פרשת חוקת והיא (לא) תצלח

פרה אדומה: סוד הטהרה ומעבר הדורות - בתחילת הפרשה אנחנו לומדים על פרה אדומה והטהרה מטומאת מת (המתאימה למעבר ממתי המדבר לדור הנכנסים לארץ).

מי מריבה: מות מרים והמשבר של משה ואהרן - לאחר מכן מתואר מותה של מרים, וחוסר המים (שכנראה קשור למות מרים). בני ישראל רבים עם משה, ומשה ואהרן חוטאים בהתנהלות שלהם מול המשבר הזה, ונענשים בכך שלא יכנסו לארץ.

מחסום בגבול: הסירוב של מלך אדום - מתחילים להתקדם לארץ ישראל, אבל אדום לא נותנים לנו לעבור בגבולם.

פרידה מאהרן: העברת שרביט הכהונה - אהרן נפטר, ומעביר את הכהונה הגדולה לבנו אלעזר.

המערכה הראשונה: הניצחון על הכנענים - הכנענים מתחילים להילחם בישראל – אבל מוכים ועריהם מוחרמות.

נחש הנחושת: תלונה, עונש והצלה פלאית - בסיבוב סביב ארץ אדום קצרה נפש העם, הם נענשים בנחשים מכישים, ונחש הנחושת מציל אותם.

"ספר מלחמות ה'": הניסים הנסתרים בנחל ארנון - בני ישראל עוברים את נחל ארנון, ויש שם אירוע מיוחד שמתואר ב'ספר מלחמות ה''.

הניצחון על סיחון ועוג: צעד ראשון בכיבוש הארץ - כעת מגיעים בני ישראל לסיחון, שמסרב לתת לעבור בארצו – ולכן מוכה לפי חרב, בני ישראל כובשים את ארצו. יעזר נכבשת, ועוג מלך הבשן מנוצח – השלב הראשון במלחמת הכניסה לארץ הושלם בהצלחה.

חוקת – והיא (לא) תצלח

הפרשה שלנו היא מעבר מדור המדבר לדור הנכנסים לארץ. בהשואת פרשת שלח, חטא המרגלים, עם הפרשה שלנו – אנחנו מוצאים שבאותו מקום קרו שני דברים הפוכים, ב'חרמה'. בפרשת שלח הוכו בני ישראל במקום הזה על ידי הכנענים, אחרי שאמרו "הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו". על כך אמר להם משה "למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח", וכשהם התעקשו ועלו – הם הוכו קשות על ידי הכנענים. ואילו בפרשה שלנו – הכנענים נלחמים בישראל ושובים מהם שבי, ובתגובה ישראל מתפללים לה' ונודרים להחרים את ערי הכנעני אם ינצחו, ובאמת הם מנצחים ומחרימים את ערי הכנעני (ומכאן שם המקום – חרמה).

בפסוקים רואים שוני בגישה שבה הגיעו בני ישראל למלחמה בפרשת שלח, לבין הגישה בה הם הגיעו אליה בפרשתנו. בפרשת שלח – "הננו ועלינו", תחושת בטחון, "ויעפילו" – מלשון כח וחוזק (כדברי המפרשים שם). ואילו בפרשתנו – עם ישראל מגיעים בשפלות לה', ואומרים – אנחנו צריכים להילחם בכנעני, וזקוקים לעזרתך – "אם נתון תתן את העם הזה בידי".

השואה זו מקבלת תוקף על פי דברי ר' צדוק הכהן, שדרש על הפסוק "למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח": 'והיא לא תצלח' – אבל לעתיד לבוא – היא כן תצלח.

ולדברינו – בפרשה שלנו הגיע העתיד לבוא, ובעצם יש כאן לימוד לכל יהודי שיוצא להילחם: אל תהיה 'מעפיל' גאה, כי היא לא תצלח; היה בשפלות ומתוך הבנה שאתה מוכרח להילחם על יהדות וקדושה – ואז היא תצלח.

(ושמא לא סתם נקראו העליות לארץ לפני קום המדינה בשם 'העפלה' ו'מעפילים'; ואולי הגיע הזמן לשנות את גישת ההעפלה וה'הננו ועלינו' אל גישה שמבקשת מה' – 'אם נתון תתן את העם הזה בידי'; ואכמ"ל).