מדור פרשה בכותרות: פרשת דברים

ספר מסכם ומסע פרידה: נאומו האחרון של משה - אנחנו מתחילים את ספר דברים, בו משה רבנו מסכם את מפעל חייו במשך קצת יותר מחודש שלפני פטירתו.

חלוקת נטל ההנהגה: מינוי השופטים והדיינים - משה מתאר את מינוי הדיינים יחד איתו כדי לשפוט את העם, בהמשך לעצת יתרו.

השבר הגדול: חטא המרגלים והמעפילים - משה מזכיר את חטא המרגלים והעונש עליו, וכן את חטא המעפילים שניסו לעלות לארץ ללא ציווי ה' ולא הצליחו.

גבולות של שלום: האיסור להילחם בעמי האזור - פירוט המסע הארוך סביב אדום, מואב ובני עמון – עמים שבהם ה' אסר על בני ישראל להילחם.

מפנייה לשלום לניצחון צבאי: המלחמה בסיחון ועוג - אחר כך מזכיר משה את הפנייה לשלום לסיחון, את סירובו להיענות, ואת המלחמה בסיחון ובעוג, עד לכיבוש המוצלח.

נחלה בעבר הירדן: פירות הניצחון הראשון - הפרשה מסכמת את נתינת הארץ שנכבשה מידי סיחון ועוג לשבטי ראובן, גד וחצי המנשה.

דברים – חטא המרגלים ותשובתו

אחת הסתירות הגדולות בתורה היא תיאור חטא המרגלים בפרשתנו לעומת התיאור בפרשת שלח.

ישנם שני הבדלים מאוד בולטים בין שני התיאורים:

בפרשת שלח מתוארת שליחת המרגלים כיוזמה של הקב"ה, שמצווה לשלוח מרגלים; ואילו בפרשת דברים התיאור הוא שזו יוזמה של בני ישראל (ורש"י גם מדייק שה' לא רצה בה!).

בפרשת שלח המרגלים מזהירים מפני כניסה לארץ – "ארץ אוכלת יושביה"; ואילו בפרשה שלנו משה אומר שהמרגלים אמרו שהארץ טובה – "ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלוקינו נותן לנו".

על הקושיה השנייה נראה לתרץ (וכך רואים במפרשים) שה' מצפה מאיתנו לשמוע דברים טובים. המרגלים אמרו גם דברים טובים על הארץ – ואותם הייתם צריכים לשמוע; או – הייתם צריכים לשמוע דווקא ליהושע וכלב שאמרו "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה", ולא לחבריהם החוטאים. מבחינת ה', נאמרו דברים טובים על הארץ, ועצם זה שאתם שמעתם דברים אחרים – זה גופא החטא.

לגבי הקושיה הראשונה – המפרשים מתחבטים ביישוב המקראות זה עם זה (עיין למשל רמב"ן, אבן עזרא ואור החיים בתחילת פרשת שלח). הכלל העולה מדברי העוסקים בנושא הוא שיש שליחת מרגלים שה' רוצה בה, ויש מרגלים ממש לא רצויים. כאשר שליחת המרגלים היא חלק מרצון לאחוז בארץ ולחזק את ההכנות לכיבוש – ה' רוצה ומעודד אותה; אבל כאשר המרגלים הם חלק מהססנות ובדיקה האם בכלל הארץ 'מתאימה' לנו – בזה ה' לא רוצה, והיוזמה הזו היא יוזמה של העם באופן לא רצוי ולא מתוקן.

אם ננסה להסתכל על שתי הקושיות ושני התירוצים יחד – עולה מהדברים שכאשר נכנסים לארץ, בציבור גדול, יש הרבה יוזמות ושיח סביב הנושא. בתוך היוזמות והשיח, יש ערבוב בין דברים טובים לדברים פחות טובים, בין מניעים טובים של דבקות בה' ובתורתו לבין מניעים של חוסר אמונה או שקיעה בגשמיות. מאיתנו מצופה לנסות לקחת חלק ולהוביל את הדברים למקום טוב – ולדעת להתנער ולומר שאין לנו חלק במעשים הלא טובים; וכן לשמוע את הדיבורים הטובים ולהתקדם איתם – ולהתעלם לחלוטין מהדיבורים הרעים והמרחיקים שיש בעניין.

אחת מהשאלות שמסעירה את ציבור שומרי המצוות במאה וחמישים השנים האחרונות היא שיתוף הפעולה עם יהודים שאינם שומרי מצוות בענייני יישוב הארץ.

לא נאריך בסקירת הצדדים השונים והדיונים בעניין. רק נציין שהדבר מזכיר מאוד את הסוגיה שהזכרנו: כאשר ניגשים לכבוש וליישב את הארץ – ייתכן שיהיו מעשים שמצד אחד רצויים וטובים – ומן הצד השני יכולים להביא למקומות מאוד לא טובים. אנחנו צריכים לשים לב שצריך להיזהר מלתת אמון ולקחת חלק בלי ביקורת; וצריכים להקפיד להתנער מהחלקים הלא רצויים, וכן מלשמוע ולתת אמון בדברים לא ראויים – גם מכאלה שיש להם שותפות מסוימת עם מעשים של כיבוש ויישוב הארץ.