פנחס – קנאות וכניסה לארץ

שכר הקנאות: ברית שלום לפנחס ודין למדין

הפרשה נפתחת בברכת ה' לפנחס על מעשה הקנאות שלו, שהציל את העם מהמגיפה; ובציווי להיפרע ממדין על החטאים והמגיפה שהביאו עלינו.

מפקד הדור החדש: סופרים את הנכנסים לארץ

לאחר מכן נערך מפקד לבני ישראל – לדור החדש, דור הנכנסים לארץ; והקב"ה מצווה על חלוקת הארץ בגורל (הלויים נמנים בנפרד כיוון שאין להם נחלה בארץ).

בנות צלפחד: אהבת הארץ שמולידה הלכה 

הציווי על חלוקת הארץ מפגיש אותנו גם עם בנות צלפחד, שבזכותן מפורטים דיני הירושה והנחלות בתורה.

הנהגה חדשה

משה מתכונן למותו, וממנה את יהושע (יחד עם אלעזר שהחליף את אביו) להנהיג את דור הכניסה לארץ.

מעגל השנה במקדש: קרבן התמיד ומוספי החגים

ולקראת בניין המקדש בארץ – מופיעה פרשת קרבנות המועדים, מקרבן התמיד היומיומי ועד לקרבנות המיוחדים של כל החגים.

מסופר על ר' יואליש מסאטמר זצ"ל, שהיה ידוע בקנאותו, שהגיע אליו מישהו ואמר לו חידוש על פרשת פנחס. 'מדוע הפרשה הקודמת מסתיימת במעשה פנחס, ורק בפרשה הבאה באים דברי הקב"ה שמשבח את פנחס ואת מעשהו ונותן לו שכר על המעשה? התשובה היא שכאשר מישהו עושה מעשה קנאות – צריך להמתין ולבדוק האם המעשה באמת ראוי ולא מעשה מזיק ופראי; ורק אחרי שבוע של התבוננות כזו אפשר להכריע ולומר שפנחס עשה זאת לשם שמים'. ר' יואליש חייך ואמר מיד: 'לא, זו לא הסיבה ששכרו של פנחס כתוב בפרשה הבאה. הסיבה לזה היא אחרת לגמרי: אם היו כותבים את שכרו של פנחס בסוף פרשת בלק – היו אלה שלא מקשיבים כל כך בקריאה בתורה מפספסים את הקטע הזה.. . לכן נקבע שכרו של פנסח בתחילת הפרשה הבאה – כדי שכולם כולם – גם אלה שפחות מקפידים על הקשבה לקריאה בתורה – ישמעו כבר בתחילת הפרשה שפנחס עשה מעשה ראוי וטוב!'... .

יש קשר בין מעשה קנאות לבין הכניסה לארץ. מעשה קנאות הוא מעשה של יחידים, שאינו נכנס תחת הנהגה מסודרת. הבא להימלך – אין מורין לו לעשות מעשה קנאות, וצריכה להיות כאן התעוררות של הקנאי עצמו. דור המדבר חי כשכולו בלוע בתוך הכלל – אוכלים מזון מהשמים ומתנהלים לפי הוראותיו של משה. בכניסה לארץ יש יוזמה אישית, כל אחד מטפח את חלקו ודואג לסביבתו – וגם צריך להיות אכפתי – ומקנא – לעם ישראל ולקשר שלו עם הקב"ה.

אמנם קנאות היא מעשה של תהו, ותהו לבדו נופל ונשבר. אי אפשר לבנות את הקיום שלנו על מעשים של קנאות ושל תהו – אבל גם אי אפשר להתקיים בלי 'אורות דתהו', בלי רצון תקיף ואכפתיות בלי גבול. הרבי מליובאוויטש דיבר על 'אורות דתהו בכלים דתיקון' כ'מתכון' להבאה הגאולה. לעניינו – במסגרת ההכנות לכניסה לארץ – מלמדת אותנו התורה על מעשהו של פנחס כדי שנדע להתייחס נכון לקנאות, ל'אורות דתהו' – כאשר האורות הללו הופכים להיות כלים בפרשה הבאה, בה עם ישראל יוצא למלחמה מאורגנת (המאורגת והמנוהלת ביותר בתורה עד כה) נגד מדין.

במאבק שלנו על הארץ אנחנו מתמודדים הרבה עם הפער בין המציאות השבורה, והצורך במעשים של תהו כדי להתגבר על הקשיים והבעיות שיש כאן; לבין הסכנה באורות דתהו, ובצורך לבנות כלים רחבים של תיקון כדי להכיל את האורות הללו. שנזכה!