עשרים שנה חלפו מאז אותו יום מר ונמהר בו נרצח אהוב ליבנו שניאור שלמה ליבמן הי"ד בידי חיות האדם ימ"ש, יחד עם הראל בן נון הי"ד.
נשמה ענקית הייתה לו לשלמה הי"ד. עוצמות אדירות שאין להם אח ורע.
מצד אחד לבו הענק נשבר לרסיסים על שפלותם של ישראל שהיא חילול שמו יתברך. ומצד שני, היה חזק כצור איתן באמונה בה'.
כשמסרו השלטונות במדינת ישראל לאוייבינו הארורים את עיר הברית שכם, תחושת ההשפלה הייתה נוראה. השוטרים הפלשתינאצים ימ"ש היו מעכבים את האוטובוס עם תלמידי ישיבת עוד יוסף חי ושאר היהודים המתגעגעים לקדושת יוסף הצדיק ובאים להתפלל בקברו, וברגעים של חלישות דעת היה ניגש שלמה לקידמת האוטובוס, לוקח את הרמקול, ואומר בעל פה מילה במילה כל פרק י"א בספר התניא הקדוש, והיו דבריו, עם עוצמתו המיוחדת, כמים קרים על נפש עייפה, משיבי נפש ממש.
(כדאי מאד לחזור על לשונו הקדושה של בעל התניא בפרק זה פעמים רבות, עד שתהיה חקוקה הדק היטב על לוח לבנו).
כשנרצח שלמה, לא רק משפחתו וקרוביו הפסידו, אלא עם ישראל כולו הפסיד "פצצת תאורה" רוחנית ענקית. כמה הלב הומה כיום בגעגועים אין קץ לדמותו והארתו המיוחדת.
הלוואי שנזכה ללקט מעט רשמים מהנשמה הקדושה של שלמה שהייתה בקרבנו, להמשיך באומר חיינו את צעקתו המתגעגעת לקדושת "יוסף" מתוך לב טהור ומלא באהבת ישראל ורוצה בטובתם של ישראל קדושים, ולהשיב לב בנים על אבותם,
ועיננו לה' צופיות לפקוח עיניים עוורות להוציא ממסגר אסיר
להטות לבבות עם ה'
להכיר ידידות נעימות אהבתו" (אור החיים הקדוש).
זה הזמן!
הפרויקט מוגבל בזמן, אם לא נגיע ליעד - כל הכסף שגייסנו עד כה ילך לטמיון. הצטרפו עכשיו להקמת מערכת תחקירים שתשפיע במציאות הרבה יותר.
יש תשורות שוות ומעניינות - אל תפספסו!
