בין ביסל"ח לקרית משה

"אתם משוחררים הביתה לליל הסדר", כך בישר לנו, החיילים הדתיים, מפקד המחלקה בביסל"ח (בסיס צה"ל להכשרת מפקדי כיתות).

בתור לוחמים צעירים כמובן שכולנו שמחנו לחופשה הקצרה ובמיוחד את הזכות לחגוג בבית את ליל הסדר באווירת החג ולא עם המדים הירוקים ויין הפטישים הצבאי.

כמה דקות מאוחר יותר התברר לי ולכמה מחברי, שהדתיים הולכים הביתה ובבסיס יישארו רק החיילים החילונים שהתנדבו לכך. אבל איך ייראה הפסח שלהם? מי יערוך עבורם את ליל הסדר? ההחלטה התקבלה בלי היסוס - אנחנו נשארים. את החג הזה נחגוג ביחד עם אחינו הלוחמים.

את ליל הסדר ההוא לא אשכח. בחדר האוכל הצבאי יושבים חיילים שגדלו בבתים שונים וכל אחד בתור קורא חלק מההגדה, מסביר ומשתף. דתיים וחילונים ברגע של פתיחות לב עם המצה בפה וכוס היין ביד משוחחים על משמעותה של החירות, על השעבוד ועל גאולה. במקום לדבר על נשקים ותרגילי השטח - השיח סובב על אמונה, תפקידו של עם ישראל ועל בדמייך חיי.

.....

אימי אוהבת אורחים. ככה גם היה נראה שולחן ליל הסדר בבית הורי בקרית משה. בחור חילוני עם מוגבלות פיזית קשה, אם וביתה שהתגיירו זה מכבר ובני המשפחה.

העיניים הקשובות והמתעניינות לדברי התורה המרכזניקים של אבי , כל אחד לפי הבנתו ומדרגתו , ההתעלות מסיפור ההגדה הרגשת הביחד המרוממת. מראה לא שגרתי וכל כך אמיתי.

...

בימים של שיח על הדתה, של קולות המעמידים אותנו משני צידי המתרס, כשיש כאלה שעסוקים שלחלק ולקטלג את עם ישראל למחנות. חילונים מחד דתיים מאידך, לאלו שאוהבים את הדת והמסורת ולאלו שסולדים ממנה, כשיש דיבורים על כפייה וריחוק, אני נזכר בזיק שבעיניהם.

בחברי הלוחמים בחדר האוכל הצבאי שלא גדלו בבתים דתיים אך לא הרגישו מאוימים לקיים סדר פסח כהלכתו ולשיר את שירי ההגדה בחדווה וגיל. את החילוני והגיורות משולחן הסדר בבית הורי שהאזינו בשקיקה לדברי התורה על יציאת מצרים.

בסופו של יום רובו של עם ישראל רוצה להרגיש שייך, רוצה להיות מחובר למסורת היהודית בת אלפי שנים.

כשפעם בשנה, בשבוע של פסח, הבחורה מתל אביב או הקיבוצניק מהצפון שבדרך כלל לא שומרים תורה ומצוות, מוותרים על הלאפה הטעימה לטובת מצה יבשה, הדבר מעיד יותר מכל על יחס בריא ועמוק אל מועדי ישראל והמסורת.

כמו בפסח גם ביום כיפור ופורים וחנוכה, וברית מילה וכשרות ועוד. נכון הם לא תמיד מקפידים על כל ההלכות ולא תמיד חוגגים את החג כמו שהיינו רוצים. אבל עם ישראל לא רואה בדת איום או כפיה אלא דבר חיובי ומחבר.

גאולת מצרים נמשכת אל הגאולה העתידה כפי שאומר הרב קוק. עוד דרך לפנינו להשתחרר לחלוטין משעבודי התרבות המצרית או החילונית , אך אותו ניצוץ שהיה קיים עת שהבצק לא הספיק להחמיץ ברגעי יציאת מצריים קיים גם בעיני אחינו בעם ישראל בעת הזו.

ולוואי שכל פעם שנראה עוד איזו כותרת בתקשורת הזועקת גאוועלד על שמירת שבת או הדתה נזכור את הזיק בעיניים שמעיד יותר מכל שעם ישראל קרוב , קרוב מתמיד לשחרור אמיתי ולגאולה שלימה.

* הכותב הוא סמנכ"ל האיחוד הלאומי