האזינו – הידיעה והבחירה

פרשה בכותרות

השמיים והארץ כעדים: פתיחת השירה - משה קורא לשמיים ולארץ, שהם קבועים ונצחיים, להאזין ולהעיד על הברית ההיסטורית שנכרתת בין ה' לעם ישראל.

חסד הנעורים: השגחה צמודה במדבר - השירה מזכירה את ימי ראשית האומה, כשה' מצא את עם ישראל במדבר שממה, עטף אותו באהבה ושמר עליו "כאישון עינו".

"וישמן ישורון ויבעט": סכנת השפע - התיאור הכואב של הכניסה לארץ: ההתבססות, הרווחה והשפע החומרי שגורמים לעם לשכוח את בוראו ולפנות לעבודה זרה.

הסתר הפנים והגלות: תוצאות העזיבה - בעקבות הבגידה, ה' מסתיר את פניו מעם ישראל. השירה מתארת את צרות הגלות הנוראות והחורבן שיבואו כתוצאה מכך.

הגאולה והנחמה: סגירת המעגל - השירה מסתיימת בהבטחה לעתיד: ה' ינקום באויבי ישראל שפגעו בהם, יכפר על עמו ואדמתו ויביא את הגאולה השלמה.

הצוואה האחרונה: העלייה להר נבו - מיד לאחר סיום השירה, ה' מצווה על משה לעלות להר העברים, לראות משם את ארץ ישראל המובטחת, ולהיאסף אל עמיו.

בפרשת האזינו הקב"ה מתאר לעם ישראל את כל ההיסטוריה שלו: הבחירה בעם ישראל, היציאה למדבר וקבלת התורה, הכניסה לארץ וההתבססות בה, הנפילה לחטאים ועבירות, היציאה לגלות וצרות הגלות הנוראות – ועד לחזרה לארץ והגאולה השלמה.

שירת האזינו מעוררת שאלה בעבודת ה': אם הכול צפוי, אם ידוע מראש שנחטא וגם נשוב – אז כמה חשוב מה שנעשה? שאלה זו דומה לשאלת 'הידיעה והבחירה' – אם ה' יודע מה שיהיה – איזה כוח ומשמעות יש לבחירה שלנו? בעבודת ה' בפועל – השאלה מתנסחת כמו שניסחנו אותה בהתחלה: אם הכול ידוע – למה צריך לעבוד?

נראה שהייחודיות של עם ישראל קשורה לעניין הזה. עם ישראל יכול לשמוע ולדעת שהכול הכול הוא ה' – ויחד עם זה לעבוד קשה ולהתאמץ – ובסוף, אחרי העבודה, אנחנו זוכרים שוב שכל מה שעבדנו, זה ה' יתברך שהוא הכול והכול זה הוא, ומייחסים אליו את כל מה שנעשה.

הקושיה שעלולה לכרסם בנו – "אם ה' עשה הכול למה אנחנו צריכים לעבוד?" – נובעת מיצר הרע, מה'ישות', שחשוב לה לזקוף לעצמה חשיבות וקיום; אבל ישראל עם קרובו, שנשמתם חלק אלוק ממעל ממש, לא זקוקים להרגיש קיימים, ויכולים לעבוד בכל נפשם ובכל מאודם – ובסוף להרגיש שהם לא עשו כלום, והכול מה'.

לכן לישראל שירת האזינו לא מפריעה לעבודה, ולא גורמת לרפיון. ה' אמר שתהיה גלות ותהיה גאולה – וזה רק מחזק אותנו להתאמץ ולעבוד, ולהיות חלק מהשירה הנפלאה הזו. אנחנו לא מסתכלים על עצמנו מבחוץ, אלא כחלק משירת העולם. ההבנה הזו צריכה להתקבל אצלנו באופן נכון, ולגרום לנו לעבוד ולהתאמץ בלי שהצלחות או הישגים (או כישלונות) יגרמו לנו ל'כבדות' ולחשיבות עצמית.

במוצאי יום כיפור חל יארצייט של אחד מגדולי הצדיקים בדור האחרון – ר' אשר פריינד זצ"ל – שעמל כל ימיו להחדיר בכל הסובבים אותו את התובנה הזו, שהכול הכול הוא ה', וכל מעשינו ועבודתנו – הכול שלו, 'תן לו משלו שאתה ושלך שלו'.

ההבנה העמוקה הזו קשורה כמובן גם להתנהלות הציבורית בעם ישראל. גם כאשר אנחנו שמחים בגאולה ובהצלחות של עם ישראל – אנחנו צריכים לזכור את ה' אלוקינו שהוא הנותן לנו כוח לעשות חיל, וממילא אין בשמחה בגאולה וישועה שום סיבה להרפות או להיות 'רגועים' – אלא להמשיך לעבוד חזק חזק בכל מה שמוסיף טוב ואור של ה' בעולם.

תחל שנה וברכותיה, וגמר חתימה טובה!