קצין המודיעין של ההתיישבות

הלוויה של בניהו מלט הי"ד, חברינו היקר שנרצח בפיגוע ברכס סלע לצד המ"פ יובל עזרא הי"ד, לא היתה הלוויה צבאית רגילה. שירת "חיילים אלמונים הננו בלי מדים" שהוקדשה לנוער הגבעות ביטאה זאת בצורה הטובה ביותר.

חברו הקרוב של בניהו, מאיר אטינגר, כתב כי "לצופה מן הצד זה יכול להיראות מוזר: הלוויה צבאית רשמית, חיילים במדים נושאים את הארון, רב צבאי מנחה את הטקס, והקהל שר: "חיילים אלמונים הננו בלי מדים". אבל האמת היא שאין דבר אמיתי יותר מזה. כי יש כאן דור שלם שחי חיים כפולים - לא במובן של צביעות, להפך. הוא חי עם כפל משימות. גם כשהוא חייל במדים, הוא לצד זה גם חייל בלי מדים, מתוך הבנה שהמשימה גדולה יותר. ולצד חלקו בצבא ההגנה, הוא גם מתנדב כשעל דגלו הגנה וכיבוש בדיוק כמו שהיה כתוב בתמונת הפרופיל שלך: "ארץ לא מקבלים – ארץ כובשים".

בניהו, שנולד לגבעות יהודה ושומרון, היה מדור פורצי הדרך. גם בשטח בהקמת גבעות, פריצת דרכים וחקלאות עברית, וגם בתודעה. כבר בלוויה ניגשו אלי בעלי חוות ושאלו מי יוכל למלא במיידי את חסרונו.

בניהו היה מכונת אוסינט של איש אחד וחקר במשך שנים את הרשות הפלסטינית, עקב אחרי אין ספור מקורות מידע ברשות הערביות, ובשילוב עם ההיכרות הרבה שלו עם השטח, האתרים הארכיאולוגיים, וההיסטוריה הקרובה והרחוקה, היה נכס משמעותי מאוד להתיישבות.

בעלי חוות סיפרו בשבעה כיצד היה מתריע בפניהם על אירועים צפויים, מסביר להם מה המשמעות של הגעת פעילי רש"פ לכפר שלידם או מעביר הערכות מודיעין שוטפות על כל אזור ואזור.

הוא הקים למעשה מערך שלם בהתנדבות. הוא גם תמיד ברח מקרדיט. כשהיה מביא לי סיפורים חזקים שפרסמתי בקול היהודי, הייתי מבקש לכתוב קרדיט על העבודה הרבה שלו, אבל הוא ברח מכבוד. העיקר המטרה. מה שמשרת את המטרה זה טוב. מה שלא, עזוב.

בניהו היה נשוי לאסתר ואב לשתי בנות. הוא התגורר במהלך חייו בגבעות רבות, את חלקן הקים בעצמו. בתקופות הקשות ביותר בגבעות בניהו התעקש לבנות בית אבן מקסים בגאולת ציון, ולא התייאש גם כשהמנהל האזרחי החריב את המקום שוב ושוב. בשנים האחרונות היה בחוות גלעד שם בנה את ביתו, כמובן בנקודת קצה שתרחיב את תחום הישוב.

בגלל התיקים הרבים לא גויס לצה"ל. בגיל 28 החליט להתגייס כי חייבים לדעת להילחם, והפך את העולם עד שגויס ושירת בנח"ל. מצד אחד בניהו ידע להסתדר, לזרום, לא לריב איפה שלא צריך, אבל מצד שני נשאר איתן ושמר על ערכיו גם בתוך המערכת.

בניהו האמין לאויב וחי מלחמה. את חבריו לא הפתיע הסרטון מזירת הפיגוע בו הוא נראה מתרומם כשהוא פצוע, שולף את האקדח ויורה בלי לדרוך את הנשק, היישר בראשו של המחבל הצמוד אליו. בניהו היה תמיד עם כדור בקנה. תמיד מוכן. אבל הוראות הפתיחה באש, התחקירים והחקירות, והחשש המובנה של כל רבש"ץ ואיש ביטחון, הביא לסיטואציה הנוראית.

בשנים האחרונות הוא מונה לסגן רבש"ץ חוות גלעד. בשמירות שלו בש.ג של חוות גלעד היה יושב שעות על הטלגרמים של האויב, דולה מידע ומפיץ לגורמים הרלוונטיים במערכות הביטחון והתיישבות. לפעמים היה יוצא ל"חופשה" במילואים בעזה והתנצל שוב ושוב על חוסר הזמינות.

גם על צפון השומרון הוא חלם. לפני כשלוש שנים דחף ויזם סיור של גורמים רבים בהתיישבות לצפון השומרון. היה לו חשוב לחבר את האנשים ולחלום יחד על חיבור צפון השומרון למרחב שבי שומרון וחומש. והנה החלום קרה. בניהו עצמו עוד הספיק בתור נהג מחפרון לפרוץ דרכים בנקודות אסטרטגיות בצפון השומרון.

ובהר עיבל היה זה בניהו שדחף ועלה שוב ושוב ושוב ושוב, עד שהסכר נפרץ. הוא גם זה שחשף את תכניות הרשות הפלסטינית לבנות על מזבח יהושע בהר עיבל.

בניהו חלם גם על הרחבת ההתיישבות היהודית במרחב הקרוב לביתו בחוות גלעד. נחל קנה, רכס סלע וכל האזורים שבין יצהר, הר ברכה, חוות גלעד ועמנואל.

הוא גיבש תכניות, שרטט מפות, נטע כרמים, ערך סיורים ורתם תושבים מישובים שונים כדי להפוך את החלום למציאות. בשנה האחרונה גם זכה לראות ולסייע לשלוש נקודות חדשות במרחבים הללו. לנקודה נוספת היה אמור לעלות בעצמו ממש בימים האחרונים אך לא הספיק.

גם את מותו מצא בניהו במעלה רכס סלע תוך ניהול קרב מול פורעים ארורים מהכפר תל שתקפו מטיילים.

אחד החלומות של בניהו היה טיולים בכל המרחבים הללו והוא זעק במשך שנים בניסיון לעורר את תושבי גב ההר להבין את הסכנה שבבנייה הערבית ברכס סלע שגולשת משכם וחונקת את כביש גלעד.

כעת, אחרי שנרצח הוקמו כבר 8 נקודות לזכרו, רובן באיזורים עליהם חלם – במקום הרצח וסמוך לכביש גלעד, בנחל קנה ועוד. חלקן בשטח B.

בניהו לא אהב משרדים וגינוני כבוד. אם כבר נפגשים אז באיזו נקודה בשטח. באחת הפעמים כשהבאתי אליו להיכרות את אחד מראשי ההתיישבות, הוא הציע להיפגש במצפה רינה בקצה חוות גלעד, קרוב לכרם שנטע. אז הסביר לנו על שיטת הגידול שבחר של גפן רוגלית באופן שיתאים להבאת יין לבית המקדש. זה היה עוד חלום שלו.

הצוואה שבניהו השאיר ברורה וכולנו יכולים לקיים אותה – "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". בחיזוק הטיולים בכל מרחבי הארץ, בהתיישבות ומחיקת הסכם אוסלו, בהורשת הגויים, בציפייה למקדש וגאולה שלמה ובהרמת קרן ישראל.

המאמר פורסם השבוע גם בשבועון 'עולם קטן'.