי בגלל אחוות חסרי-המסגרת, האווירה ידידותית. לקבוצת המומחים העצמאיים, לפחות מי שאינם מחזיקים בהמוני עוקבים, אין בדיוק 'קהילה' - אבל יש ביניהם שיתופי פעולה, פרגון הדדי רב ותמיכה. עוקבים רבים שהגיעו לאחד מן המומחים עוברים בהמשך לקרוא גם את פרסומי עמיתיו.

לסיום, שאלתי לאן התופעה הצעירה הזו הולכת, ומה תהיה ההשפעה על הממסד של גופים עתירי משאבים ופרסטיז'ה - שאולי איבדה קצת מגובהה אחרי שבר הקונספציה בשנתיים האחרונות. בן ציון מקלס מפתיע ולא עונה על השאלה מנקודת מבטו של המלמד לאחרים, אלא משקיף לעתיד במשקפיו של הלומד. "אני מאוד מאמין ביכולת של כל אדם להשיג מידע בלי הצינורות המסוימים שאליהם התרגלנו. הכל בזכות הרשתות החברתיות והאינטרנט הפתוח בכלל. אפילו לפני עשר שנים האפשרות הזו לא היתה. כל אחד יכול להיות איש תקשורת של עצמו. רק לצורך זה חייבים להיות מאוד רציניים בידיעה ובהבנה מה פייק ומה אמתי. אני כמו כל אחד בזה: אני הקהל שצורך וגם מי שמייצר, ואני מאמין מאוד בפלורליזציה. בחזון שלי - כולם כמוני כותבים וכולם קוראים זה את זה. בפועל, ברור שתמיד יש מיעוט שמייצר ידע ורוב שצורך. אבל בדמוקרטיה חופשית, הידע שייך לכולם".