שינוי מעמד הר הבית

1. מדינת ישראל צריכה להכיר בהר הבית כמקום קדוש במסגרת חוק המקומות הקדושים. די מדהים שהמקום הקדוש באמת ליהדות איננו נחשב כיום מקום קדוש מבחינת מדינת היהודים, ולעומת זאת מקומות שקדושתם מפוקפקת לחלוטין כדוגמת יד אבשלום, האתר המכונה קבר זכריה ומערת אליהו בכרמל – דווקא מופיעים בחוק הזה. יתוקן.
    
2. בעיקר נדרשת מדינת ישראל פשוט לא להפריע. הרי לולא מדיניות ישראל הנוכחית בהר הבית כבר היינו מחדשים שם מזמן את ימינו כקדם. יש להפסיק מיידית את המדיניות שבמסגרתה תשעה מעשרת שערי ההר מיועדים למוסלמים בלבד, וגם בשער הבודד המיועד לכל היתר – שפתוח כיום רק שעות מעטות ביממה ורק חלק מימות השבוע – יהודים שומרי מצוות מופלים לרעה לעומת כל האחרים. תיירים מגרמניה, מיפן ומקוריאה, למשל, מקבלים יחס טוב לאין שיעור מאשר זוכה לו שם ישראלי חובש כיפה. יתוקן. יש לאפשר חופש גישה יהודי להר וכך גם חופש פולחן.
   
   וביתר בהירות: על מקום המזבח אין כיום שום מבנה מוסלמי. זה אומר שכבר במצב הנתון אפשר להקים שם מזבח ולחדש את הקרבת הקרבנות. מדינת ישראל אפילו לא צריכה לבנות אותו בעצמה, פשוט להניח ליהודים החפצים בכך לעשות זאת. כשזה יקרה לא נצטרך עוד לצום בתשעה באב. צעד ראשון שנקטו שבי גלות בבל מיד עם הצהרת כורש ו-22 שנים לפני שבנו את המקדש עצמו – היה להקים מזבח במקומו מקדם ולחדש את העבודה. אנחנו מתמהמהים בכך כבר 58 שנים. למה?
    
3. העיוותים המתוארים בסעיפים הקודמים, כמו גם לא מעט עיוותים נוספים, נובעים בין השאר מכך שהעולם הרבני משותק. אין בימינו גוף רבני אחד שממנו יוצאת הוראה לישראל. הרבנות הראשית נתפסת כמוסד עסקני שראשיו אינם בהכרח גדולי הדור שאליהם נשואות עיני ישראל. התוצאה היא התפוררות לאין-ספור פלגים ופלגי-פלגים, והתורה נעשית לא כשתי תורות אלא כאין-סוף תורות. הפיתרון הוא חתירה לחידוש הסנהדרין. הרבנות הראשית צריכה לחזור לייעוד שהתוו לה מייסדיה. לשם כך יש להגדיל את מועצת הרבנות הראשית מ-16 ל-71 רבנים, ובניגוד למצב היום שבו הרבנים הראשיים ומועצת הרבנות נבחרים בידי 150 עסקנים ציבוריים שבינם לבין הרבנות – ולא פעם גם בינם לבין הדת – אין דבר, יש לקבוע שאת מועצת הרבנות יוכלו לבחור בקלפיות ברחבי הארץ כל אלו שיתחייבו בחתימתם לקבל את פסיקותיה. אגב, גם ערבי שיתחייב למלא אחר פסיקותיה יוכל להשתתף בבחירות הללו.

המועצה תורכב מ-36 רבנים שייבחרו בבחירות ישירות, ומ-35 רבני הערים הגדולות בישראל – שאף הם ייבחרו בידי הציבור באופן שהוצע. לאחר שייבחרו 71 הדיינים, אלה יבחרו מתוכם את שני הרבנים הראשיים לישראל. המוסד הרבני המחודש הזה יכריע בכל שאלה שהציבור יעלה לפתחו. לטווח רחוק יש להפוך אותו לבית העליון בבית הנבחרים, מעל לכנסת ובדומה לבית הלורדים הבריטי. לא יהיו למועצת הרבנות-הסנהדרין הזו סמכויות כלשהן, אולם היא תהיה מחויבת להביע עמדה הלכתית בכל נושא שעל הפרק.