בחול המועד סוכות תשנ"ו, נפגשנו כמה חברים - במקום המפגש הסודי שלנו.
עכשיו אפשר לגלות. זה היה בעיר העתיקה, בחורבת רבי יהודה החסיד.
באותו הזמן לא היה שם בית כנסת. המקום היה ריק. זו היתה חורבה.
נראה, שכמעט אף אחד לא חשב אז לבנות את המקום.
פרט מאשר להסתכל ולראות את המקום בחורבנו, כמעט אף אחד לא היה עושה שם שימוש.
אבל אנחנו – אנשי הר הבית, שלא משלימים עם המציאות הנוכחית בהר - השתמשנו בו.
כמה וכמה פעמים נפגשנו והתארגננו שם יחד, ומשם יצאנו לפעילות מבצעית...
ניסיונות שונים להיכנס להר הבית, מאחד השערים אשר סגורים לכניסת יהודים...
[ולא כל דבר שעשיתי אז - מומלץ לעשות גם היום...]
כבחור צעיר, היתה זו חויה מאוד מיוחדת. לא פחדתי ממעצר. ידעתי שאני מייצג את עם ישראל.
ושמחתי על כל מצטרף נוסף לחבורתנו.
בפרט שמחתי, כאשר לא היה מדובר רק בבחורים צעירים כמוני, אלא בפעילים ידועים בעלי ותק.
מסיבה זו שמחתי מאוד לראות, שלפגישה זו הגיע בחור נמרץ מחברון, המבוגר ממני בכ-10 שנים, מייסד ארגונים ופעילויות, שאי אפשר היה שלא לשמוע עליו.
שמו היה - אבישי רביב.
זו לא היתה הפעם הראשונה שפגשתי אותו.
אולם זה לא אותו דבר לפגוש פעיל בהפגנה, לבין לפגוש אותו באופן אישי, כאשר הוא מגיע להתארגנות מצומצמת, שלא היו בה הרבה משתתפים.
לא כל כך הכרתי אותו, וגם לא היה יותר מדי זמן לשיחות היכרות...
ההחלטה נפלה על שער הכותנה, ואנחנו כבר יוצאים לדרך...
ולא. לא הצלחנו להיכנס. הגענו לשוטרים בכניסה, הודענו שאנחנו רוצים להיכנס. והם עצרו שלושה מאיתנו. אני ועוד שניים נעצרנו לחקירה אחר כך, כשהלכנו לשער השלשלת.
אבישי רביב לא נעצר. ובעצם, אני לא ידעתי אם הוא יצליח להגיע לשער.
כי כבר בדרך הוא התחיל להתעסק עם כל מיני ערבים בחנויות שהיו שם, ולא היה ברור לי אם הוא מנסה לגרום לאיזו קטטה שתעכב אותנו, או שסתם הוא לא יכול להתאפק מלעשות שטויות על הדרך.
לא ידעתי אז שהוא סוכן שב"כ, אבל הבנתי שזו לא כזו זכות שהוא הצטרף אלינו...
שבועות ספורים לאחר מכן, התברר שהאיש היה סוכן שב"כ, שעשה פעולות אלימות עברייניות רבות – לא רק נגד ערבים אלא גם נגד יהודים רבים – והוא זכה לקבל מהמערכת גיבוי מלא לכל פשעיו.
וזה יכול להיות מאוד מבלבל.
כי יש לנו כל מיני אויבים שמציקים לנו ומנסים להפריע לנו.
ואנחנו מחויבים להפגין עוצמה.
ובאמת אין מקום לאויב בארצנו. יהיה מי שיהיה.
אבל אנחנו חייבים להיות ממוקדים במטרה.
ובשביל לבנות את החורבה הגדולה. אנחנו צריכים לזכור מה העיקר.
כי גם לבנות עוד בית ועוד יישוב זה טוב ויפה. אבל זה לא העיקר.
כדי להגיע לייעוד שלנו, אנחנו מוכרחים להסתכל קדימה. להר הבית.
אם לא נשאף להגיע להר הבית. אם נתחיל להתעסק עם כל מיני בעיות שוליות. זה לא ייגמר.
ואם יש אנשים שמפריעים לנו. אנחנו לא צריכים לקחת אותם אתנו.
אם יש אנשים שלא מבינים במה צריך להתמקד. שאי אפשר להיות שותפים איתם.
זה לא משנה אם הם באמת מהשב"כ, או אם הם רק מתחפשים.
ואין סיבה לחשוב, שאין עוד אבישי רביבים כיום.
אדרבה. יש סיבה לחשוב, שיש הרבה.
אולי הפקת הלקחים המרכזית מהסיפור של אבישי רביב היתה, להיזהר יותר, שלא להיחשף...
אז אם אתה מארגן משהו למען עם ישראל בקבוצה סגורה מצומצמת, ומישהו מופיע מבחוץ.
גם אם זה מישהו שכבר שמעת עליו.
כדאי לדעת איך הוא הגיע אליך, ומה הוא מחפש.
האם הוא תופס עליך טרמפ, בשביל משהו אחר?
כדאי שתראה, שהוא באמת מגיע לעזור לך, ולא לנסות להרוס את מה שאתה עושה.
כבדהו וחשדהו 3 כ"א אדר תשע"ט 23:08 אלי
תפתחו 2 ט' שבט תשע"ט 19:41 אא
מפחיד 1 ט' שבט תשע"ט 19:14 נחום