בשמחה ושפלות ליעד היהודי • דעה

השמאל מרכז בימים אלו מאמץ כביר כדי לסחוף שוב להתקפלויות אכזריות בפני האויב. היעד של הציונות לא ברור לאחר שכבר הגענו לארץ, אבל יש יהודים שמחים שיודעים בדיוק לאן עם ישראל שואף ואפילו מתקדמים טיפה.

\
r\n[caption id="attachment_67667" align="aligncenter" width="430" caption="פרס וקלינטון ביום הולדת (קובי גדעון - לע"מ)"]

בעל היומולדת. אחד מפעילי הציונות הכבדים בעשרות השנים האחרונות הוא שמעון פרס. הוא היה שם ליד בן גוריון בשלבים הראשוניים, משרד הבטחון, הכור הגרעיני ועוד. פרס עובד במרץ, מסביב לשעון, תמיד, וכך גם עזר לגוש אמונים להקים את ההתיישבות (ויש אומרים רק בגלל שנאתו לרבין). בוגר הלח"י אמר פעם למתנחלים שהיו לידו באיזו הפגנה "אתם לא מבינים מי זה פרס, הוא יפנה את השטח אם יהיה צריך ואפילו יבנה לכם את בית המקדש על ההר, אבל בתנאי אחד: שתהיה לו שם לשכה מכובדה!".

עכשיו, לאן?  יעדי הציונות הושגו ב"ה. העם היהודי עלה לארץ ישראל הוא חי בה, די לבטח. זהו. כל כמה שנים יש איזה מבצע או מלחמה קטנה, או קיי, מצב הכלכלה גם די בסדר, לבד מעמד הביניים כמובן. האם הסיפור גמור? מה הלאה?

תפס כיוון. פרס רחרח היטב לפני כעשרים שלושים שנה, ואז לקח על עצמו את תפקיד הנביא, הכהן הגדול של השלום. לאחר שהיהודים כבר כאן צריך לשאוף לאן שהוא, מה מדינת ישראל רוצה להיות בעוד מאה שנה, מאתיים? הרי אין לכך תשובה ברורה, אין בכלל תשובה. אל הואקום הזה נכנסים אנשי השלום ומוכרים לצופים אשליה מתוקה: שלום בינלאומי, יחסים פתוחים, פוליטיקה חלומית ומילות הקסם: הגוים יאהבו אותנו! ממש כך! יחבקו אותנו, יעשו לנו יומולדת באולמות מפוארים ונוצצים, כדאי לנו, כדאי, חייבים!

המשך החלום. אמנם החלום קצת קשה לשיווק כעת, כי בסיבוב השלום הקודם כבר היינו וזוכרים היטב.  שני שלבים ב'שלום' החלומי: הראשון מגניב, מלא בלונים, טקסים, פרסים, חיבוקים, באמת נראה נפלא. השני: שחור יותר, מעלה פיח, זכוכיות נשברות ואנשי אתרא קדישא אוספים יהודים מתים אל שקיות שחורות. או קיי, הישראלים הבינו איך זה עובד  והחליטו שכנראה פשוט עדיף מלחמה, לא?  זה היה לפני כמה שנים, בתקופת העליהום על ה'קרן לישראל חדשה'.

עוד פעם? עכשיו יש ממשלה חדשה בישראל, וזו הזדמנות נפלאה לאנשי השלום לטשטש שוב את זכרוננו. כל מי שעיניו בראשו מבחין כיצד השמאל משקיע כעת מאמצים כבירים בניסיון נוסף, ניסיון נואש כמעט אבל במלוא המרץ והקיטור, להסיט את עם ישראל שוב אל החלום הבינלאומי, שתמציתו היא ככל העמים בית ישראל, לא קדושה, לא ד' בחר, לא חלומות של יהדות.  בתזמון ותזמור מושקעים היטב הזמין פרס את חבריו הגויים מכל העולם במטרה אחת: לקרוץ לישראלים ולומר להם – ראו, כך עלינו לנהוג, זה הדיבור, ואז הגויים יאהבו אותנו.

תעמולה במדים. אמנם, קריצה בלבד זה לא מספיק  הפחדה יכולה גם להועיל. מי שחשב שניצן אלון רק מכיל את ההתפרעות של האויב הערבי, ראה השבוע כיצד הוא משתמש בה. מי יודע, אולי הוא אפילו חושש שהיא תסתיים לפתע, או אז התהליך לא יתניע.  התפרעות יומיומית כזאתי, כזה על אש קטנה,  כנראה משרתת את המשך התהליך.  השבוע העביר האלוף השמאלן מסר כלפי העולם (וגם כאן יש פזילה חזקה אל הישראלי המצוי) שהמצב בגזרתו קשה ואם לא יהיו ויתורים מדיניים של היהודים לגויים כדרישת קרי, יהיה טרור, יהיה מפחיד.  והשאלה: הטרור הזה כן מפחיד את ניצן ? למה בעצם לא 'להכיל' אותו?

סכנה שפלות ושמחה. אז ניכרת סכנה המתרגשת על ארץ ישראל, מה עושים עם זה?  יהודי לא מתמקד בשלילי בדרכו קדימה אל ד' יתברך, בטח אם הוא חסיד שמח. ראשית ניזכר כי מצבים קשים גם מועילים לנו, כי עימם באים גם שפלות נוראית, ומרמור גדול לפני ד' על מצבנו הנורא בארץ ישראל, הרבה יותר קדושה היה עלינו להשליט במרחב היהודי הציבורי.  צער ומירמור כן אך בתנאי שלא נופלים מכך לעצבות ויאוש אלא ממשיכים ורצים עם השפלות בלב.  והנה עוד כמה נקודות קטנות מהשבוע שיכולות לשמח, ושמחה כידוע, תמיד מנצחת בעזרת ד' יתברך.  יהודים רבים ב"ה לא קונים את הסיפור של 'ככל העמים בית ישראל'  וצבע האריזה לא משנה.  גם ישראלי מצוי, שמתרגש אולי מקמפיין הברכות של קלינטון ליומולדת והבלונים וכו', לא באמת מוכן לתת להזיות השמאל להרוג אותנו שוב, וזה יפה. (למה אומרים 'עם קשה עורף'? הנה, אלף הרוגים תוצרת הסכם אוסלו וכן למדנו משהו)

הפעילים קיבלו שדרוג. לא לקנות את ההזיות זה טוב,  וצריך כמובן לבנות בכל מרחבי ארץ ישראל, משני צידי הירדן.  אבל יש מי שדואגים לחדד היטב מסר שטושטש לבלי הכר. יש יהודים  שזועקים בקול צלול: כן, יש הבדל ענק בין יהודי לגוי!  הדבר הכי פשוט, שהיום נהיה כמו מילה גסה שהוצאה מחוץ לחוק. חבר'ה הלכו ופינצ'רו צמיגים באבו גוש, גרפיטים שונים, שוין. אז נכון שמזה לא תצא הישועה,  ודעתי בענין לא חדשה: תמיד שנאתי גרפיטים על גשרים וכדומה,  למה לצעוק? יש לך מה להגיד תבוא תגיד, או תשלם כמו בן אדם ותשכור שלט.  דווקא במקרה זה, התקשורת היא שחוסכת את התשלום מכל נער שצעקה בקרבו. בעקבות האירוע באבו גוש הכותרות בישרו כי פעילי תג מחיר הוכרו כגוף טרור.    שמועה  דמיונית מספרת שממשרדי 'תג מחיר' ביקשו מציפי לבני אישור לכך בכתב. הם תהו בקול רם: "ארגון טרור? אנחנו? אשכרה? מגניב!! נקבל תאים מיוחדים בכלא עם תנאים משופרים, ינסו 'להכיל' אותנו כל הזמן, יכבדו, יזהרו, יחששו, ממש אחלה. מי יודע, אולי אולי נזכה אפילו במתת מיוחדת מהמדינה, מתנה השמורה רק לארגון טרור רצחני: קלאצ'ניקובים, נגמשי"ם, מפקדות, אימונים. אח, כמה חלמנו על היום הזה, תודה ציפי, ואל תשכחי לחון את האסירים שלנו מידי פעם, כל חצי שנה נגיד, את יודעת, מה שבטוח. כי חוק זה חוק וטרור זה טרור".

\
r\n[caption id="attachment_67380" align="aligncenter" width="300" caption="חיוך כניסה מנצח. חברים מלווים את עקיבא, השבוע (אלחנן גרונר - הקול היהודי)"]

חיוך כניסה. אסירים אחרים נצפו השבוע, הם נראו שמחים במיוחד, במצב די טוב, מצויין אפילו. היתה מסיבה לקראת כניסת ה'מרגלים' לכלא, היו מלא חבר'ה, היה סבבה. ממש לא ככה דמיינתי אנשים נכנסים לכלא, גם אתם לא: הגב מורם וזקוף, הפאות מתנפנפות והחיוך הולך וגדל. שלושה חודשים בפנים על פרשיית "חטמ"ר אפרים" – לאור ההצלחה שלהם, נראה שיש הרבה חבר'ה שישמחו ללכת על 'ריגול' דומה בעתיד גם במחיר כבד יותר, הם טוענים ש'טוב לשבת בעד עמנו', מעניין מניין למדו זאת. ולמי שלא מבין נתרגם את המילים המכובסות  'אירועי חטמ"ר אפרים' - זהו כינוי לאירוע מקורי שאירע בשומרון לפני חנוכה תשע"ב.

\
r\n[caption id="attachment_22563" align="alignleft" width="300" caption="שכל במקום כח - עברו את השער ועמדו בבסיס. חטמ"ר אפרים (שלומי גבאי)"]

ניצחון קטן. מה בדיוק היה? כוחות צה"ל התכוננו לפינוי גבעה בשומרון, והחברים היהודים החרוצים טרפדו להם את המבצע. פשוט כך. כיצד החבר'ה עשו זאת? בחכמה ובפשיטות, על פי תכנון מוקדם, ועל פי העקרון ש'עדיף להפעיל שכל מלהפעיל אלימות'. עשרות צעירים נכנסו לשטח חטמ"ר אפרים ועמדו שם בצורה די פאסיבית, זה הכל. טוב, פונצ'רו גם כמה צמיגים, אבל זהו! שום פעולה אחרת לא נצרכה. עצם הכניסה לחטמ"ר הלחיצה כל כך את החיילים ואת המערכת הצבאית והיא כ"כ נלחצה ולא הצליחה לתפקד, ובהמשך כשלה במשימתה לאותו הלילה. עכשיו תבינו למה קמה מהומה כה גדולה, זה בסדר ומובן לגמרי, אי אפשר לצפות מצה"ל גם להפסד וגם לשקט. הופצו אז שקרים ענקיים על מכות ואלימות ודברים שלא היו ולא נבראו בחטמ"ר אפרים. צה"ל פשוט נוצח בקרב הקטן הזה, החברים קיבלו מצב רוח ענק, הגבעה ניצלה וראינו שאפשר. כנראה יש מי שחושבים שזה לא נורא לשבת על זה קצת בכלא, כי חוק זה חוק, והצחוק של החברים הוא צחוק אמיתי, משוחרר, יהודי, עם הרבה כוונות להמשך הדרך.

ומה להמשך הדרך?

לא הזיות של חיבוקים עם הגוים, התוכניות שלנו הם דווקא מאוד מאוד ברורות, מי שלא זוכר יכול לפתוח סידור ולעיין בתפילת שחרית מנחה או ערבית, גם מוסף זה בסדר – '...נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצוות רצונך' התכניות שלנו מלאות אהבה, ערגה, חלומות של אלפיים שנה ושל עולמות טרום הבריאה – הכל מחכים להמשך הרומן ההולך וגדל של עם ישראל עם ה' יתברך, בארץ ישראל, בכיף, בשמחה ובנעימות.

ובנתיים מה יש לנו לעשות? המון דברים, בטח לפתוח סידור לכל מיני יהודים ששכחו מה כתוב בו. שימון הוא אמנם מבוגר כבר, שיחגוג לו, חופשי. גם ניצן אלון כבר שבוי עמוק (וגם אשתו), אבל הילדים והנכדים כל כך רוצים להיות יהודים שמחים, מאמינים, שדרכם יהודית וברורה להם, קדימה תנו חיוך ורוצו עם סידורים לרחוב! אשריכם!