"לא חושב שצריך לגייס חרדים לצה"ל כדי למלא טורי לחימה. הטענה הזו פשוט לא מחזיקה מים" אומר י'. י' הוא איש קבע לשעבר, ששירת עשר שנים כאיש מודיעין ולמד את המערכת מבפנים: את החשיבות והצורך, את דרך הפעולה – וגם את הכשלים. "אם צה"ל היה נלחם באמת, הוא היה מנצח. לא חסרים לנו חיילים – חסרה לנו דרך". הוא אומר, ומוסיף: "מלחמת שמחת תורה היתה מהלומה בשבילי".
את התהיות על הדרך שבה הולכת המדינה הפנה בסופו של דבר לכיוון מפתיע: לאפשר לציבור החרדי להשתלב במדינה ואפילו להוביל בה – בלי לוותר על דבר באורחות החיים והאמונות שלו, המהווים נכס קריטי בעם ישראל. כמובן, שנושא מרכזי בכך הוא האפשרות של חרדי להתגייס לצבא, ולהמשיך להיות קשור לציבור ולתורה שהוא מאמין בהם.
בעיני י', הצטרפות החרדים למערכות המדינה – ובפרט לצה"ל – היא לא ביטחונית אלא ערכית. "החרדים הם היחידים שעדיין לא איבדו את המצפן. הם לא מסתכלים ימינה ושמאלה – הם מסתכלים למעלה. הגיוס שלהם לצבא הוא בשורה"
ההצעה שי' פעל לקדם – שנוסחה ע"י עו"ד אורי צפורי – זוכה לדבריו לתמיכה חוצה מגזרים, בשלב הזה מאחורי הקלעים: ח"כים, אנשי ביטחון, וכמובן אנשי תורה. אבל לדבריו את החוק הזה לא ניתן לקדם בלי שיתוף פעולה של ההנהגה הרבנית של הציבור החרדי.
עיקר ההצעה, היא גוף פיקוח עצמאי מטעם גדולי ישראל, שלא כפוף לצבא, אלא מהווה עבורו שותף. גוף כזה, סבור י', יפתח את השער להצטרפות של המוני חרדים שרוצים לשרת, אך חרדים לעתיד הרוחני שלהם. " התנאי הראשון שצריך להיות, זה שהגוף הזה מגיע מתוך הבית מדרש. הוא לא גוף ממלכתי, הוא ועדת רבנים שבאמת נובעת מהבית מדרש החרדי ונשלחת על ידי גדולי הדור".
"הצבא צריך להבין שהוא לא הבעלים על הזהות. הציבור החרדי לעולם לא יקבל מסלול שצה"ל עצמו נותן לו עליו את הכשרות. הוא יקבל רק מסלול שגדולי התורה יגידו עליו – 'כשר'. בדיוק כמו בכשרות. לא אוכלים כל דבר, אוכלים בגלל שהרב שלי אמר שזה כשר".
"אני לא בא לשנות את החברה החרדית – חס ושלום. אני בא ללמוד ממנה. אני בא להכניס שפיות לצבא דרך עיניים שמסתכלות למעלה, לא דרך עיניים שמסתכלות על אחוזי גיוס. מסביר י' את תפיסת העולם שממנה מגיעה ההצעה המדובר.
כמי שחווה את המערכת הצבאית מבפנים, י' סבור שהשילוב של החרדים לא רק יאפשר להם לתרום, אלא גם ישפיע לטובה על הצבא עצמו. "כשמישהו מגיע מהעולם החרדי, הוא לא שואל מה טוב לי – הוא שואל מה נכון. זה משהו שהצבא שכח. כשנחזיר את ההקשבה לדעת תורה – נתחיל לנצח באמת".
"נכון, יש לציבור החרדי כשלים משלו ובעיות משלו. אבל הם היחידים שלפחות מבחינה הצהרתית נאמנים רק לתורה ולה' – ויש לזה משמעות. הם גם יותר פרגמטיים משאר הציבורים.
י' אינו תמים. הוא יודע שהצבא, וחלקים בציבור החרדי עצמו, לא יראו זאת בעין יפה. הפחד של הצבא לא רק מהחרדים עצמם – אלא מהכוח שהם עשויים לקבל. "אם הרבנים יגידו שמסלול מסוים לא ראוי – זה מחייב. זה ידרוש מהמערכת להקשיב. להסתכל על אנשים לא ככלים אלא כבני אדם. וזה מפחיד אותה".
אבל זו הדרך היחידה. "אי אפשר לצרף ציבור בלי שהוא יישאר נאמן לעצמו. אי אפשר לגייס חרדי ולהגיד לו: עכשיו אתה שלי. זה לא יעבוד. הדרך היחידה לגייס חרדי – היא לתת לו להישאר חרדי. עד הסוף".
בציבור החרדי קיים חשש גדול משינוי, וזה מגיע עד כדי התנערות מכל אחד שנתפס כחלק ממנו. "כשאמרתי לאחד הח"כים החרדים, שאני רוצה לעזור לחרדי שמתגייס להישאר חרדי, הוא אמר לי: 'עדיף שיחזור חילוני, שלא יחשבו שזה בסדר'." אבל מה שמשאיר אותו אופטימי, זו ההיכרות עם הרבנים וגדולי התורה החרדים: "כשאני מדבר עם הרבנים, אני מרגיש שהם באמת רואים את האדם עצמו, את החייל ואת האברך, ואכפת להם. אני חושב שצריך לשאוף שהגוף שיקום יהיה כפוף לרבנים, ולא יהיו בו 'סוחרי נשמות' למיניהם.
"צריך יהיה לברר טוב טוב מי יהיה בגוף כזה, כדי לוודא שלא יהפוך לגוף של פוליטיקה או של השגת מטרות אישיות ומגזריות. אבל בסוף אני מאמין בגדולי התורה ובציבור החרדי , שברגע שהם יכנסו לזה ברצינות ולא ירגישו שהצבא הוא פסול בעצם – זה ילך לכיוון טוב".
גם בתוך הצבא, מספר י', רבים התרשמו מהמודל שהוצע. "זה לא מיליציה. זה מנגנון שמתייחס לחרדי כאל שליח, לא כאל משאב". לדבריו, ההצעה כוללת הכשרות מקצועיות, סינון מותאם, ופיקוח הדוק על כל התהליך. אבל מה שחשוב באמת – זו הגישה שמאחוריה.
"לא הכול טכני. אתה לא יכול להכניס בן אדם חרדי למערכת ולצפות ממנו לתפקד בלי תמיכה תורנית. כמו שאתה לא מצפה מחייל חילוני לתפקד אם מנתקים אותו מהמשפחה שלו. צריך לתת לו גב. הרב שלו הוא המשפחה שלו".
החזון של י' נשמע אוטופי, אבל לדבריו, דווקא החרדים הם אלה שיכולים לאחד את החברה הישראלית סביב מטרה אמיתית: "הם מזכירים לנו מה חשוב. הם מזכירים לנו לא להילחם כדי לנצח – אלא כדי לעשות רצון השם".
