העובדות מדברות בעד עצמן: השינוי לא היה קורה ללא נוער הגבעות

על הצביעות: ההבדל בין עזה ליהודה ושומרון

בסוף השבוע שעבר צצו כל מיני מאמרים בכלי התקשורת המגזריים שעסקו איך לא, באיום נוער הגבעות. התרגלנו לזה, בכל פעם שבצבא, בפרט בפיקוד מרכז מבקשים הם יקבלו, אם זה מכתב של רב מפורסם שבמקרה תלוי באלוף הפיקוד על עניין מסוים, או גינוי של ראשי המועצות. 

המקומם ביותר תמיד הוא הטיעון הכביכול מוסרי, הלקוח מתהומות של תפיסה מעוותת שחשבנו שכבר נגמלנו ממנה. הטיעון הזה נגוע  בצביעות עד צוואר - בשנתיים האחרונות החריב צהל שכונות שלמות בעזה, בתים של משפחות על כל רכושן, שלא נדבר על הנפגעים הרבים כנזק אגבי, אותו דבר בלבנון. כולם מבינים שזה לא יכול להיות שיקול במלחמה שלא נדבר על האמירה שבעזה אין חפים מפשע. 

הטיעון הכביכול מוסרי הוא לא רק צבוע אלא מעוות עד יסוד, ערביי יהודה ושומרון אינם פחות אויב, להפך, לפי כל הסקרים הם עוינים יותר ותומכים יותר בטבח. העובדה שהם מורתעים כרגע, בגלל היכולת של הצבא לפעול בזכות ההתיישבות ובזכות שינוי המגמה לא הופכת אותם לאויב פחות. אלא אם כן חזרנו לקונספציית החמאס מורתע. ההבדל היחיד בן יהודה ושומרון לבין עזה הוא לא הבדל מוסרי, אלא שביהודה ושומרון מדינת ישראל החליטה לא להילחם באויב מתוך אמונה שכאן זה יהיה שונה, מכיוון שאנחנו יותר חזקים כביכול. אפשר להגיד גם שרוב הציבור לא מאמין למאמרים האלו או לגילויי דעת. למה לא מאמינים? בגלל הסתירות הפנימיות בן הדיבורים לבין המעשים… בגלל השימוש בשיח מוסרי וערכי כביכול למטרות פוליטיות. בגלל הערבוב בין שיקולי תדמית ויחצ לשאלות חינוכיות ואידיאולוגיות. הציבור מזהה זיוף ושקר ולא קונה את זה. 

לא ארץ נוכריה כבשנו

הפעם זה יהיה טור פולמוסי שבו אני רוצה לעסוק במאמר אחד מהם מרגיז במיוחד של חגי סגל. בעבר כתבתי על הצביעות של יועז הנדל בעין סמיה, אבל המאמר של חגי סגל על המהפכה בעוג'ה יצר שיא חדש של הונאה עצמית. 

המאמר, תחת הכותרת "שקר הטיהור האתני: כשהיהודים חזרו לשטח, הפולשים הפלסטינים התרחקו". - כלל שני חלקים, בחלק הראשון ניסה סגל להדוף את טענות השמאל על טיהור אתני בעוג'ה, והחלק השני כלל ניסיון לטעון שנערי הגבעות עושים נזק לשינוי החיובי. 

המאמר הזה היה מרתיח במיוחד לא רק בגלל השקרים שבו: סגל מספר לעצמו שבכלל השינוי הוא בגלל תקציב להסדרת שמורת הטבע מלפני שנתיים. ומציין חווה יהודית שהוקמה לפני כ-20 שנה ובכלל "ייתכן שהעילה העיקרית לנטישתם ההדרגתית היא נפשית הם בוחרים לעזוב כשמתברר שגם היהודים מתעקשים לרעות צאן במורדות הבקעה", כל זה כמובן כדי לטעון שהחיכוכים האחרונים בנקודות חדשות הם נוראים ואיומים, בכלל לא אותו דבר ופוגעים.

הפער בין הנרטיב לעובדות בשטח

התיאור המופרך של סגל לאופן שבו חזרה העוג'ה לידיים יהודיות, מאולץ עד כדי מבוכה. יהודים רבים שהגיעו בחודשים האחרונים לנחל העוג'ה, בפרט לאחר נטישת המאהל הגדול שכונה "ראס אלעין", השתאו על השינוי העצום שהתחולל במקום. שבנו אל בורות המים. המקום שהיה החצר האחורית של יריחו הפך לגן עדן. מקום שהתקיים בו הפסוק על הפיכת עמק עכור לפתח תקווה. אלא, שמי שחשוף לתקשורת השמאל נאלץ להתמודד עם טענות השמאל על כך שהערבים נאלצו לעזוב, הטענות על "נכבה" שנייה ועל כך שהפולשים הערבים לעוג'ה נאלצו לברוח. כך נולד הנרטיב של חגי סגל - הערבים נטשו נפשית, במה שנראה כמו שילוב של מיסטיקה או חזרה בתשובה של ערביי הרש"פ. 

זה כמובן נכון, כשהיהודים חזרו לשטח הפולשים התרחקו. זה נכון בכל מקום ביהודה ושומרון, וזו בדיוק הסתירה הפנימית בתיאוריה הזו - מדוע ערביי העוג'ה הם יותר פולשים משאר ערביי יהודה ושומרון? מדוע על ממש אותו דבר כאן הוא מכנה את הערבים פולשים ואילו יש מקומות שבהם היהודים הם הפולשים? מי קבע זו ארצנו וזו לא ארצנו?

הכשל האידיאולוגי: "טיהור אתני" מול נחלת אבות 

הבעיה הגדולה היא הבעיה האידיאולוגית. מדוע חגי סגל מקבל את הנרטיב של התיוג של "טיהור אתני" כדבר שלילי, האם בעפרה מתגוררים ערבים? הרי עפרה כולה יושבת על אדמות פרטיות שהופקעו יום אחד בצו - יש טיהור אתני גדול מזה?  מדוע חגי סגל לא מסוגל להגיד - לא ארץ נוכריה כבשנו כי אם נחלת אבותינו. האם בכל מקום שתפס האויב שם כבר לא נחלת אבותינו, או שצריך לחכות שצה"ל יפנה את חאן אל אחמר - ושמא כבר עדיף לחכות למשיח.

המאמר של חגי סגל מזכיר את היחס של השמאל הציוני למלחמת השחרור, הנאה צרופה מהתוצאה ומסע הכחשה מביך לדרך. לפי אותה תפיסת עולם שבה בכל מקום שישנם ערבים אין מה לעשות, זה מעתה רכושם, וכל מה שניתן אולי לעשות זה לקוות שאולי אחרי שישתנו חוקי המנדט, יהיה ניתן לגאול בתים כמו בימי יהושע חנקין. לעומת זאת כל מקום ממנו נסו הערבים לא טורחים לפשפש בשאלה מה היה, עוצמים עיניים בחוזקה. כל מה שכבר קרה - קדוש ומבורך, מכאן ולהבא - אסור ופסול. ומה יהיה מחר? הקו פשוט יזוז מעט.

אם נחזור להסבר כצד חזרה העוג'ה לידים יהודיות, נשאלת השאלה: מי קהל היעד של אותם שקרים שבהם חגי סגל משקר לעצמו במצח נחושה? מי בעצם קהל היעד של זה? הרי אין באמת קונים לסחורה הזאת - בשמאל הרי יודעים את האמת ובזים לרמיה העצמית הזו, והימין ברובו הגדול נמצא הרבה קדימה מסגל ודומיו, אז למי הסחורה? אנחנו יודעים שההלכה קובעת שלפעמים מותר לשנות מפני השלום, קל וחומר שבמצב מלחמה שבה הותר פיקוח נפש לפעמים מותר לשקר, אבל להונאה עצמית אין שום היתר בשום מצב.

נוער הגבעות: מחוללי השינוי בשטח 

העובדות מדברות בעד עצמן. השינוי לא היה קורה ללא "נוער הגבעות". לא מיסטיקה שינתה את פני הבקעה, ציר אלון וכל האזור. השינוי הוא רחב הרבה יותר. האויב מפחד, התחושה שלו היא שאין עתיד בפלסטין, לא רק במאהלים שנטשו בעו'גה שחזרה לידיים יהודיות, היא בפאתי הכפרים ושינתה את כל המרחב הפתוח. ההפרדה המלאכותית בין "החוות הממוסדות" לבין "הנערים הפוחזים", קיימת רק בדמיונם של אותם כותבי טורים. תפיסת העולם של אותם אנשים היא ליישר את המציאות לפי הדרך שבה הם קבעו שהיא צריכה להתנהל. 

המאמר של סגל התייחס לאירוע ב"רכס נועה", סמוך לכפר ח'רבת אבו פלאח. אירוע שבו נערים הקימו נק' התיישבות חדשה - באזור שבו נוער הגבעות עשה פלאות, הרחיב את שטחי הריבונות היהודית באופן בלתי נתפס וממשיך עוד ועוד. ערבים עלו ותקפו את הגבעה וחיילי צה"ל ירו למוות בשני פורעים ערבים. האירוע השני, מקריות, שבו היורה הוא בכלל מהחוות הממוסדות, הוא כאשר חווה אחרת פרצה דרך והבאגר הותקף על ידי ערבים. אילולי אותם נערים שעלו להקים גבעה סמוך לכפר ח'רבת אבו פלאח, ספק אם חגי סגל, ובוודאי ששכניו בעפרה, היו שומעים את שמו של הכפר הזה בכלל. הוא הרי ב"שטח אוסלו" שבין עפרה לשילה, בתוך גוש הכפרים שעברו שליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית בהסכמי אוסלו. את גוש הכפרים הזה לא רואים מהיישובים. כבר 30 שנה ההתיישבות קיבעה לעצמה השלמה עם מפות אוסלו, המציאות הזו משתנה היום באופן פלאי.

סגל באופן חצוף במיוחד החליט שמדובר ב"פורקן לייצרי אלימות" ו"השתוללות יהודית פרועה". האמת היא שההבדל היחיד בן שני האירועים האלו לאירועים זהים לחלוטין שהסתיימו באותם תוצאות ובנסיבות זהות במקומות אחרים, שסגל מנופף בהישגיהם, הוא אחד ויחיד: הקשר של אותם נקודות עם האלוף בלוט. בסיום המאמר מפטיר סגל כי "צה"ל לא צריך עזרה". האם צהל לא צריך עזרה? עובדה היא שחגי מתמוגג מהמהפך בעוג'ה -  לא צה"ל עשה זאת. ואילולי העזרה גורל העוג'ה לא היה שונה מזה של חאן אל אחמר.

אין זה סוד שגם בעבר היו בהתיישבות אנשים שבמקומות מסוימים חשבו שצריך לפעול בכוח נגד האויב. איש לא טען שמדובר ב"יצר אלימות". ההבדל הגדול הוא שלנוער של היום יש הרבה יותר ענווה. הם לא רואים בעצמם שליחים שכל העולם מצפה להם, הם יודעים ומודעים ומוכנים לעשות את העבודה השחורה גם עבור מי שיגנה אותם ועל מנת כן.

מה עומד מאחורי גל המתקפה האחרון נגד נוער הגבעות?

מי שיבחן באוקטיביות את גרף האירועים ביהודה ושומרון יתקשה להבין מה עומד מאחורי גל העליהום החדש נגד נוער הגבעות. העליהום הגדול לא התחיל בעקבות מה שמכנים "תג מחיר" ותקיפה של ערבים. ההיסטריה בפיקוד מרכז היתה סביב שורה של אירועים שבהם נהרגו ערבים ממחזיקי נשק ברישיון בנסיבות של הגנה עצמית. אף אחד מהאירועים המדוברים לא היה אירוע שבו יהודים תקפו ערבים, כולם היו בנסיבות התיישבותיות. באגר שפרץ דרך לחווה סמוך לשילה והותקף, נערים שעלו לנקודת התיישבות אסטרטגית והותקפו, ורועה צאן בסוסיא. שלושת האירועים שהכעיסו את בלוט, לא היו אירועי "אלימות מתנחלים", להפך, בשלושתם היו יהודים שעסקו בפעילות התיישבותית.

להיסטריה הזו שתי סיבות: סיבה אחת היא המלחמה באיראן שחושפת את עומק הקונספציה שעדיין קיימת ביהודה ושומרון. הסיבה השנייה היא צומת הדרכים בשאלה על ההתיישבות בשטחי אוסלו. סדרת האירועים שקרו בשבועות האחרונים היא תוצאה של שינוי מבורך: המהפכה שהתחוללה בשנים האחרונות, שהובילו אותה בראשונה חלוצי הגבעות והחוות שהצליחו לגרור אחריהם את המערכת, ולאחרונה גם האלוף בלוט עצמו נרתם למשימה. בזכות המהלך הזה תוכנית פיאד התאיידה והביאה לשינוי היסטורי - למעשה כמעט כל המרחבים הפתוחים בשטחי C (אולי למעט צפון השומרון) חזרו לשליטה יהודית. המעט שעוד נותר, נמצא בעבודה. עובדה זו, כמו כל הצלחה, מציבה צומת דרכים - האם אומרים עד כאן, ונעצרים בתקרת אוסלו? או מתקדמים קדימה. הסיבה שהנוער כולו רץ קדימה היא כי הוא מחפש אתגר. הוא לא מוכן לעצור.

שום דבר אינו שונה. זה בדיוק אותו הדבר. כמו שהמאבק על העוג'ה החל בחיכוך עם ערביי העוג'ה שרעו אז בזמנו עד ליישוב כוכב השחר, מאבק שגם גרר לא מעט מה שנקרא "אירועי גינוי". צומת הדרכים הנוכחית היא האם מסתפקים בכמחצית מיהודה ושומרון - השטחים הפתוחים בשטחי c. או שמכריעים גם את הסכמי אוסלו, ומקדמים התיישבות גם במקומות אליהם האויב פלש, גם אם זה מטבע הדברים יצריך להתמודד עם הערבים.

גירוש האויב או חזרה לקונספציה

וכאן, זה מתקשר לקונספציה שמתגלה במלחמה באיראן. ביהודה ושומרון (וגם בעזה) ישנם רק שתי חלופות אסטרטגיות: חלופה שמטרתה גירוש האויב, בעדיפות באופן של הגירה מרצון, והחלופה השנייה מאמינה שהערבים יישארו כאן ובסופו של דבר תתקיים ריבונות או אוטנומיה ערבית, בחלקים מיהודה ושומרון. 

מי שמבין שהמטרה היא גירוש האויב היה צריך לנצל את ההזדמנות ההיסטורית כדי להפעיל לחץ, גם כדי לדחוף כמה שיותר התיישבות, לשנות את השטח ולחזק את התחושה של האויב שאין עתיד בפלסטין. ההיסטריה שהיתה בשבועות האחרונים בפיקוד מרכז היא חלק מתפיסת העולם ההפוכה שבה כל מטרתו של אגרוף הברזל היא רק כדי לכונן בסופו של דבר הסכם טוב יותר.

ראשי המועצות החדשים - מכם מצופה אחרת 

החוסר בחזון הוא הסיבה שפתאום רעיונות השמאל הדתי (על הרצף) שהצטנפו בפינה לאחר שמחת תורה וחיכו שזכרון הטבח ישכח מתעוררים לתחיה. אכן, יש הרבה מאד שינוי לטובה בשטח - על כל הרצף, מהמערכת עצמה, דרך גורמים שעובדים עם המערכת ועד לאלו שאינם כפופים למערכת ורצים הרבה קדימה. אבל למרבה הצער, שינוי רעיוני לא נעשה מספיק.

הטקסטים שכתב השבוע האלוף בלוט מוכיחים כי למרות השינויים הרבים לטובה שהוא אחראי עליהם, ברמת המאקרו הקונספציה היא אותה קונספציה - צריך לשמר שקט ארוך טווח במהלכו האויב הולך וגדל. 

לא מפתיע אותי שעדי מינץ, מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, שפרסם בעבר תכנית מדינית שמשלימה עם עובדות אוסלו, פרסם השבוע מאמר תמיכה בגישה הזו. אבל מאותם ראשי מועצות השייכים לדור החדש של ההתיישבות מצופה לשמוע את קולם נגד הקונספציה הזו - לא שימור שקט בכל מחיר אלא זה הזמן לניצול ההזדמנות בראש ובראשונה לביטול הסכמי אוסלו, לעידוד ההתיישבות בשטחי B לדחיקת האויב אחורה ולהעמקת תודעת האין עתיד אצל האויב.

מלחמת יוזמה וכיבוש: הצידוק למלחמה

המרחק מה-7 באוקטובר מכהה את הזיכרון ולכן העם צריך משהו שיצדיק את המלחמה, כי בדיוק כמו ש'מקלט בטוח משואה' זה לא מחזיק מעמד כסיבת קיום של מדינה, ככה התגוננות מטבח לא מחזיקה מעמד למלחמה ממושכת. המלחמה חייבת להיות מלחמת יוזמה וכיבוש מתוך תודעה שלא ארץ נוכריה כבשנו ושזו ארצנו ללא הבדל בן שטחי A B ו-C. בלי תודעה כזו מהר מאד הצבא ישקע חזרה לקונספציה.

רונן כהן - קצין מודיעין לשעבר של פיקוד מרכז כתב השבוע לחברת הכנסת כהן מיש עתיד: 

"לא טרור גברת כהן, טרור זה של המחבלים, אצלנו זה כיבוש, התיישבות וביטחון ובגאווה רבה! כי בזכות זה את היום ח״כ בישראל, זוכרת??"

ח"ומה ומגדל, חלוצים, הצבר הישראלי, קיבוצניקים מצלצל לך מוכר? כי הם גם כבשו, שרפו, השמידו, גירשו את כל הערבים, התיישבו והפריחו את השממה, הערבים עד היום קוראים לזה ״נכבה״, האסון, כי מה שעוללו להם החלוצים לא היה כזה ״כיף״ רק שלא הייתה תקשורת וחשיפה כמו היום אז אף אחד לא ראה את הזוועות״…"

 קבל את האמת ממי שאמרה.