על חידוש הסנהדרין

פרשה בכותרות: פרשת שופטים

צדק תרדוף: מערכת המשפט והסנהדרין - הפרשה פותחת בחובת מינוי שופטים ושוטרים בכל עיר, איסור שוחד, וחובת ציות להכרעת הסנהדרין בירושלים (ועונש חמור ל"זקן ממרה" שלא נשמע להם).

מגבלות הכוח: חוקת המלך הישראלי - היתר למינוי מלך, אך לצד סייגים ברורים: איסור צבירת סוסים, נשים וכסף, וחובה לכתוב ספר תורה וללמוד בו תמיד כדי לשמור על ענווה.

בין אמת לשקר: נביאי ה' מול תרבות כנען - האמונה בנביא אמת שיישלח על ידי ה', לעומת הרחקה מוחלטת מעבודה זרה, כישוף, מעוננים, קוראי באוב והקמת מצבות כמנהג הגויים.

משרתי הקודש: מתנות הכהונה ושלמות המזבח - זכויות שבט לוי שאינו מקבל נחלה אלא מתפרנס ממתנות כהונה (זרוע, לחיים, קיבה, ראשית הגז ועוד), לצד האיסור להקריב קרבן בעל מום.

דיני נפשות: ערי מקלט ועדים זוממים - הקצאת ערי מקלט להגנה על רוצח בשגגה, חובת שני עדים להרשעה, והעונש המהדהד לעדי שקר – "כאשר זמם לעשות לאחיו".

פטורים, שלום והגנת הטבע

הוראות יציאה לקרב: פטורים למי שבנה בית, נטע כרם, ארש אישה או "ירא ורך לבב", חובת קריאה לשלום לפני מצור, והאיסור המפורסם לכרות עצי מאכל ("כי האדם עץ השדה").

עגלה ערופה: אחריות קהילתית לחיי אדם - טקס כפרה מיוחד במקרה של חלל שנמצא בשדה ולא נודע מי הרוצח – זקני העיר הקרובה עורפים עגלה ומצהירים "ידינו לא שפכו את הדם הזה".

פרשתנו, שעוסקת בפרשת זקן ממרא, מזכירה לנו שהיום אין גוף שהוא הסמכות התורנית העליונה בעם ישראל. לפעמים מתעורר דיון בצורך להקים את הסנהדרין, להקים גוף תורני שהוא הסמכות העליונה והוא ירכז את עם ישראל בדרך התורה.

העיסוק ברצון להקים סנהדרין (או משהו דומה, לחדש את הסמיכה) לא צלח עד כה. לא היה מספיק אמון בין גדולי התורה שהצליח לייצר קבוצה שמהווה רוב מניין ובניין של עולם התורה.

ייתכן מאוד שהדרך להגיע למצב כזה היא דווקא לא דרך עיסוק ישיר בסוגיה הזו עצמה. להגיע ולומר 'בואו נהיה ביחד בשביל סנהדרין' – זה לא פותר את הפערים האמיתיים שקיימים, ואת המתח שבין הרצון לאחדות לבין החשיבות לבטא טוב את הדעות השונות וצורות ההתייחסות השונות למציאות.

אפשר לצייר דרך אחרת, בה אנחנו לא מדברים על הקמת סנהדרין, אלא רק מתאמצים לחבר בין אנשי התורה, ולנסות לפעול ביחד כדי לתקן את המציאות. במקום לדבר על הכלל – על הסנהדרין – נתחיל לעסוק בפרטים, בעוד משהו שבו אפשר לשתף פעולה ולפעול נכון כדי לתקן את המציאות, בגופים שמייצגים את הציבור ועוזרים לו לדאוג לצורת חיים ראויה וכו'.

התנהלות כזו תביא – מטבע הדברים – לקירוב דעת ולדיונים בין גדולי התורה, שיקבלו כוח מהציבור להכריע בשאלות העומדות על הפרק. אם נצליח לעשות את זה נכון, ובצורה שמבטאת את הציבור ואת הרצון שלו להיות קשור לתורה ולגדוליה – ייווצר באופן טבעי 'גוף מייצג' או משהו דומה, שבו ישבו גדולי תורה מכל החוגים ויתנו הכוונה והכרעות להתנהלות במציאות.

אם הגוף הזה יצליח ויתממש – זה יהיה קרוב מאוד לחידוש הסמיכה והסנהדרין. שנזכה!