איך מייצרים מהפכה?

יהושע הס מתנועת דרך חיים בסדרת מאמרים – מפת חשיבה כיצד לייצר את מהפכת המדינה היהודית, בהשוואה למהפכת השלום והשוויון שיצר כאן השמאל. מאמר הקדמה לסדרה.

הרבה אנשים רוצים לשנות את המדינה. אצל הרבה מהם מדובר כבר מזמן לא בשינוי מזערי, אלא ברצון למהפכה של ממש. אבל במציאות כל כך מורכבת, כאשר יש כל כך הרבה צדדים, וכל כך הרבה נקודות חשובות הטעונות שינוי, איך נצליח "לצאת ראש" מהעסק הזה? איך אפשר למצוא מפה, מדריך, לנקודות המהותיות שבהן אפשר "ללחוץ על הכפתור" ולשנות, יותר מאשר בכל נקודה אחרת?
הרבה מדובר על מהפכות של חינוך, של הסברה, וגם של חזרה בתשובה. די ברור שכל מהפכה חייבת לבוא באופן של לקיחת לב העם, ולא באופן של כפיית דעה. "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו", ועם יהודים מתַקשרים בסופו של דבר דרך הראש ולא דרך הרגליים. כל זה נכון בודאי. אבל מנגד, זה לא מספיק. הנה, בצבא, למשל: יש יותר קצינים דתיים מאי פעם – מה שלא מפריע לצבא להתנהל בצורה פחות צנועה מאי פעם ולהוביל שילוב בנות במקומות בעייתיים מאד; לא מפריע לו להיות קבלן הגירוש הפוליטי של מדינת ישראל, אפילו במקומות שנויים מאד במחלוקת; לא מפריע לו להתנהג כמו האו"ם בעימותים בין יהודים לערבים, בצורה הולכת ומחריפה. אז לא מספיק שיהיו יותר דתיים, ולא מספיק להסביר. צריך גם להציג אלטרנטיבה.
כי זה שיש הרבה דתיים, לא אומר שיש להם מה להגיד על ההתנהלות הציבורית, על הפוליטיקה, בתור דתיים. את השדה הזה אנחנו מפקירים לדעות חילוניות למהדרין, גם כשדתיים אומרים אותן. כי אם אין לנו אלטרנטיבה, בראש ובראשונה – אלטרנטיבה מוסרית למוסר של בית המשפט העליון, איך נכון לנהוג בזכויות הפרט ובמיעוטים שבקרבנו, אבל גם – אלטרנטיבה מעשית, מה ניתן לעשות במציאות של היום כדי ליצור מציאות אחרת, אז כמה דתיים שיהיו, כמה הסברה שתהיה וכמה חינוך שיהיה – המציאות לא תשתנה. צריך שיהיה מקום שאליו מתנקזים כולם: החינוך, ההסברה והדתיות.
אז את האלטרנטיבה הזו, איך מוצאים? איך מצליחים למקד מה הכי מרוכז, מה הנקודות שהכי נכון לפעול בהן, כדי לשנות את המציאות הציבורית?

מפת חשיבה

בסדרת המאמרים הבאה ננסה להציע מפת חשיבה שתציג הסתכלות אחת, זווית אחת, שיכולה לשמש עבורנו כמעין מצפן בהתקדמות הלאה. מעצם טבעה, מפת חשיבה כזו היא קצת פשטנית, וזה חסרונה, אבל יתרונה הוא בתמונה השלמה שהיא מצליחה להציב.
כדי לייצר את המפה הזו, ניעזר במהפכה חיה, שהתרחשה וממשיכה להתרחש מול עינינו, כאן במדינת ישראל. מהפכה שרובנו היינו עדים לה, אם לא מתחילתה אז מאמצעה, וראינו את ההתקדמות שלה בשנים האחרונות. המהפכה הזו היא מהפכת השמאל – מהפכת השלום והשוויון.
המאבק בין שמאל לימין לא החל לפני שלשים שנה אמנם, אלא הרבה קודם, אבל בכל זאת – לפני שלשים שנה בערך, במלחמת שלום הגליל, חלה תפנית ביכולות המוכחות של השמאל הקיצוני בישראל להשפיע על הנעשה במדינה. זו הייתה הפעם הראשונה שהשמאל הצליח להשבית מלחמה, ומאז ועד היום הוא הולך והופך להיות השליט על הנעשה במדינה. זאת למרות שהוא נוחל מפלה בקלפי פעם אחר פעם.
איך הוא עושה זאת? באילו כלים הוא משתמש? באילו זירות הוא בוחר לפעול? ובעיקר, מה זה אומר לנו, אם אנחנו רוצים לייצר מהפכה משלנו?
במאמרים הבאים נדבר על שלשה זוגות של מאפיינים של אותה מהפכה, ונציע גם שלשה זוגות מקבילים של מאפיינים למהפכה שאנו רוצים לייצר – מהפכת המדינה היהודית.
במאמר הראשון נדבר על שני ערכים שהשמאל בחר להעלות אותם לראש מפת הערכים במדינת ישראל – השלום והשוויון (ובתוכו גם זכויות הפרט). מולם נציב שני ערכים אחרים – ביטחון ומדינה יהודית.
במאמר השני נדבר על שני מישורים בהם פעל השמאל, ובהם נבקש גם אנו ליצור שינוי – המישור המוסרי והשיח הציבורי, המלווה גם בעבודה רבה על תכניות מעשיות המוגשות למעצבי מדיניות ומנסות לקבע את התפיסה לגבי מה אפשר ומה לא.
במאמר השלישי נדבר על שני כלים לא דמוקרטיים בהם הוא השתמש – התקשורת ובתי המשפט, ונציב מולם שני כלים אחרים – תקשורת ושיח ציבורי שלנו, וסמכות תורנית, הלכתית ומוסרית.
במאמר הרביעי והאחרון נדבר על כלי אחד חשוב של השמאל, שהיום הוא אחד הכלים הכי חשובים שלנו – לא לפחד להתחיל בקטן ולהיות מחוץ לקונצנזוס. כי כמו שכתבנו בהתחלה, בלי לומר לאן אנחנו הולכים – אף פעם לא נדע לאן נגיע.

במבט פנימה

כשמנסים להתבונן על המציאות ובעיקר למצוא בה משמעות, בדרך כלל ניתן להבין אותה טוב יותר על ידי שנעזרים במבנים שמלמדת אותנו תורת החסידות. במקרה הזה, נוכל להרוויח משהו אם נתבונן בכך שתיקון הערכים מקביל לתיקון המחשבה; תיקון המוסר והשיח הציבורי מקביל לתיקון הדיבור; ותיקון הכלים המעשיים מקביל לתיקון המעשה. ואם כן, יש לנו כאן תיקון לשלשת לבושי הנפש – המחשבה, הדיבור והמעשה.
המאמר הרביעי, העוסק בנכונות להיות מחוץ לקונצנזוס, נוגע במקום יותר פנימי – בנכונות של אדם לחיות לפי אמונתו, גם כשהסביבה לא מאירה לה פנים. ובזה יש כבר נגיעה בנפש עצמה, מעל ללבושיה. ואם כן יש לנו מבנה שלם – של נפש ושלשה לבושים (כדאי להעיר, שלו היינו עוסקים כאן בלימוד התורה לעצמה, היה נכון לדבר גם על הערכים ועל המוסר ממקום יותר פנימי, כחלק מהנפש שלנו עצמה ולא כחלק מהלבושים. אבל כאשר מדברים על תיקון המציאות על ידי אנשים רגילים, עיקר ההבחנה הוא בלבושי הנפש, והנגיעה בנפש עצמה היא כאמור בעיקר בנכונות ללכת על עצמך).
אז לאחר כל ההקדמה הזו, ניפגש בסדרת המאמרים הבאה, שתתפרסם כאן בקול היהודי בע"ה מדי שלשה ימים, עד להשלמתה.
לקבלת חומר על תנועת דרך חיים ולהצטרפות: [email protected]
תגובות לכותב ניתן גם לשלוח למייל: [email protected]