כי תבוא – הכניסה לארץ – הברכה והקללה

הכרת הטוב: מצוות הביכורים ווידוי מעשרות - בתחילת הפרשה מובאת פרשת הביכורים, בה אנחנו נותנים לה' את ראשית פרי האדמה ומודים לו על הארץ הטובה; וכן וידוי המעשרות – שגם בנתינתם מתבטאת הידיעה שהארץ היא מתנה מה'.

ברית אחים: מעמד הברכה והקללה - יחד עם השמחה בכניסה לארץ – אנחנו מצווים לקיים את מעמד הברכה והקללה בהר גריזים והר עיבל; כניסה לארץ וקיום ציבורי דורשים ערבות הדדית והתחייבות, כולל אמירות תקיפות של "ארור" כלפי מי שמפורר בסתר את הקיום הנכון של עם ישראל.

התוכחה: על תנאי הקיום בארץ ישראל - פרשת הברכות והקללות מדגישה שהביאה לארץ אינה מובנת מאליה. ישנו מתח נדרש כדי לקיים חיים מול ה' בארץ ישראל: שמירת התורה תביא לברכה ופריון, והפרתה – חלילה – לגלות נוראה.

בתורה יש פעמיים פרשה של ברכה וקללה: בפרשת בחוקותי בסוף ספר ויקרא, ובפרשה שלנו.

יש כמה הבדלים בין שתי הפרשות. בפרשה שלנו הברכות והקללות נאמרות על ידי משה ולכן מתייחסים לה' כגוף שלישי ("אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך"), בעוד בוויקרא הדברים נאמרים על ידי ה' יתברך בעצמו ("אם בחוקותי תלכו"). כמו כן – בפרשה שלנו הקללות ארוכות הרבה יותר. והבדל נוסף – בפרשת 'בחוקותי' פרשת הקללות מסתיימת בפסוקים שמבטיחים שה' יזכור אותנו ולא ימאס ויטוש אותנו, ואילו בפרשה שלנו – אין סוף טוב, והסיום הנורא הוא "והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה"! (אמנם בפרשה הבאה יש נחמות המתייחסות באופן פשוט לקללה שבפרשה שלנו, אך זה רק בהמשך, ופרשת הקללות מסתיימת בלי נחמה או תקווה).

דומה שההבדלים הללו קשורים זה בזה: כאשר משה אומר את הקללות – הוא מאריך בהן הרבה יותר, וגם לא רוצה לסיים בטוב. כאשר האדם עומד מול ה' – טוב להרגיש שבנו הדבר תלוי, ושאם לא נעשה תשובה – הסוף יכול להיות נורא. אמנם ה' יתברך מדבר איתנו בצורה מנחמת, ומבטיח לנו ש'הסוף יהיה טוב' – אבל אנחנו שומרים את זה כ'מקיף' (שיגיע בפרשה הבאה...). בעבודה היומיומית – עבודת ה'בינוני' (זמן הווה כידוע) – אנחנו לא חושבים על הסוף הטוב אלא רק על המתח והסכנה בנפילה ובהתרחקות מה' יתברך.

אם נדבר על עבודת חודש אלול וראש השנה – אנחנו צריכים להיות במקום שבו אנחנו באמת תלויים לגמרי, ואין לנו שום ביטחון בסוף טוב או בכך שה' ירצה בהמשך הקשר איתנו. זעקת השופר היא זעקה קיומית של רצון לקיום וקשר עם הקב"ה, וזעקה כזו מגיעה מלב שמרגיש על סף התהום, מלמטה, כאשר אנחנו לא תולים את עצמנו בשום "יהיה טוב".

גם בענייני ציבור – חשוב שנזכור את המקום הזה, של פרשת כי תבוא: חשוב שנזכור שמשה רוצה להזהיר אותנו, להכניס אותנו ל"ראש" שאומר ש'בנו הדבר תלוי', והקב"ה נותן לנו כוח לעשות תשובה ולצאת מעצמנו לשנה חדשה, טובה ומתוקה!