פרשה בכותרות:
חורבן ותקווה: המבול והתיבה - העולם שנברא והידרדר נמחק במבול, ונח ובניו מסתגרים בתיבה עם כל סוגי בעלי החיים. רק בסיום המבול הם יוצאים ממנה כדי לבנות עולם חדש.
ברית הקשת: הברכה וההבטחה - נח מקריב קרבנות לה', והקב"ה מברך אותו ואת בניו, מתיר להם לראשונה לאכול בשר, וכורת איתם את ברית הקשת המבטיחה את המשך קיום הארץ.
הנפילה בכרם: שכרות נח וקלונו - לאחר ההצלה, נח נוטע כרם ונופל לשכרות. חם מתגלה בקלונו של אביו, לעומת שם ויפת שמפגינים כבוד, טהרה וצניעות.
דור הפלגה: חטא מגדל בבל - התפתחות האוכלוסייה בעולם החדש מובילה לגאווה אנושית, לחטא מגדל בבל ולרצון להגיע לשמיים (מה שקשור לטראומת המבול שברקע) – מה שמסתיים בבלבול השפות.
הדורות הבאים: לקראת אברהם אבינו - הפרשה נחתמת בתיאור המשך השושלת האנושית מנח ועד אברהם אבינו, שיוצא עם אביו ובני ביתו לכיוון ארץ כנען ומגיע עד חרן.
בתיאור המבול שירד על הארץ מסביר אדמו"ר הזקן שהמבול הוא דווקא בצורה של מים כיוון שהוא בעצם טיהר את הארץ, כמו טהרה של מקווה (אם נחשוב על כדור הארץ שכולו מבול – נראה בעצם שכדור הארץ טבל כולו בתוך מים, כמו במקווה טהרה).
הוא מסביר שהמבול בנפש שלנו הוא 'טרדות הפרנסה', כלומר: קשיי היום-יום בניהול החיים בעולם. הטרדות הללו הן סוג של מבול ששוטף אותנו, ומאיים להטביע אותנו. אבל – הטרדות הללו גם מטהרות אותנו, מנקות אותנו מטומאה ומדברים לא טובים שדבקו בנו. כאשר העולם של פרשת בראשית נפל לכל מיני דמיונות וטעויות (שהמוח האנושי – שקשור לאינסוף – עלול ליפול אליהן, כמו שראינו בסוף הפרשה הקודמת) – בא המבול ושטף וטיהר אותו. גם כאשר אנחנו נופלים לכל מיני דמיונות וצורות חיים מעוותות במהלך הדורות – טרדות הפרנסה מוחקות אותם, ו'מאפסות' אותנו, ודורשות מאיתנו לחזור לחיים 'תקינים' ומיושבים.
אמנם במבול יש גם סכנה של טביעה, כמובן. לפעמים אנחנו עוזבים את הדמיונות, אבל טובעים במציאות הקשה. הפרנסה וההתמודדות עם הקיום היומיומי הופכות לעיקר, וזה קובר אותנו ומטביע אותנו לגמרי. כדי להינצל מזה – צריך לבוא אל התיבה, להיכנס לתיבות התורה והתפילה, שעוזרות לנו לנצל את טרדות הפרנסה ולשוט על גביהן – לקשר אמיתי לקב"ה, בלי דמיונות וטעויות.
בהקשר הציבורי – אסון שמחת תורה שפגש אותנו לפני למעלה משלוש שנים נתפס אצל רבים כמו מבול. לפתע בא אסון ששטף את כל התובנות שהיו עד אז, את הדמיונות המעוותים על צורת החיים של עם ישראל בארצו שהגיעו בצורות שונות. אסון נורא כזה אכן שוטף הרבה דמיונות ומחשבות מעוותות – אבל צריך להיזהר שהוא לא יהפוך אותנו לכאלה שטובעים לגמרי בקשיי המציאות, ומתייחסים לכל המלחמה כאל 'בעיות ביטחוניות' בוערות שצריך לטפל בהן. חשוב לבוא לאותיות (תיבות) התורה והתפילה, ודרכן להתעלות על המציאות וקשייה – ולהגיע לחיים קדושים של עם קדוש בארצו הקדושה.