"המרגלים וההזויים" • דעה

המחלוקת בין השקפת קומץ הנאמנים לבין השקפת כל שאר העם, היתה בשאלה האם חוץ מכללי המשחק הטבעיים יש גם סיכוי להתערבות נוספת מבחוץ, כזו שאין בה כללים • דעה

בשבת הקרובה יעמדו דרשנים רבים בבתי הכנסת על עניין חטא המרגלים. חלקם יקשרו זאת לענייני השקפה ומוסר כלליים וחלקם יחברו את התורה הנצחית והבלתי משתנה ישירות למציאות האקטואלית.

ובאמת, עם ישראל נשאל בעצם שאלה די פשוטה.

יש בארץ ההיא ענקים וחומות גבוהות. מישהו חולק על זה? לא. כל מי שהיה שם ראה את החומות וראה את הענקים. אלה נתונים שאינם במחלוקת.

עכשיו, רק נשארה השאלה מה המשמעות של העניין.

הריאליסטים מנתחים את המציאות בכלים לוגיים, משווים יכולות מול איומים, ומגיעים למסקנה הבלתי נמנעת. זה פשוט לא ילך. מי שחושב שלהיכנס ככה לארץ זה דבר הגיוני, פשוט מנותק והזוי.

ומה חושבים המיעוט המאוד מאוד קטן?

החומות והענקים הרי קיימים, נכון? אז על מה הדיון?

המחלוקת בין השקפת קומץ הנאמנים לבין השקפת כל שאר העם, היתה בשאלה האם חוץ מכללי המשחק הטבעיים יש גם סיכוי להתערבות נוספת מבחוץ, כזו שאין בה כללים, או שבאמת אין סיכוי להתערבות כזו.

יהושע וכלב אומרים: נכון, ראינו את החומות והענקים, אך יש מלך לעולם, והוא מתערב לפעמים בחוקים שהוא עצמו יצרם. וכשהוא מתערב, החומות והענקים פתאום כלל לא מאיימים. למה? כי ככה הוא החליט.

ועכשיו לאקטואליה..

על לא מעט מהמאבקים הקיימים כיום בתחום שלמות הארץ, הזהות היהודית ועוד, עולות טענות בדבר חוסר סיכויי ההצלחה שלהם.

לדוגמא: כמה פעמים שמעת את הטענה "מה זה משנה אם אתה צודק, רוב הציבור חושב אחרת, צריך להתפשר". או "אם לא נוותר ונגיע להסכם אז נפסיד הכל" וכן הלאה. הטענות הללו מתבססות על הנחת המוצא שמה שעיני רואות זה מה יש. אין ניסים, וצריך להיות ריאליים.

ומי שלא כזה, הוא סתם הזוי.

אז זהו, שיש גם מקום להזיות בענייני ארץ ישראל, גאולה ומשיח.

לא שאין עניין בלהיות מפוקח ומפוקס. צריך להשקיע בחשיבה ובניתוח, צריך לעבוד קשה, צריך להשתדל במציאות.  אבל מעבר לכל זה, צריך שיהיה באיזה שהוא מקום גם קצת חופש, קצת שחרור מכבלי המציאות.

קצת מקום גם למלך העולם.

לצערנו, אין לנו היום נביא, ועל כן אין אמירה ברורה כבימי המרגלים, מה השם מצווה אותנו ברגע זה. אבל גם בערפל הקיים ובתוך כל הבלבולים והדרכים הסותרות, טוב להיזכר שיש גם מקום שאינו עובד לפי הכללים המקובלים.

נכון, יש חומות גבוהות ויש ענקים. יש תקשורת, יש לחץ בין לאומי, יש בג"ץ ויש החלטות הכנסת.  ללא ספק ישנם המון המון אילוצים ובעיות. החיים מורכבים.

אבל, באיזה שהוא מקום אסור לשכוח שמעבר לכל אלה יש מלך לעולם, וכשם שהוא נתן כוח לכל אותם חומות וענקים, הוא יכול ברגע אחד להופכם ללא מאיימים כלל.

ועם אמונה כזאת, אפשר להתחבר לארץ, ארץ שמשתבחת בכך ש"למטר השמים תשתה מים", מתוך קשר ישיר ורציף עם מלך העולם.

בפשטות, זו גם מטרתה החינוכית של מצוות השמיטה שאנו עומדים בפתחה. לזכור שלא הכל בידיים שלנו, אפילו לא חלקת האדמה שממנה אנו מוציאים את מזונותינו ואנו כה תלויים בהצלחת גידוליה. פעם בשבע שנים אתה מפסיק להיות ריאלי וסומך ישירות על ה' שישלח לך אוכל. אתה יכול לפעול במציאות, ואתה כובל את ידיך ונותן את כל אמונך בדבר השם.  על כן הקשר הישיר בין אי שמיטת הארץ לגלות, כפי שמדגישה התורה הדגש היטב.

זה מהות הקשר לארץ. הפנמה שלא הכל כאן בידיים שלנו.

איך משלבים במאבקים השונים את הראליות ההכרחית עם ההסתמכות הישירה על רחמי ה' זו שאלה שאין עליה תשובה מוחלטת, אך עצם קיומו של רכיב ההסתמכות על ה' בתוך כלל המעשים וההשתדלויות הוא הלקח המרכזי שלי מפרשת המרגלים.