יהדות ארגנטינה על פרשת דרכים

ארגנטינה היא בית לאחת מהקהילות היהודיות המעניינות ביותֳר, ודאי בין הגלויות הגדולות. היא שוכנת בעולם החדש, אבל שם יש לה שורשים עתיקים שחוזרים עד לנמלטים מהאינקויזיציה. היא כוללת גם אשכנזים וגם מספר לא מבוטל של ספרדים. בתקופה מסוימת היא היתה מעין 'תחליף' לציונות, והיו חלומות על הקמת בית יהודי לאומי בערבות הפמפס שלה. היא ידועה כציונית מאוד, אבל דווקא משום כך החלק הציוני ביותר בתוכה הולך ומתחסל - כי הוא עולה ארצה.

בארגנטינה חיים כיום, לפי השערות חוקרים, כ-170,000 יהודים. הקהילה מגוונת מאוד וכוללת זרמים שונים ועדות שונות. לפי מחקר מהשנים האחרונות, כ-14% מהתלמידים בבתי ספר היהודיים לומדים במסגרות אורתודוקסיות. כשלושה רבעים מבני הקהילה חיים בעיר הבירה בואנוס איירס, וגם מהרבע הנותר - רבים חיים בערים גדולות כמו קורדובה ורוסאריו.

הקהילה עברה תהפוכות מבחינת עוצמתה ומעמדה - במאה ה-16 היהודים נקבצו לבואנוס איירס בעיקר בגלל ריחוקה מפרו, שם שכן מרכזה של האינקויזציה הספרדית. בשנות ה'סופות בנגב' - הפוגרומים בדרום האימפריה הרוסית לקראת סוף המאה ה-19 - גל של יהודים נמלטים הגיע והגדיל מאוד את הקהילה. הברון הירש הקים בעקבות כך מושבות ליהודים, וארגנטינה עודדה התיישבות בשטחיה הריקים. בשנות העשרים הקהילה סבלה מאנטישמיות רבה, ובשנות הדיקטטורה הצבאית של החונטה יהודים רבים היו בין אלו שנרדפו, נרצחו או 'הועלמו'.

מי הם היהודים שחושבים על עליה

כדי ללמוד על מה שקורה לקהילה בשנים האחרונות, ועל השפעת המצב הנוכחי על מגמות העליה, שוחחנו עם שני אישים המספקים זוויות שונות על התמונה: בריאן זינגר, והרב אליהו בירנבוים. בריאן זינגר הוא צעיר מן הקהילה, שעלה לישראל לפני 14 שנה אך נמצא עדיין 'על הקו' ומשתתף לאורך חצי מהשנה בניהול העסק המשפחתי בארגנטינה, וכך מכיר היטב גם את הקהילה המקומית וגם את ישראל ואת העולים אליה. "עליתי בגיל 18, עשיתי תואר במשפטים ושירות בפרקליטות, וגרתי בישראל ברצף עד לפני ארבע שנים", הוא מספר.

הוא גדל בחינוך החילוני, ומתברר שהחלוקה הזו רלוונטית מאוד גם לשמירת הזהות היהודית וגם לעמדה ביחס לעליה: "הייתי בתנועת הנוער 'מכבי', שהיא מאוד חילונית ולא ממש ציונית. למעשה ברוב המוסדות הציונות לא חזקה, מלבד בבני עקיבא - ושם כמעט כולם עולים. גם 'השומר הצעיר' ו'החלוץ למרחב' החילוניות הן ציוניות, אבל אינן תנועות עם נוכחות רבה במיוחד. כשאני עליתי, הרוב - בערך 60% ממי שהיו אתי במטוס - היו חרדים, 30% היו דתיים לאומיים, ורק אני ועוד חבר אחד חילונים. מתוך 30 תלמידים בכיתה שלי, אני היחיד שעלה בסיום הלימודים, ועוד חבר אחד הצטרף לאחרונה".

הרב אליהו בירנבוים, ראש מכון שטראוס-עמיאל להכשרת שליחים לתפוצות מבית אור תורה סטון, המוכר גם כ'יהודי עולמי' מכתיבתו על שלל קהילות העולם, נולד באורוגוואי - שכנתה הקטנה של ארגנטינה - והיה רבה.  את ארגנטינה הוא מכיר לפחות ארבעים שנה, ועומד בקשר גם עם אמי"א - ארגון הגג של הקהילות היהודיות. בשיחה איתו מתברר איך אופיה של האוכלוסיה, האנטישמיות, ההתבוללות והחזרה בתשובה קשורות כולן במארג התרבותי של המדינה. 

בשונה מבריאן, הרב בירנבוים מצביע על הבעיה הציונית דווקא בצד הדתי: "באופן כללי הקהילה בהחלט ציונית. יש יותר ויש פחות, אבל יש מסורת ארוכה וחזקה של ציונות, כולל תנועות נוער שבישראל שמותיהן כבר נשכחו [כמו 'החלוץ למרחב' שהזכיר בריאן]. בשנים האחרונות הקהילה החרדית גדלה ולצערי יחד עם זה יש ירידה בציונות המוצהרת. אפילו אלו שחוזרים בתשובה, והגיעו מרקע ציוני יותר, מאבדים אותו. זה חד-כיווני: רק הקהילה שלתוכה הם נקלטים משפיעה עליהם, ולא הם עליה. גם הדיונים פה על הגיוס מרחיקים אותם".

דעיכה בעליה

העלייה מארגנטינה בירידה מתמדת בשלוש השנים האחרונות. מאלף עולים בשנת 22', מספר העולים ירד בהדרגה עד למעט יותר ממאתיים בשנת 25'. 

לבריאן יש שני הסברים  אפשרים לירידה הזאת, שניהם פסימיים יחסית: "אולי העליה מצטמצמת בגלל התחזקות הכלכלה. מאז שמיליי נבחר הוא עושה שינויים יסודיים בכלכלה, והאינפלציה נבלמה. אצל חילונים, המניע לעליה היה תמיד כלכלי. והחילונים הם הרוב הגדול - הדתיים הלאומיים כאמור עלו כמעט כולם וכיום יש להם רק שני בתי כנסת ובית ספר אחד, והחרדים יחסית מעטים.

"אגב, מעניין שבשנים האחרונות כמות החרדים  גדלהמשמעותית - לא רק בגלל ילודה, אלא גם בגלל חזרה בתשובה שהיא תופעה כאן. הקהילה החרדית משקיעה הרבה בקירוב (חוץ מכמה אלפי חסידי סאטמר שמנותקים משאר היהודים), ויש גם רבים שמצטרפים אליה לאו דווקא בגלל אמונה חזקה, אלא פשוט בגלל הרצון להשתייך לקהילה חזקה ותומכת, במציאות כלכלית קשה".

בריאן מצביע על ההשפעה הכפולה שיש לאינפלציה - כשהיא מזנקת, היא עשויה לדחוף אנשים לחפש הזדמנויות כלכליות בארץ אחרת. גם סקר כלכלי שערך אמי"א, הארגון של הקהילה היהודית, הראה שזה גורם עליה משמעותי - אבל כמעט רק בקרב צעירים. מצד שני, האינפלציה הממושכת לאורך שנים גרמה לכך שהנכסים שאדם ימכור בארגנטינה לפני עלייתו לארץ יתנו לו רק כוח קניה קטן בישראל. "כשעזבתי את ארגנטינה המטבע הכי קטן היה של פסו אחד. היום הדבר הכי קטן שבכלל משתמשים בו הוא שטר של מאה פסו. אינפלציה של עשרים שנה אי אפשר למחוק בזמן קצר. כשאתה מוכר בית בשכונה טובה תקבל עליו סכום בפסו ששווה בערך ל-200 או 250 אלף דולר - בישראל זה לא קונה הרבה. כשהייתי ילד היתה לנו עוזרת בית קבועה שגרה אצלנו. אני באתי מתוך מוכנות לרדת ברמת החיים, אבל מי שאינם מונעים מאידיאולוגיה ציונית או דתית יתקשו, ואפילו אם הם בכל זאת עלו - אני מתרשם שרובם חוזרים לארגנטינה. כעת כשהמצב הכלכלי השתפר, פחות חושבים על עליה לכתחילה".

'העוינות לישראל אופפת את היהודים' 

"יש עוד סיבה אפשרית לכך שפחות אנשים עולים - למרות תכניות כמו 'תגלית', להמון אנשים לא תמיד נוח עם ישראל שעומדת ונלחמת מול אויביה. הרבה מהיהודים שבאוניברסיטאות אפופים בעוינות לישראל. יש פוליטיקה כמעט בכל מקום, גם בפקולטות למדעים מדויקים. קשה להם להגן על ישראל, ויש כאלה שפשוט מתנערים ממנה. 'אני יהודי אבל לא קשור'. מבחינתם היא רק נטל. כמובן, עדיין יש גם כאלו שמקימים תאי סטודנטים יהודים ומטפחים עמידה יהודית גאה. העוינות היא לא תופעה של מהגרים מוסלמים, יש רק טיפה כאלו. זו אנטישמיות של האליטה השמאלית. אני גדלתי בשמאל, והיום, נאמר, אני מרכז, ונוח לי מאוד להתווכח ולהסביר למה המלחמה שלנו מוצדקת. אבל לא לכל היהודים זה נוח. אתה בגולה, אתה לא יודע אם הבנאדם שמולך אולי אלים. צריך אומץ כדי להגן על ישראל בחו"ל".

הרב בירנבוים אופטימי יותר, ומצביע על ההבדל בין מדדים שונים: "צריך להבחין בין עליה בפועל ובין פתיחת תיקי עליה. העליה אמנם ירדה, כנראה כי בזמן המלחמה מפחדים, אבל למיטב ידיעתי פתיחת התיקים דווקא גבוהה. אנשים רוצים לוודא נתיב יציאה".

על החרדים שעולים, בריאן מסביר שאמנם הם בדרך כלל לא מונעים מציונות חזקה, אך נוח יותר להיות יהודי בישראל. "למרות שיש כאן הכל כשר, אפילו סושי, ויש מכולות על שם חיילים שנפלו במלחמה, תמיד נוח יותר בישראל. כאן אין עירוב או מעליות שבת, ודבר נוסף הוא האנטישמיות. אם אני לא בוחר ללכת עם מגן דוד, אף גוי אנטישמי לא יזהה שאני יהודי. החרדי תמיד מזוהה".

בין אנטישמיות לנשיא אוהב ישראל

איך נראית האנטישמיות בארגנטינה? והאם עלייתו של מיליי, הפילושמי הנלהב שאפילו מדבר על התגיירות, משנה את הלך הרוח במדינה?

הרב בירנבוים טוען שצריך להסתכל על מיליי בשתי דרכים - "מצד אחד הוא המנהיג של מדינתו שנבחר לעסוק בכלכלה, ואין ספק שהוא מחדש ומשפר. מצד שני ישנו 'מיליי היהודי' - שמעביר לא רק מסר כלכלי ומדיני אלא גם מסרים יהודיים, תנ"כיים, רעיונות מהשקפת עולם יהודית. בהתחלה חששתי שאם הוא יכשל כלכלית זה יתהפך על היהודים. זה לא קרה, הוא דווקא מצליח, והאמירות שלו נתפסות אצל חלק מהאוכלוסיה כצד רוחני שלו ואצל חלק כדבר מצחיק. אבל זה לא מעורר אנטישמיות משמעותית, אולי אפילו להפך. האנטישמיות היתה תמיד נוכחת, יותר מבמקומות אחרים באמריקה הלטינית, שבעצמה היא היבשת הכי פחות אנטישמית", מצביע הרב בירנבוים על הבדל ברקע התרבותי: "במקומות כמו פרו, בוליביה ואקוודור האוכלוסיה ברובה ממוצא אינדיאני. בצ'ילה יש קצת מקור אירופאי ובברזיל זה חצי-חצי, אבל בארגנטינה ואורגוואי האוכלוסיה היא מאירופה. הגיעו אליה מספרד ופורטוגל, מצרפת ומאיטליה - כמעט כולם קתולים, ויש לזה משמעות מנטלית אפילו שבפועל המדינה די חילונית. דווקא בשנים האחרונות יש גל מהגרים לארגנטינה מהמדינות האינדיאניות, ואחוז גבוה מהם הם אוונגליסטים. הם אוהבים את הגישה התנ"כית של מיליי ואת הקשר שלו ליהדות. מסקרן מאוד מה תהיה התוצאה של זה, גם מבחינת היחס ליהודים".

בריאן רואה שינוי באנטישמיות של היום בהשוואה לזו של העבר, ועוד לא בטוח שאהבתו של מיליי ליהודים לא מלבה תגובת נגד. "בימי הדיקטטורה של החונטה הימנית הם רדפו גם את היהודים, וזו הייתה אנטישמיות קלאסית של עלילות דם. בהמשך, בשנות התשעים, היו הפיגועים הגדולים בהכוונת איראן, ועד היום כל מוסד יהודי כאן ממוגן עם בטונדות בכניסה. כיום האנטישמיות היא מצד שמאל, עברה מין מוטציה. למעשה, הפרוניסטים [השמאל-פופוליסטים, המזוהים עם הנשיא חואניטו פרון, אותו הפילה החונטה הצבאית בהפיכה ב-1955; ח"ג] תמיד היו אנטישמים גם כן. פרון עצמו עזר לנאצים להמלט ולמצוא מקלט בארגנטינה, וקירשנר [נשיאה וסגנית-נשיא בשנים האחרונות, מהזרם הפרוניסטי; ח"ג] חיפתה על הטרור האיראני שרצח כאן יהודים רבים. ההבדל הוא רק שהם לא מדברים על 'היהודים' אלא על 'הישראלים'... 

כיום השלטון של מיליי הוא כמובן לגמרי לא אנטישמי, אבל יהודים מפחדים להיות מזוהים איתו - ברור להם שאם בסופו של דבר הוא בכל זאת ייכשל במשימתו לשקם את הכלכלה, יאשימו את היהודים. כבר בזמן החונטה היתה עלילה שהיהודים רוצים לכבוש את ארגנטינה, כי הרצל הזכיר את פטגוניה בדרום המדינה כמקום מקלט אפשרי ליהודים, בדומה לאוגנדה. לאחרונה, כשתרמילאי ישראלי גרם לשריפה בשמורה בפטגוניה, מתנגדי מיליי מיד אמרו שמיליי מכר את המדינה לישראל. יש שיתוף פעולה בין ארגנטינה וחברת מקורות, אז הם מסבירים שזו מזימה 'לגנוב את המים של ארגנטינה', והתרמילאים הם בעצם שליחים של 'מקורות'...".

בישראל נהוג לומר שרבים מהעולים מארגנטינה שאינם דתיים הם שמאלנים בגלל החוויה של רדיפה בידי הדיקטטורה הצבאית של הימין. לפי דבריך, שהאנטישמים באים מכל הצדדים, איך זה מסתדר?

"אם אתה שואל אותי, זה לא קשור. אם כבר יש סיבה ברורה לנטייה של יהודים חילונים מארגנטינה לשמאל, היא השליחים הקיבוצניקים שישראל שלחה לכאן. מעניין לבדוק מה אחוז השליחים מהזרמים השונים היום".

בין התבוללות לחזרה בתשובה

ההתבוללות בארגנטינה גבוהה מאוד. כבר לפני יותר מעשור, נתוני המכון למדיניות העם היהודי בלונדון (JPPI) הצביעו על שיעור נישואי תערובת של 50% במדינה. סביר שמאז הם רק עלו. שאלתי את שני המרואיינים מהם הגורמים לכך, והתשובות מעניקות מבט גם על הרקע ההיסטורי-תרבותי, וגם על גורמים קונקרטיים - שנלמדים מן הנסיון האישי.

הרב בירנבוים מציג קשר מפתיע בין ההתבוללות והאנטישמיות, כשתי תוצאות של אותו רקע. "בגלל אותה תרבות אירופאית עצמה, שבין השאר הביאה אנטישמיות מהעולם הישן, היהודים גם השתלבו כאן הרבה יותר בנוחות מאשר בחלקים האינדיאניים של דרום אמריקה, והם מרגישים מצוין בתרבות הארגנטינאית. זה מקל מאוד על ההתבוללות ונישואי התערובת".

בנקודה הזו הרב בירנבוים מרחיב על ההבדל בין השתיים, שביום-יום אנחנו מתעלמים ממנו. "התבוללות היא נטישת הזהות - אדם עובר מחיים יהודיים לחיים גויים. זו יכולה להיות המרת דת רשמית, או מעבר לא רשמי. לעומת זאת נישואי תערובת הם עצם הנישואים. יש חפיפה בהרבה מקרים, אבל אלו שני גדרים שונים. ובניגוד 

לרבים, אני מודאג יותר דווקא מההתבוללות. אם אדם נושא גויה אבל ממשיך ללכת לבית הכנסת, הילדים שלו מחוברים לתרבות היהודית כזרע ישראל ויש סיכוי שירצו להתחבר אליה. הגיור שידרשו לו הוא משמעותי מאוד כי הוא קובע הסטטוס ביחס לעם ישראל, אבל דבר ראשון יש באמת סיכוי שהם ירצו להשתייך לעם. לעומת זאת אם שני ישראלים עושים 'רילוקשיין' ונוטשים לגמרי את זהותם היהודית, אמנם לא היו פה נישואי תערובת, והילדים יהודים בלי קשר לשאלה מאיזה צד אבא ומאיזה אמא - אבל הדור הבא כבר מנותק לגמרי ואבוד לעם ישראל".

מכת נישואי התערובת היתה חזקה במיוחד בארגנטינה כבר לפני כמאה שנה, עד כדי כך שרבנים בארגנטינה הטילו חרם על הגיור - ייחודי בכל העולם. הרב בירנבוים מספר שבשנת 1927 הוציא הרב שאול דוד סתהון, מיוצאי חלב, חרם 'שאין לקבל גרים בארגנתינא עוד כל ימי עולם', ואליו הצטרף הרב אהרון הלוי גולדמן מרוסיה. הסיבה היתה שרבים נשאו נוכריות, ו'גיירו' אותן מול הדיוטות מהשוק או דרשו מהרבנים שיכשירו את נישואיהם בדיעבד. הקהילה האורתודוקסית בארגנטינה מקפידה על האיסור באופן מוחלט עד היום, אך בשנות השישים הרב דוד כהנא, שנשלח מהארץ והתמנה לרב ראשי של ארגנטינה ואב בית הדין של אמי"א, מצא פתח. בהסכמת הרבנות בארץ הוא פסק שכיון שהחרם הותיר את האפשרות ש'מי שרוצה להתגייר ייסע לירושלים, אולי יקבלוהו', הרי שגם מי שממונה מטעם בית הדין בירושלים כשליחו בארגנטינה יכול לגייר. במבט לאחור, כפי שמציין הרב בירנבוים, לא בטוח שהגישה הצליחה - אחוזי ההתבוללות עדיין גבוהים מאוד, לדבריו אף 70% ומעלה.

בריאן שם אצבע על השלב הקריטי לבחירתו של הצעיר היהודי: "לדעתי רוב הילדים והנוער לומדים בבתי ספר יהודיים, למרות שזה דבר שעולה הרבה כסף [למעשה, לפי דיווח של ח"כ אברהם נגוסה בכנסת בשנת 2018 בשם אוגוסטין זבאר, נשיא אמי"א, מתוך כ-47,000 תלמידים יהודים רק 22,000 יהודים למדו במוסד יהודי. אך סביר ששיעור הזה, של מעט פחות מרוב, נכון לכלל המדינה אך גרוע פחות בבואנוס איירס; ח"ג]. הבעיה היא שבשלב התואר האוניברסיטאי, אין מקום יהודי ללמוד בו. אני אישית עליתי אחרי בית הספר ולמדתי בישראל, וכך 90% מהחברים שלי בארגנטינה הם יהודים. אבל מי שהולך לאוניברסיטה, זה הופך למעגל החברים העיקרי שלו - ורובם לא יהודים. אם אין עניין דתי שמחזיק אותך, אתה תזרום להתבוללות באופן טבעי. כשהיינו בתנועת הנוער דנו בנושא, ועשו לנו פעולות כמו 'מה הייתי עושה אם הייתי היהודי האחרון בעולם'. אבל בלי אמונה דתית המניע העיקרי להמנע מהתבוללות הוא יותר משפחתי, וזה נשחק בהדרגה".

"אני טוען שהסיבה להתחרדות היא בין השאר דווקא בגלל שיש כאן אחוז גבוה של נישואי תערובת", מאיר הרב בירנבוים מצדו על הקשר בין ציונות, חרדיות או התבוללות, כחלופות שמתחרות זו בזו. "נוצרת בהלה מנישואי תערובת, והיא דוחפת לחזרה בתשובה. כך זה גם בצרפת. הבעיה היא שאם מנקודת ראותם של הלא-דתיים רק החרדיות מזוהה עם שמירת היהדות, הם נדחפים דווקא החוצה ומתבוללים. שני הצדדים דוחפים זה את זה, והקשר לישראל נחלש גם מכאן וגם מכאן". 

קליטה קהילתית תעודד עלייה

ומה ישראל יכולה לעשות בכל זאת כדי למשוך יותר עולים מהקהילה הגדולה הזו?

ברור שמבחינת בריאן זו שאלה קשה, ואין לו תשובה פשוטה. "המדינה בהחלט עושה הרבה ונותנת עזרה לעולים. אבל יש כמה חסמים - החשש לרדת ברמת החיים, השפה, ועוד נקודה קשה היא הפסיכומטרי. בארגנטינה אין מבחני כניסה, אלא מכינה ואחריה כולם נכנסים ללימודים. השליחים לא ממש מספרים לעולים הפוטנציאליים שיש פסיכומטרי והוא קשה יחסית. אומרים 'מקסימום תלכו למכללה'. אפשר לעשות בישראל פסיכומטרי בספרדית, אבל לא כולם יודעים על זה וזה עדיין קשה". הדברים מכאיבים עוד יותר לאור דבריו של בריאן מוקדם יותר, שהלימודים באוניברסיטה בארגנטינה הם הצומת העיקרי המוביל יהודים להתבוללות.

"הדרך להשתלב בקלות בישראל היא להתגייס, אבל פסיכולוגית קשה לצעיר לעלות בכוונה להתגייס מיד". 

לרב בירנבוים דווקא יש הצעה קונקרטית שהוא מאמין שתעזור: "לדעתי הדבר שהכי משפיע הוא הנושא הקהילתי. צריך קליטה שתעטוף את האנשים בתרבות שלהם. כיום העליה שיש מארגנטינה היא במיוחד אצל צעירים. המבוגרים, לעומת זאת, מחוברים מאוד לתרבות הארגנטינאית - מוזיקה, אוכל, תיאטרון, האוירה בכלל ואפילו המימד הלאומי - וקשה להם להפרד. אני לא מפחד מקהילות נפרדות בישראל. בואו ניצור שכונות וקהילות שבהן הם ירגישו בנוח בתוך בועה של תרבות ארגנטינאית. יהיה להם טוב, והדור הבא ממילא ישתלב יותר".