איך "לתפוס" את מבצעי "תג מחיר"? • דעה

איך זה לא תופסים את אלה שמבצעים "תג מחיר"? אותה סיבה שבגללה הממסד הקיים אינו מצליח לתפוס את המבצעים – היא הסיבה שאנחנו צריכים "לתפוס" את המעשים הללו

אחת השאלות הקשות המופנות כלפי "כוחות הבטחון" בשנים האחרונות היא: כיצד אינכם מצליחים לתפוס את מבצעי "תג מחיר"? הדבר באמת מתמיה: הלא השב"כ נחשב לגוף רציני, שהצליח לחשוף פעולות טרור רבות ויש לו משאבים רבים. כיצד באמת הוא לא מצליח לתפוס את אלה שמבצעים את המעשים הללו?

אני רוצה להציע כאן תשובה לשאלה. אני לא בא להמעיט בכשרונותיהם של "מבצעי תג מחיר" האלמוניים, וביכולת המבצעית שלהם. ובכל זאת – דומני שהסיבה לכשלון המהדהד של כוחות הבטחון בתפיסת אלה שמבצעים מה שהם מכנים "תג מחיר" קשורה גם – אם לא בעיקר – לשלל הביטויים שדוברים בתקשורת ובמערכת הפוליטית נוטים להוסיף לדיון בשאלה. למשל: "כיצד יתכן שכוחות הבטחון לא מצליחים לתפוס את קומץ הקיצונים שמבצעים את המעשים המתועבים הללו?". הנה, במשפט הזה הכניס הדובר הנכבד הנחת יסוד: המעשים הללו מתועבים, לא מובנים, אין בהם שום הגיון. ממילא – ברור שמדובר בקומץ קיצונים והזויים, וכיצד יתכן שכוחות הבטחון אינם מתמודדים עם קומץ שכזה?

אני חושב שהנחת היסוד הזו, שגם כוחות הבטחון שבויים בה, היא היא היסוד לכשלון המהדהד שלהם. אותם אנשי בטחון ששנים חיו בסגנון של "אין פתרון צבאי לאינתיפאדה", ושהתייחסו להתקוממות הערבית כאל דבר הגיוני וסביר (גם אם צריך לתת לו "גבולות" ולא לאפשר לו להיות "מוגזם"..); שמתייחסים אל הטרור השחור בדרום תל אביב כאל "דאגה הומניטארית לפליטים"; שנותנים לבדואים בנגב עוד ועוד פרסים עבור אלימות; שמפקירים את תושבי הגליל מול השתלטות ערבית אלימה; אותם כוחות שבשם התפיסה המבינה את הצד הערבי הרצחני מחליטים "להכיל" את הרצחנות הערבית ולהפקיר את חיילי צה"ל למשיסה וקלס יומיומיים – אותם אנשים פשוט לא מסוגלים להאמין שהצד היהודי מוכרח להתקומם.

הם לא מסוגלים להבין שכאשר מתייחסים בסלחנות מופלגת לאלימות של בני הנכר ודורכים על הציבור היהודי – יוצרים ציבור הולך וגדל שמבין שהוא מוכרח לעשות מעשים כדי להתגונן מפני הרשעות המאיימת על היהודים בארץ ישראל. אולי מעטים מבצעים בפועל את המעשים המדוברים – אבל רבים יותר ויותר מבינים את המעשים הללו, ומרגישים שטוב שיש מי שעוד לב חם בו לבעור כנגד העוול והרשעות, נגד ה"הכלה" וה"סובלנות" שנותנים עוד ועוד כח ותחושת נצחון בידי הצד הרצחני והאלים.

במקום להבין את זה – מתעקשים אנשי הבטחון להאמין שמדובר ב"קומץ קיצונים" ו"מעשים מתועבים", וממילא לחשוב שריבוי רדיפה ודיכוי יעזור למניעת התופעה. התוצאה הפוכה: חוסר האמון בממסד גדל, היכולת של כוחות הבטחון להבין את השטח הולכת וקטנה, וממילא אין להם שום יכולת לנתח נכון את המציאות ולהצליח לתפוס את מבצעי המעשים הללו.

עד כאן הסברנו מה קורה אצל "כוחות ה(אי) בטחון". אבל אני חושב שבאמת צריך "לתפוס" את המעשים הללו. לתפוס במובן החיובי – ללכד. המעשים הללו, שנולדים מחום ומערבות הדדית של יהודים, אינם התכלית (גם אם בהחלט אפשר להבין אותם במציאות הנוכחית). בסופו של דבר איש אינו רוצה לחיות באנרכיה, וגם אם יש זמן שבו נאלצים לחיות לפי חוק הג'ונגל ולהראות לרשעי האומות העולם שגם במשחק הזה יהודים יכולים לשחק – המטרה היא להגיע לממסד מתוקן שהדאגה ליהודים היא חלק מובנה ממנו, בו הצדק והטוב מנצחים את העוול והרע, ולא רק שומרים על "איזון" בין דרישות הרשעים לבין דרישות ההישרדות של הנרדפים.

התקוה היא שנצליח "לתפוס" את החום היהודי, את האכפתיות היהודית מעוול ומרשעות, את ההחלטה של יהודים שהצדק צריך לנצח והעולם אינו רק "איזון" בין מציאות קשה לנסיון הישרדות. דוקא בגלל שאנחנו מבינים היטב מדוע אנשים מרגישים צורך לפעול בעצמם נגד הרשעות, כאשר הם נרדפים ומוכים בידי ממסד עוין ומנוכר – אנחנו יכולים "לתפוס" את המעשים הללו. אנחנו יכולים לתת להם משמעות אמיתית, ומתוך כך להביא את המעשים להיות חלק מבנין של ציבור יהודי מתוקן, שחי על פי תורה בארצו הקדושה.

הכותב הינו חבר בתנועת "דרך חיים"