שבר על גבי שבר - פרשת קרח ממשיכה את השבר הגדול של חטא המרגלים והעונש – להישאר במדבר.
שוויון מעל הכל? - המצב הזה מוביל את קרח לטעון על התנשאות של משה ואהרן, והעדה משתכנעת מדבריו.
שיוויון בולע - קרח וחביריו נבלעים באדמה, והמנסים להיות כהנים נשרפים באש מן השמים.
לעצור את הנגף - אבל העונש החזק דוקא גורם למרמור אצל העדה, וגם כאן יש עונש קשה – שנעצר על ידי הקטרת קטורת של אהרן.
הבדלה והמתקה - המשך הפרשה עוסק בצורך של הכהנים והלויים להיות מובדלים מכל העדה, ומובא גם פירוט של מתנות הכהונה שהם מקבלים תמורת היותם נציגי עם ישראל בבית המקדש.
כאשר באים בטענות אל קרח – לכאורה הוא יכול לטעון שהוא קיבל את כוחו מדברי משה בפרשה הקודמת. שם יהושע טען כלפי משה שצריך לכלוא את המתנבאים במחנה, שמערערים את ההיררכיה של הקשר לקב"ה ולקדוש. משה עונה 'המקנא אתה לי? ומי יתן כל עם ה' נביאים!'. אם כן – משה אומר שהטוב ביותר הוא שכולם יהיו נביאים, ואפשר שזה לא יהיה דוקא דרך הנהגה נבחרת. אז גם קרח אומר 'כל העדה כולם קדושים', אלו מילים מאד דומות – ועל מה יצא הקצף?.. .
באחת משבתות קרח דרש הרבי מליובאוויטש בשבחו של קרח, וכידוע הרמז שסופי תיבות 'צדיק כתמר יפרח' – קרח. מיד כשהרבי סיים – התחיל האחראי על הניגונים בהתוועדויות את הניגון 'וכל קרני רשעים אגדע..' (ובכך רמז לרבי מה הוא חושב על הצדקת רשעים כמו קרח..). הרבי עצר את השירה, ואמר: 'אתם עושים לי דוקא?..', והתחיל ניגון אחר, מתאים יותר. הסיפור הזה ממחיש את המתח שבו פתחנו: מן הצד האחד – מי יתן כל עם ה' נביאים, וטענת קרח מוצאת הד גם במשנה באבות על כך ש'תורה מונחת בקרן זוית, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול'. ומן הצד השני – חטא קרח נענה בתקיפות רבה על ידי ה', והזלזול במשה רבנו, או צדיק הדור, שדרכו עובר הקשר עם הקב"ה הוא חטא בל יכופר.
לא בכדי קרח רמוז בסופי התיבות, בעקבו של הפסוק. בדורנו, דור של עקבתא דמשיחא, נכון לברר ולתקן את דברי קרח. מן הצד האחד לשמוח בטענה הנפלאה לכשעצמה – 'כל העדה כולם קדושים ובתוכה ה'!', ומן הצד השני לזכור את הצורך שלנו להיות עדה קדושה, שזוכה למנהיג ששומע תורה מפי הגבורה.
כך יוכל כל אחד להרגיש עד כמה צדיק הדור שמח בכל יהודי שגדל וקשור לה' – 'ומי יתן כל עם ה' נביאים!', ויקבל הרבה כח לעבודת ה'; ודוקא מתוך זה יבין עד כמה חשוב הקשר והעמידה תחת הצדיק שמזכה אותנו בדבר ה' שבכל דור.