אמש רגמו ערבים את רכבם של לייזי ורונית שפירא, מגישת תכנית לאטמה שנתנה הצצה לחוויה האמיתית לה "זוכים" עשרות יהודים מידי יום. "זכוכיות בכל מקום, בתוך הגוף שלי, בכל איזור אפשרי, על התינוקות שלנו. אנחנו נסים על נפשינו. מתים מפחד שעוד אבנים יפגשו אותנו"
\
ביומן המתעדכן של מתקפות הטרור ביו"ש, אנו משתדלים להביא בפניכם פירוט מלא של האירועים. אולם לעתים, הדיווחים הופכים לרצף של אירועים, ואנו שוכחים כיצד נראה באמת האירוע, אשר מופיע בפניכם כשורת דיווח יבשה.
אמש דיווחנו על חמישה אירועים של זריקות אבנים בשומרון (בנוסף לאירועים נוספים בגוש עציון ובנימין):
22:54 ערבים יידו אבנים על רכב יהודי בצומת עזון סמוך לקרני שומרון. נזק פח נגרם לרכב; 22:12 ערבים יידו אבנים לעבר נוסעים יהודים סמוך לכפר פונדוק שבשומרון, באיזור האנדרטה לציון מקום הירצחו של עידודי זולדן הי"ד. ספר רכבים נפגעו. לא דווח על נפגעים;22:00 ערבים יידו אבנים לעבר מספר רכבים סמוך למעלה שומרון. מספר רכבים ניזוקו, לא דווח על נפגעים;21:55 ערבים יידו אבנים לעבר אוטובוס אגד סמוך לצומת גוש עציון. ב"ה אין נפגעי ולא נגרם נזק;20:16 ערבים יידו אבנים לעבר רכבים יהודים סמוך לתחנת הדלק בכניסה לאלפי מנשה. ב"ה אין נפגעים, אך נזק נגרם לשמשה.
באחד הרכבים שהותקפו אמש נסעו בני הזוג רונית ולייזי שפירא עם ילדיהם. פוסט שהעלתה רונית לדף הפייסבוק שלה, נותן הצצה לחוויה האמיתית לה "זוכים" עשרות יהודים מידי יום.
"טרור האבנים הגיע גם אלינו, משפחת שפירא. גם אותנו ניסה הערב מחבל ערבי לרצוח", פתחה רונית, המוכרת כמגישת תכנית הסאטירה "לאטמה".
"נוסעים לתומינו בשומרון, 22:00, לייזי מזהה על הכביש אבנים, מבין מה קורה. זועק לי שאגן על התינוקות שלנו במושב האחורי ובמהירות האור אבן (מה זה אבן? תסתכלו על אחת. עכשיו תגדילו. עוד. עד לגודל של אשכולית נאה) מנפצת את החלון לידי".
"זכוכיות בכל מקום, בתוך הגוף שלי, בכל איזור אפשרי, על התינוקות שלנו. שוכבים תמימים, בכסאות שלהם ועליהם מליוני זכוכיות, גדולות וקטנות וגם אבק כזה של זכוכיות שאלוהים יודע איך מנקים מהם. וממני. אני פצועה. דם. מעט, אבל דם. בפנים, בידיים. ברגל של התינוקת שלי. אנחנו נסים על נפשינו. מתים מפחד שעוד אבנים יפגשו אותנו. לא ברור לי מה קורה. יורים עלינו? הרעש של הפגיעה ברכב עוצמתי כמו כמה יריות, וכל הזכוכיות והדם. מה קורה??".
"למזלנו לייזי הגיבור לא מאבד שליטה על ההגה. למזלנו, הוא צעק לי בזמן, התכופפתי, הגנתי על הילדים, אני חטפתי את רוב הזכוכיות וניצלתי מסלע בראש. רק שנגיע למחסום הקרוב בשלום!!! הגענו. אפשר לצאת מההלם. או שלא. אני רועדת. ספירת מלאי: ברוך השם, אנחנו בסדר. אנחנו במחסום, מתוחקרים, מבלבלים לנו ת'מח, שאלות, מנקים את עצמינו, את הילדים ואת האוטו מטונות של זכוכיות (כמה זכוכית יש בחלון!!). מנסים להירגע. נכון, הרגע ניסו לרצוח אותנו, אבל יצאנו מזה בשלום. אפשר לנסות לנשום".
"מחר במהדורות החדשות שוב יצקצקו אנשיהם בלשונם אל נוכח טרור איום ונורא - ריסוס קירות אומללים בכתובות תג מחיר ויתעלמו, שוב, מעוד נסיון רצח, אחד מיני רבים המתרחשים יום יום בכבישי ארצינו, כי למי אכפת? עמירה הס, זריקת אבנים היא לגיטימית? חווית פעם אחת?".
"הפרטנרים שלנו לשלום רוצים שנמות. זה מה שהם רוצים. אי אפשר לעשות שלום עם רוצחים. רוצחים עם דם על הידיים ואני עם דם על המצח".
