כי תצא – הקב"ה יוצא אלינו

הפרשה בכותרות: 

אשת יפת תואר: כשהתורה פוגשת את יצר הרע - הפרשה פותחת בדין אשת יפת תואר, ויורדת עד למורכבויות הנפש הקשות ביותר בזמן מלחמה ולצורך להתמודד נכון עם התאוות.

משפחה מורכבת: בן סורר ומורה ודיני גירושין - התורה לא מתעלמת ממצבי קיצון בתוך הבית, ומפרטת הלכות הנוגעות לחינוך שמסתבך ולתהליך פירוק קשר הנישואין.

בין אדם לחברו: השבת אבידה, מעקה ושכר שכיר - שורת מצוות חברתיות שדורשות מאיתנו אכפתיות מוחלטת: לדאוג לרכושו של הזולת, למגן את הגג שלנו לבטיחות, ולשלם בזמן לעובד.

סדר בבריאה: שעטנז, כלאיים ושילוח הקן - איסורים על ערבוב מינים בבגדים ובחקלאות, לצד מצוות המבטאות רחמים על בעלי חיים ורגישות מיוחדת לטבע.

זכור את אשר עשה לך עמלק: מלחמת הנצח בציניות - הפרשה נחתמת בחובה למחות את זכר העם שזינב בנחשלים וביקש לקרר את האמונה, ההתלהבות והתיקון של עם ישראל.

פרשת כי תצא ממשיכה את פרטי המצוות מהפרשות הקודמות, והיא הפרשה עם הכי הרבה מצוות בתורה. יש בפרשה שלנו גם ריבוי גדול של מצוות, וגם גיוון גדול שלהן: מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו, כאלה שנוגעות לציבור כולו וכאלה שנוגעות ליחידים, מצוות שמדברות על מצבים טובים של 'לכתחילה', ומצוות שמדברות על מצבים קשים ומסובכים (כמו 'אשת יפת תואר' או גירושין).

מה אנחנו לומדים ומה התחושה כאשר אנחנו נתקלים בריבוי המצוות הללו? התחושה החשובה ביותר – לעניות דעתי – מתאימה לשם הפרשה: כי תצא. הקב"ה יוצא אלינו, גם למקומות הנמוכים והקשים שלנו, והוא איתנו שם.

בחסידות ידוע המשל – שמקורו (בעיקר) בדברי אדמו"ר הזקן – על כך שבאלול 'המלך בשדה'. אדמו"ר הזקן מבאר שם שיש שדה ומדבר, לעומת עיר מושב. שדה ומדבר הוא מקום לא מיושב, של תוהו, וזה מקומן של העבירות. באלול, אחרי ימי בין המצרים של תמוז ואב, אנחנו רוצים להחזיר את המלך לביתו. אבל הדרך לבית עוברת דרך השדה. אי אפשר לחזור הביתה בלי לעבור במקום הזה, במקום של העבירות. למצוא מה גרם לחורבן, מה גרם לנו להגיע לשדה.

המשל הזה הוא על מעגל השנה, אבל הוא מתאים לבריאת העולם בכלל. הקב"ה ברא את העולם ושם את אדם הראשון בגן עדן, אבל אדם הראשון חטא, והאדם גורש לשדה, למדבר, למקום התוהו. גם הקב"ה – כבורא העולם ומלכו – נמצא בגלות ובשדה. כאשר אנחנו רוצים לחזור לגן עדן, לארמון – הקב"ה נמצא איתנו בשדה, בגלות, וקורא לנו להחזיר אותו לביתו.

הדרך לחזור הביתה עוברת דרך השדה, דרך פרטי החיים שלנו, שהם לא בהכרח יפים וטובים. יש לנו קשיים, יש לנו יצר הרע ותאוות, ופרטי המצוות הם ההוכחה לכך שה' יורד איתנו לתוך המקומות הללו, ודרך המעבר במקומות הללו נוכל להחזיר אותו לביתו, לחזור לגן העדן.

אז פרשת 'כי תצא' היא פרשה שבה ה' יוצא לדרך, יוצא לשוב לביתו, לבית המקדש, לגן העדן; והוא עובר בשדה, במקום הלא מיושב, ובמקום הזה נמצא איתנו ומאיר לנו פנים – כלומר: עוזר לנו ונותן את דעתו על פרטי החיים שלנו, כדי שנוכל להשתתף ולהשיב אותו הביתה.

הפרשה מתחילה במצוות 'אשת יפת תואר', שבה דיברה התורה כנגד יצר הרע; מקום שבו הקב"ה נמצא בתוך פרטי יצר הרע שאנחנו מתמודדים איתם, ובונה צורה נכונה של התמודדות והתייחסות לקושי הזה (ועיין באור החיים המתאר את הפרשה כמשל להתנהלות עם יצר הרע בכלל); ומסתיימת במחיית עמלק, במחיית מי שרוצה למלוק ולהפריד בין הראש ללב, מי שציני ובז לעיסוק של התורה בפרטי החיים ובקשיי הלב וממילא לא מאמין ביכולת לתקן ולהיגאל.

שנזכה מתוך 'כי תצא' להגיע ל'כי תבוא', להיכנס אל הארץ הטובה, ולהודות לה' על הזכות להיות חלק מהשיבה של המלך מן השדה אל ביתו הגדול!