העימות הלא נגמר בדרום - האומנם אין פתרון? • דעה

ושוב, הערבים יורים וצהל "מגיב באיפוק". השלטון הישראלי אינו יודע לפתור את בעיית עזה ומרגיל אותנו להסתדר עם המציאות הקיימת. האומנם אין פתרון? האומנם אין דרך לגרום לצד השני להבין שיש לו גם מה להפסיד מכל עימות?
[caption id="attachment_44612" align="aligncenter" width="100%" caption="יש להם מה להפסיד? תומכי חמס בעזה (AP)"]

ושוב, סבב של חילופי אש בדרום.

התהליך די צפוי, שלא לומר נדוש ומשעמם (חוץ ממי שסובל שם, כמובן):

צה"ל מחסל חוליה לקראת שיגור, חמאס או מישהו מטעמו חייב להראות שזה לא עובר בשתיקה, ואז מתחילה ההצגה הקבועה. הדרום מופגז, צה"ל יורה לשטחים ריקים או נאלץ לחסל עוד חוליה, העסק מתחמם והפוליטיקאים מאיימים ש"אין מנוס מכניסה קרקעית" ובסוף זה נגמר בהפסקת אש שתחזיק מעמד במקרה הטוב שבועיים.

התחושה הכללית היא שזה כמו תהפוכות מזג האויר. פעם בכמה ימים יש שרב, וחוץ מלדבר על זה אין בעצם הרבה מה לעשות. אפשר אולי להתמגן מהשרב באמצעות מזגן (כיפת ברזל) אך אי אפשר לשנות את המציאות. אלה הם חיינו ולומדים להסתדר עם זה.

ישנו כמובן גם את "תרחיש גן הילדים". על פי אותו תרחיש, פגיעה מקרית של רקטה במוסד חינוכי, או רפואי, או כל פגיעה באובייקט בעל מטען רגשי דומה, ייתן לגיטימציה לצה"ל לפעול ביד קשה. פרסום "תמונות קשות" של הרוגים ופצועים (בפרט של ילדים קטנים, זה מצטלם נהדר), ייצור דעת קהל בינלאומית "אוהדת" ואז, אז הכל יהיה אחרת. אז נוכל להשתולל, להיכנס לרצועה, להפציץ ולחסל.

\
r\n[caption id="attachment_42179" align="aligncenter" width="461" caption="אין הרוגים - לא מצדיק מבצע. בית שנפגע בנתיבות לפני מספר שבועות (הצלה יו"ש)"]

מה יש לאויב להפסיד?

נתעלם לרגע מחוסר המוסריות שבעניין, מהזילות בחיי יהודים, ואפילו מהזילות בכבודה של המדינה. מעבר לכל זה, הרי מדובר באשליה. צה"ל ייכנס לרצועה ויהרוג כך וכך, ואז ייצא משם, וזה ממש לא ישנה את התמונה.

כלל בסיסי בעימות הוא הבאת היריב להבנה שיש לו מה להפסיד. בלי ההבנה הזו, למה שהוא יפסיק לתקוף? לכל אחד יש מה להפסיד, והחכמה היא למצוא את הנקודה הרגישה של היריב ולאיים עליו בפגיעה בה.

אנו נמצאים כבר הרבה מאוד שנים במעגלים חוזרים ונשנים של עימותים מול אוכלוסיית עזה, וטרם נמצא המדינאי הישראלי שמצא את הנקודה שאותה יחשוש הצד השני להפסיד.

הרוגים? זה ממש לא ניספר. קצב לידת השאהידים בעזה גדול בהרבה מקצב חיסולם גם ביום הכי חם של "עופרת יצוקה". כמעט כל שבוע נהרגים מחבלים בעזה, ולא נראה שהגורם הזה משפיע על כמות המתגייסים שם למילוי השורות.

סנקציות כלכליות ? בבקשה, יש כאלה והטילים בכל זאת עפים על בסיס יומי. כנראה שערבים מעדיפים לחימה על פני איכות חיים. עניין של תרבות.

צריך לחשוב בראש של הערבים. הרוגים ולחץ לא מאיימים עליהם, אז מה כן?

 מה שבאמת עשוי לאיים על הצד השני זה ביטול זכויותיו האוטומטיות שלו על הקרקע שמתחת לרגליו. ביטול אותו עקרון מקודש שקבע בג"ץ שאסור לגרש אזרחים (אלא אם הם יהודים). ביטול העיקרון הזה הוא האיום האמיתי, שבאמת עשוי להפחיד את האויב.

\
r\n[caption id="attachment_44613" align="aligncenter" width="490" caption="לא יעזור להיכנס ולצאת. טנקים של צה"ל בדרך לעופרת יצוקה (דובר צה"ל)"]

חפים מפשע – או מחפים על פשע?

הרגילו אותנו להניח שהעימות שלנו הוא מול "ארגוני טרור", מול "כנופיות" ומול "פעילים". איתם אנו בעימות, ושאר האוכלוסיה לא קשורה לאירוע, היא סתם במקרה שם, שלא לומר קורבן של המצב.

פגיעה בתושבים, או הגלייתם מבתיהם, נתפשת בעיני השלטון הישראלי כ"מחוץ לסל האפשרויות". על כן, מכיוון שאת ארגוני הטרור לא ניתן להכניע בכוח, כי עוד מבצע ועוד חיסול זה לא באמת איום מבחינתם, אז כנראה נמשיך לחזות בעוד ועוד סבבי עימות. יהיו סבבים "רגועים" של "סופ"ש עם 40 רקטות, ללא נפגעים", ומדי פעם תהיה "הסלמה חמורה" ואפילו מבצע צבאי, וחוזר חלילה.

בעיית הירי מעזה תמשיך כנראה להטריד עוד שנים רבות את תושבי ישראל.

אלא אם..

אלא אם נשנה את כללי המשחק שכפינו על עצמנו.

אם נגדיר שהמשך ההחזקה בקרקע של ערבים שמאזורם מתנהלת לחימה אינה מובנת מאליה, ויש מחיר של חורבן והגליה לכל סבב, הצד השני יחשוב טוב יותר לפני כל "הסלמה".

אם נראה מדי פעם שכונות נהרסות בהפצצות או בפעולות הנדסיות (עם או בלי התראה מוקדמת), לא "מחנות צבא" ולא "מחסני תחמושת", שכונות מגורים שבהם מתגוררים "אזרחים", אז אולי הצד השני ישקול את כדאיות העניין.

\
r\n[caption id="attachment_44616" align="aligncenter" width="100%" caption="כמו בסוריה. תושבים בסוריה בורחים מאימת הקרבות (AFP)"]

אם נראה שיירות של משפחות הנסות מאזורי הלחימה, כן, עם נשים בוכות וילדים על הידיים, ממש כמו בסוריה, אולי יהיו אזורים בעזה שבהם לא תהיה לחימה. לא תהיה לחימה, כי יהיו כאלה שהאינטרס שלהם יהיה להפסיק אותה, מה שכיום לא קיים.

העיקר, שינוי כללי המשחק. הגדרה שערבים שפועלים נגדנו אינם בעלי זכויות יסוד כגון הזכות לקניין ולמגורים. האוכלוסיה האזרחית היא חלק מהמערכה. היא רואה את זה כך, ואין סיבה שגם מצידנו הדבר יבוא לידי ביטוי.

הואיל ומי שנותן היום את הפקודות לצבא מעדיף שתושבי הדרום ימשיכו לספוג חבלה והרג על פני גביית המחיר מתושבי הרצועה, כנראה שנמשיך לחזות בעוד ועוד סבבי עימות.

כנראה שזה יימשך עד שתהיה כאן הנהגה אחרת, הנהגה שהקוד האתי שלה לא נקבע בבג"ץ או בתקשורת אלא בדיון בבית המדרש, בדיון בהלכות מלכים לרמב"ם.