סוף עידן התקינות הפוליטית: אירופה התעוררה, מתי תורנו?

לפני שבועות מספר פרסמה דנמרק את נתוני הפשיעה במדינה לפי מוצא מבצעי הפשעים, אף שבצמרת הרשימה כיכבו מהגרים ממוצא ערבי או מוסלמי. המהלך מעורר תהיות על רקע התעקשותה של אירופה המערבית שלא לעות שום מהלך שעלול לעורר את זעמם של המהגרה, כחלק מתרבות הפוליטיקלי קורקט (PC).

על פי הנתונים, המובילים במקרי האונס במדינה היו ממוצא סומלי, סורי או פלסטיני, ומספרם עמד, בהתאמה, על פי עשרים, פי 16 ופי 12 מחלקם באוכלוסייה הדנית. הנתונים היו דומים גם בנושא הטרדות מיניות – סוריה (פי 12), מיאנמר (פי 11) ואפגניסטן (פי עשרה), בניסיונות רצח – סומליה (פי 27), מרוקו (פי עשרים) ופלסטינים (פי עשרים), בתקיפה חמורה – סומליה (פי 17), פלסטינים (פי 17) ותוניסיה (פי 12), וכך בקטגוריות פשיעה נוספות.

ודנמרק אינה לבדה. בשוודיה החליטו בחודש שעבר לאסור בחוק נישואי בני דודים, הנפוצים בעיקר בקרב הציבור המוסלמי. בשוודיה ציינו כי מטרת החוק היא "להיאבק בדיכוי על רקע כבוד המשפחה". באוסטריה הוחלט בסוף השנה שעברה לאסור חבישת כיסוי ראש מוסלמי בבתי ספר לילדות מתחת לגיל 14, מנהג שכינתה שרה בממשלה "סמל של דיכוי". לכך אפשר לצרף את החלטת שווייץ שלא לאפשר לנערות להשתתף בשיעורי שחייה בבתי הספר – תנאי הכרחי להוצאת בגרות – אם הן חובשות בורקה.

האם מדובר בהתעוררות אירופית ובהחלטה מודעת להפסיק לטמון את הראש בחול ולהתחיל להיאבק בכל התופעות הבעייתיות שהביאו המהגרים הערבים והמוסלמים, או שאלו רק טיפות קטנות שאינן מבשרות את בוא הגשם?

לפרק את המדינה שבתוך המדינה

"מה שקורה בדנמרק", מסבירה ד"ר דינה ליסננסקי, מומחית לאסלאם במערב, חוקרת במרכז דיין שבאוניברסיטת תל אביב ומרצה באוניברסיטת רייכמן, "הוא שיש שורה חדשה של רפורמות בכל מה שקשור למהגרים. דנמרק היא המדינה היחידה באירופה, ובוודאי בסקנדינביה, שהחליטה לפרק את השכונות של המהגרים.

"מבחינתם מה שקרה זה שנוצרה מדינה בתוך מדינה, מובלעת חברתית, מובלעת דתית במידה מסוימת, וכמובן גם מובלעת מבחינת פשיעה. כי מה לעשות, הגירה ופשיעה הרבה פעמים הולכות ביחד, במיוחד כשמדברים על מהגרים שלא מתערבבים באוכלוסייה בצורה מובנית. אנחנו מדברים על מהגרים שמבדלים את עצמם. זה בסופו של דבר הוביל לרצון של הפרלמנטרים ושל הממשלה להתחיל לפרק את השכונות האלה".

מה בדיוק עשתה הממשלה?

"בשלב מסוים יצא חוק שאומר שלא רק שהשכונות מפורקות, אלא שאותם מהגרים שנמצאים כל הזמן ביחד אמורים לעבור לשכונות אחרות. יש גם מכסה שאסור לעבור מבחינת מספר מהגרים בשכונה. הדבר הזה משפיע כמובן על הדמוגרפיה של דנמרק באופן כללי. אותם אנשים שבאים משכונות מוסלמיות או ערביות התחילו להתפזר בשכונות שהן שורשיות דניות, ואז נוצר מצב שאין עוד מובלעות. אין מובלעת אחת גדולה של מהגרים, אלא בכל עיר ובשכונות שונות יש אחוז מסוים של מהגרים. המהלך הזה נוצר כדי לבלום את ההשתלטות הספציפית הזאת. אני חושבת שזה אחד התהליכים שבסופו של דבר הובילו לפרסום נתונים הללו".

תחושת "הכול מותר לנו": הקשר בין מאבק לאומי לפשיעה 

מעבר להפתעת בדבר פרסום הנתונים, מבחינתה השאלה החשובה יותר היא מדוע בצמרת מבצעי הפשעים נמצאים על פי רוב אותם מוצאים אתניים, בעיקר הסומלים והפלסטינים. "בנושא הסומלי אפשר להסתכל על הדברים גם מנקודת מבט רחבה יותר ולראות איך הסומלים מתנהלים ברוב מדינות המערב. יש ריכוזים גבוהים של סומלים או של יוצאי סומליה גם בארצות הברית, ואנחנו באמת רואים שבאותן ערים, או באותן ערים קטנות שיש בהן רוב בתוך מיעוט מהגרים, כלומר רוב סומלי מבחינת המוצא האתני, יש הרבה יותר דרישה לחוקי השריעה והרבה יותר התנהגויות שלא מסתדרות עם הנורמות החברתיות של המערב.

"משהו בסומליזציה של המרחב יוצר תחושה של 'הכול מותר לנו'. אנחנו רואים את זה גם באמירות של אנשים שמובילים תהליכים פוליטיים. מדובר באנשים שמובילים קו מאוד לוחמני ואגרסיבי במדינות המערב. אי אפשר לומר שכל הקהילות הסומליות נראות ככה, אבל יש התנהלות מסוימת שמובילה אותם להתנהגות כזאת".

ומה לגבי הפלסטינים?

"הפלסטינים נחשבים בעיני רוב המוסלמים במערב, ואני אומרת כאן אמירה כוללת, לקהילה מאוד בולטת מבחינת העשייה הפוליטית והחברתית שלה. אם מדברים עם קהילות מוסלמיות במדינות כמו בריטניה, צרפת, שוודיה, איטליה ועוד, ושואלים בתוך הקהילה עצמה אילו קהילות בולטות יותר מבחינת העשייה הפוליטית או החברתית שלהן, רואים שהפלסטינים הם אקטיביסטים בלתי נלאים בכל מה שקשור להפצת הסוגיה הפלסטינית.

"זה בדרך כלל הולך בד בבד עם איזושהי תחושה של 'מותר לי'. התחושה הזאת מובילה בסופו של דבר גם את הפלסטינים להתנהגות מסוימת במרחב הציבורי, שכוללת גם פשיעה מסיבית. אבל גם אם אני עוזבת את הנושא האסלאמי בצד, עדיין אנחנו מגיעים למסקנה שככל שמדובר בקהילה גדולה יותר של מוסלמים מארץ מוצא מסוימת, וככל שמספר הפלסטינים והסומלים גדול, ככה נראה התנהגות בוטה יותר מבחינת הפשיעה וכמותה".

יש חריגים לתופעה הזאת?

"כן. יש, ואפילו חריגים מאוד. למשל, לא משנה עד כמה תהיה גדולה הקהילה המוסלמית מטורקייה, אנחנו לא נראה פשיעה גואה בקרב הקהילה הזאת, כי מדובר בהגירה אחרת לחלוטין. אלה גלי הגירה מוקדמים הרבה יותר, ובאותם גלים הטורקים הביאו איתם אסלאם מאוד מתון, שלא מאפשר להם התבדלות וגם לא מעודד התבדלות. אז אנחנו רואים שאפשר להיות גם מוסלמי, גם מהגר וגם גרמני בעת ובעונה אחת. זו דוגמה טובה לקהילה שיש בה רוב אתני מסוים מארץ מוסלמית, אבל היא לא יוצרת יותר מדי פשיעה, אם בכלל".

מסירים את הכפפות: היבשת מתעוררת 

כשהדנים יצאו במהלכים שלהם, ועם פרסום הגרף, הם לא חששו מתגובות קשות, ממהומות או מהאשמות בגזענות?

"בדנמרק יש מודעות ברורה לכך שיש מיעוט דתי בתוך המדינה. אין התייחסות רק להבחנה האתנית, אלא לעניין הקיבוצי הזה שנוצר סביב המכנה המשותף של דת האסלאם. לכן בדנמרק ההתייחסות הייתה מלכתחילה שונה.

"בדנמרק יש חוקים שלא מאפשרים הרבה פעמים את אותן חירויות שנתפסות מאוד בסיסיות בצרפת, למשל. חוקי ההתאספות וההפגנה בדנמרק שונים מאוד מחוקי ההתאספות וההפגנה בצרפת, וזה מאפשר מלכתחילה הרבה יותר התפרעויות בצרפת".

מעבר לדנמרק, שוודיה ואוסטריה, יש עוד מדינות שהחליטו להסיר את הכפפות במאבק נגד המהגרים?

"יש מדינות שמעולם לא נכנסו לפינת ה'לא-נעים', כמו שווייץ. שם יש חקיקה ברורה מאוד שמגבילה התאספויות והתארגנויות של דתות ספציפיות, בעצם של כל הדתות, אבל כשזה נוגע לדת האסלאם אנחנו רואים מגבלות מאוד רציניות.

"אנחנו רואים מגבלות מבחינת בנייה של מסגדים במרחב הציבורי. אם יש מסגד, הצריח לא יכול לעבור גובה מסוים, ואסור להשמיע את קריאת המואזין, כלומר את הקריאה לתפילה. על כל מה שקשור למרחב הציבורי השוויצרים שומרים באדיקות מסוימת".

את מזהה באירופה התעוררות רחבה יותר נגד התקינות הפוליטיתבנושא ההגירה?

"אנחנו רואים עוד ועוד הצבעה למפלגות שלא מפחדות לומר שיש בעיה של הגירה מוסלמית. שיש בעיה של מיעוט שמנסה לכפות את הדעות שלו ואת אורח החיים שלו על הרוב. אנחנו מדברים על מפלגות שנחשבות ימניות וקיצוניות יותר. מדובר במפלגות שתומכות בזהות לאומית שנתפסת היום כלאומנות במדינות אירופה.

"אז כן, אנחנו רואים אינדיקציה כזאת. מספר המצביעים למפלגות כאלה הולך וגדל בכל מערכת בחירות, גם בבחירות מוניציפליות, גם בבחירות אמצע וגם בבחירות פרלמנטריות".

מדיניות בת היענה של ישראל 

גם אם יש מדינות באירופה שמנסות להילחם בבעיות שההגירה ממדינות ערב או מדינות מוסלמיות מביאות עימה, המצב ביבשת הישנה קשה מאוד. לפי ד"ר אפרים הררה, חוקר אסלאם ומחבר הספר 'ג'יהאד: בין הלכה למעשה', 38% מהמוסלמים בצרפת סבורים שהשריעה (ההלכה האסלאמית) חשובה יותר מחוקי הרפובליקה. בקרב צעירים שיעורם קופץ ל-57%. המצב דומה גם בבריטניה ובמדינות נוספות. "מאפיין המדיניות האירופית", אומר ד"ר הררה, "הוא מדיניות בת יענה מול הבעיה הזו וחוסר רצון להתעמת איתה חזיתית".

לדבריו, תרבות ה-PC בכל הנוגע לקיצוניות ערבית-מוסלמית אינה פוסחת גם על מדינת ישראל. "ערביי ישראל נהנים מזכויות יתר, מאפליה מתקנת, מהטבות ברכישת קרקעות ובתים ללא תחרות מול יהודים – למשל סח'נין לעומת הושעיה – בשעה שאין שום סימטרייה, קבלה קלה יותר לאוניברסיטאות וכו' ומחובות מופחתות, ללא שירות צבאי או שירות אזרחי.

"מעבר לזה עמדותיהם של ערביי ישראל שונות במובהק מעמדות האוכלוסייה היהודית ונוטות לצד המוסלמי. אומנם קשה להעריך זאת במדויק, כיוון שלרוב השאלות המוצגות להם בסקרים מוגבלות מאוד, אך יש לכך מקורות ברורים, כמו מדד החברה הישראלית של המכון למדיניות העם היהודי, JPPI".

יש לך דוגמאות?

"בהחלט. בשנת 2025 כ-50% מהישראלים היהודים תמכו בהמשך המלחמה, לעומת כ-90% מערביי ישראל שהתנגדו לה. לפי דו"ח הכנסת משנת 2018, בתי ספר רבים בישראל מלמדים לפי תוכנית הלימודים הפלסטינית, שהיא בעלת מאפיינים אנטישמים עמוקים ופרו-ג'יהאדיסטית, בלי שנעשה דבר בנידון. שלא נדבר על השתלטות לא-חוקית על אדמות הלאום ועל בנייה בלתי חוקית מסיבית, על מסגדים שמנהלים תומכי האחים המוסלמים, על אלימות, ביזה מאורגנת וכמובן פרוטקשן".

מה אנחנו יכולים לעשות בנידון?

"צריך להכין תוכנית פעולה בכמה מישורים. ראשית, הכרה בקיום הבעיה ויכולת להגדיר ולתאר אותה. לאחר מכן רצון ונחישות לטפל בה, ולצד הקצאת האמצעים והכלים הדרושים לכך יש להקפיד גם על אכיפת חוק קשוחה וקפדנית: השתלטות בחזרה על כל שטח שנתפס בצורה לא-חוקית, פיקוח הדוק על התכנים הנלמדים בבתי הספר ועונשים כבדים למפירים את הנחיות משרד החינוך. 

"יש גם ליישם את עקרון ההדדיות עד הסוף. מי שאינו נותן – אינו מקבל. חשוב מאוד גם שתהיה לנו מוכנות לשלם את המחיר: הדבר יצריך בהכרח שימוש בכוח ובאי-יציבות חברתית, לפחות זמנית. אולם לאחר מכן המציאות תשתפר ותחזור להיות שפויה".