- הרשמה לניוזלטר
- מועדון המשפיעים
- שימושון
- אודות
- תרום לנו
- צור קשר
"הפרויקט שלנו הוא מלחמה על התודעה", אומר איל שפיגל, תלמיד ישיבת אביתר, בן עשרים, שמילא את כבישי יהודה ושומרון בדגלי ישראל בחודשים האחרונים.
הג'וק למלא את הכבישים בדגלים נחת על שפיגל לאחר פציעתו של תושב בנימין: הוא ניגש להסיר דגל פלסטין מצד הכביש בציר אלון, ליד אל-מועייר, והדגל התברר כמלכודת, ומטען התפוצץ על אותו תושב. "לדגל יש משמעות מעבר לחתיכת בד שמתנופפת ברוח. לא לחינם כשחיילים כובשים שטח הדבר הראשון שהם עושים הוא להניף שם דגל", אומר שפיגל.
הניסיון הראשון שלו לרתום חברים למבצע דגלול הכבישים לא צלח, אבל שפיגל לא ויתר ויצא לבדו למשימה. ביום העבודה הראשון הוא החל לתלות דגלים במקטע הכביש שבין צומת תפוח לצומת רחלים. ארבעה קילומטרים. דגל בכל ארבעים מטר. "קניתי מאתיים דגלים, מאתיים מקלות מטאטא ומאתיים בזנטים, ויצאתי לעבוד", הוא מספר. "ביום השני הצטרפו אליי חבר או שניים".
"אני זוכר את עצמי רוקד משמחה תוך כדי תליית הדגלים. כל הנוסעים מגיבים בפרצופים, היהודים צופרים ומחויכים, הערבים זועמים ומסמנים באצבעות. ברוך ה' קיבלנו הרבה פידבקים, וזה נתן לנו כוח להמשיך".
גדוש במוטיבציה החליט שפיגל להסתער בדגלים על כל כבישי יהודה ושומרון. הוא פנה למועצות האזוריות שומרון ובנימין והציע להן להצטרף למיזם ולסייע לו במימון. "זה פרויקט יקר. אנחנו משתמשים בדגלים איכותיים, שמחזיקים מעמד הרבה זמן, והכמויות מאוד גדולות. נכון להיום כבר הושקעו בפרויקט מאות אלפי שקלים: המועצות פתחו את הלב ואת הכיס, ויש גם עמוד התרמה אינטרנטי פתוח באוויר".
הצעד הבא במיזם הדגלול של שפיגל היה בגיוס כמאה בחורים, מתנדבי ארגון גדוד העבודה, לליל דגלול. גדוד העבודה, למי שעוד לא מכיר, הוא ארגון מתנדבים של בחורי ישיבות תיכוניות וישיבות גבוהות שמגיעים יום בחודש להתנדבות בחוות ביו"ש. שמו נקרא שלא במקרה על שם ארגון החלוצים המיתולוגי. "יש להם מומחיות בבזנטים", מסביר שפיגל, "הם עובדים בעיקר בגידור בחוות ושטחי מרעה", ומכאן בא הרעיון לגייס את מומחי הבזנטים לדגלל את הכבישים.
בלילה ארוך וגדוש מילאו מאה המתנדבים את מקטעי הכבישים שבין צומת החטיבה בגב ההר ועד צומת המשטרה הבריטית, כשלושים קילומטרים נוספים של דגל בכל ארבעים מטר בשני צידי הכביש, לפי הפורמט שקבע שפיגל.
מאז דוגלל גם כביש חוצה בנימין בין נווה צוף לצומת המשטרה הבריטית, והפתעה מיוחדת הכינו המתנדבים מיישובי האזור בכיכר רוואבי:מספר אדיר של דגלים נקבעו בכיכר.
"בהתחלה הייתי צריך לשכנע אנשים שיש חשיבות בפרויקט הזה. עכשיו זה ברור לכולם. נוסעים בכבישים ומרגישים. יש מקומות שנתפסים ברגליים, כמו חוות וגבעות, אפשר להצביע על השטח ולהגיד: פה התהלכנו, זה שלנו. הפרויקט שלנו הוא מלחמה על התודעה, והמלחמה הזו כפולה: גם על התודעה שלנו וגם על התודעה של האויב".
לדברי שפיגל, ליהודים שחיים ביהודה ושומרון יש כבר שנים קושי בחוויית השייכות למרחב, לצירי התנועה, והדגלים כובשים את הנוף בכבישים וגורמים ליהודים להחליף דיסקט. "עד עכשיו אנשים נסעו ורק חששו לחטוף אבן או בקת"ב, ועכשיו בזכות הדגלים הם תופסים את הדרכים כמקום שלנו. אנשים כבר חושבים איך להסתובב יותר, אולי לבנות טיילת או לפתוח חנות. התפיסה היא שהמרחב יהודי".
ההשפעה על האויב, מסביר שפיגל, רבה לא-פחות. היא באה לידי ביטוי במוטיבציה של הערבים באזור להיאבק במיזם הדגלים, לעודד צעירים להסיר את הדגלים ולהתלונן על כך בכל פורום אפשרי. בשבת האחרונה דיווחו ערוצים פלסטיניים שחיילים עצרו צעיר ערבי שהוריד דגל באחת הנקודות.
ומה התוכניות הלאה? "גליל, נגב וערבה", משיב שפיגל. מחיל אל חיל.
