יום שני כ"ח סיוון, פרק ג' הלכות שֹוטה
סדר השקאת השֹוטה
הבעל החושד באשתו מגיע לבית הדין שבעירו ואומר להם שהוא קינא לאשתו ואף היא נסתרה עם הגבר הזר ויש עדים.
בני הזוג עולים לבית הדין הגדול שבבית המקדש.
בית הדין הגדול מבררים את טענות הבעל ומאיימים על האישה שתודה שנטמאה, היינו שאכן קיימה יחסי אישות עם גבר זר. במקביל מעודדים את האישה שאם היא טהורה שתסכים לבדיקת המים.
במידה והאישה מסכימה לשתות את 'מי המרים' מביאים אותה אל שער ניקנור בכניסה לעזרה שבבית המקדש.
הכהן משביעה ומודיעה הסדר של הסוטה. כותב המגילה, שם מים ועפר בכלי, ומוחק המגילה לתוכם, הכהן מנוולה, משקה ומניף בידה המנחה.
אם היא טהורה – מותרת לבעלה. טמאה – היא והנואף מתים כתיאור בתורה.
וכל הדברים האלו, בשלא חטא הבעל מעולם, אבל אם הבעל גם נאף -אין המים בודקין את אשתו. ולכן ביטלו חז"ל את דין מי סוטה -שרבו המנאפים.
סוטה שהיה לה זכות תלמוד תורה -אף על פי שאינה מצווה על תלמוד תורה -הרי זו תולה לה, ואינה מתה לשעתה אלא מאוחר יותר.
סוטה ששתת מי המרים, ולא מתה מיד -הרי היא מותרת לבעלה, ואפילו היה כהן.
סוטה ששתת, והייתה טהורה -הרי זו מתחזקת גופנית אף אם הייתה חולה.
