התבוללות ותיקון הברית בימינו • מאמר לשובבי"ם

בימים עברו, פגם הברית היה בכך שהגברים לא התאפקו ולקחו נשים נכריות, בימינו הבנות הן אלו שנופלות ברשתם של הערבים, עקב העמידה החלשה של היהודים וחוסר הקשר בניהם. על פגם הברית ותיקונו אז והיום.

אנו נמצאים בעיצומם של ימי השובבי"ם (ר"ת של פרשיות השבוע - שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים), ימים של תיקון הברית והתחזקות - "שובו בנים שובבים". קביעת ימים אלו כזמן לחיזוק שמירת הברית אינה מקרית, והיא קשורה בהעלמותו של יוסף הצדיק מפרשות השבוע. החל מפרשת שמות "אשר לא ידע את יוסף...", עד לחזרתו המתחילה בכך שמשה רבינו לוקח את עצמות יוסף עמו, וממשיכה בכך שארונו של יוסף הולך יחד עם ארון הברית (כדברי חז"ל).
יוסף, איש מידת היסוד, קשור באופן מובהק לתיקון הברית, ולכן בהיעלמותו יש צורך להתחזק בעניין בצורה מיוחדת, וזהו גם זמן מסוגל להתקדש. באופן מוחשי אנו רואים בימינו כי מאז שנלקח ממנו ציונו של יוסף הצדיק, אנו נופלים יותר ויותר בעניין תיקון הברית, אם זה בהתבוללות בין העמים שבתוכנו ואם זה בהתגברות הפיתויים המאיימים להפיל את האדם, כמו באינטרנט וכדו'.
תיקון הברית מתבטא בשתי צורות. האחת, שמירת הברית כפשוטה באופן אישי, להתגבר על התאווה. והשניה, העיקרית יותר, היא שמירה מהתבוללות בין העמים. זהו תיקון הברית בצורה שיוסף התמודד איתה במצרים בהתרחקותו מאשת פוטיפר.
התבוללות בימי עזרא
בהשגחה פרטית, בימי השובבי"ם חל יום פטירת עזרא הסופר (בט' טבת), שהיה מיוחס ליוסף הצדיק בצורה מפורשת. בספר עזרא מתוארת נפילתם של עם ישראל בתחום ההתבוללות ותיקונו של עזרא למצב הנורא.
וכך מתואר: בתחילה מגיע עזרא מהגולה לירושלים שמח וטוב לב, אך בהגיעו לשם מספרים לו על המצב החמור בו עם ישראל שרוי, על ההתבוללות הגדולה שפוגעת בחשובי העם. בשמעו כל זאת קורע עזרא את בגדיו, מורט את שערותיו ויושב בתענית. לקראת הערב קם עזרא מתעניתו, כורע על ברכיו, פורש ידיו לשמים ואומר "אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹאשׁ וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם".
עזרא מתבייש מהמצב. היינו בגלות מרה וה' העלה אותנו לארץ והושיב אותנו בירושלים - והכל בחסד גמור, למרות שלא מגיע לנו. ואנו, במקום להשיב טובה ולעבוד אותו, עוזבים את מצוותיו ומתבוללים בין האומות. איך זה יכול להיות? תמה והתבייש עזרא. אם אכן המצב כך, באמת מגיע לנו שתחריב הכל ח"ו, "הֲלוֹא תֶאֱנַף בָּנוּ עַד כַּלֵּה לְאֵין שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה".
מתוך בושה זו ומתוך אכפתיות עצומה למצב, עזרא מתרומם ומתוך כך מתקבצים אליו את כל מי שהעניין נוגע לו. בעצת שכניה בן יחיאל הם כורתים ברית לעזוב את הנשים הנכריות והילדים שנולדו מהם. כך, תוך בכיות ותעניות, מצליח עזרא לשקם את עם ישראל ולהחזירו למוטב, עד שבסוף הספר מציג עזרא רשימה ארוכה של יהודים שנשאו נכריות ופרשו מהם, "וַיִּמָּצֵא מִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת... כָּל אֵלֶּה נָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וְיֵשׁ מֵהֶם נָשִׁים וַיָּשִׂימוּ בָּנִים".
מאז ועד היום
כל מי שקורא את ספר עזרא לא יכול שלא להשליך מאותו מצב לימינו אנו. התיאורים על שיבת ישראל וההתבוללות משקפים את מצבנו כיום: בנות ישראל נעשו הפקר וחיות עם ערבים בכפרים. התופעה, לצערינו, חוצה מגזרים ועדות ולא פוסחת אפילו על משפחות רבנים מיוחסות. אך בכל זאת ישנם פערים בין הדורות והבדלים בין פגם הברית כפי שהתבטא אצלם לגילויו בימינו, מה שמשפיע על אופן תיקון הפגם אז והיום.
בזמנים עברו היו אנשים צמים ומתענים בכדי לתקן את פגם הברית. בימינו, כותב אדמו"ר הזקן "אודות הצומות ואודות הגלות, לא באלה חפץ ה', ולא כן קבלתי מרבותי הקדושים. אך זאת עצה היעוצה, להתפלל בשמחה גדולה עד אין קץ..." (אגרות-קודש, עמ' מ), ולכן התפילה בשמחה מחליפה את התעניות.
פגם הברית פירושו בעצם לנתק את הקשר הנכון ולהיות מחובר למציאות שלילית - לכן אפשר לתקן זאת ע"י תעניות, שבהם האדם מפסיק ליצור קשר עם מציאות הרע, ומאידך אפשר לתקן זאת ע"י תפילה בשמחה שבה אדם נקשר למציאות הטוב, לה', וממילא הוא נפרד מהרע. ככל שאדם מתפלל יותר בחשק וחיות, כך הוא נקשר חזק יותר לטוב, לכן גם התענית וגם התפילה קשורות לתיקון הברית.
שינוי התיקון נובע ישירות משינויי הדורות. בזמנם לאנשים היה עוצמה, היה טוב ונוח עם זה שהם יהודים, רק שהם לא היו יכולים להתאפק, הבנים היו רואים נשים נכריות ונופלים. לכן תיקונם היה בהתאפקות, בתעניות שמפרישות אותם מהרע.
כיף להיות יהודי
בימינו המצב הפוך, הבנות שלנו הולכות אליהם! מדוע? כי גם לגברים וגם לנשים אין מספיק עוצמה. אין היום 'גברים', כולם נהיו נפולים ושפלים. לא כיף לומר שאנחנו עם נבחר. הכל 'זורם' בעצבות לעבר הרע. מי שהולך בגאווה ברחוב זה ערבים, אז הבנות פשוט נופלות לידיהם. היום ישנה התאפקות הפוכה, התאפקות מלומר שאנחנו עם נבחר ושה' רוצה דווקא בנו. אין לנו מספיק עוצמה, שמחה וקלילות לומר זאת, אפשר לומר אבל בשקט, לא בצורה ברורה ובוטה.
לכן תיקוננו הוא לגרום לכך שיהיה כיף להיות יהודי, לומר בפשטות ובלי שום מעצורים שאנו עם נבחר וטוב לנו עם זה. אנחנו צריכים לקשור עצמינו חזק אל כל היהודים ולחזק את הברית שיש ביננו, לא לפעול בתאפקות ותעניות המפרישות מהרע, שהיום גורמות לעצבות ויאוש מהמצב - אלא להתעסק בלקשור אותנו אל הטוב. המניע לפעול ולתקן הוא הקשר החזק עם ה' והקשר שיש בין היהודים הקשורים אליו, קשר שטוב וכיף לחיות בו.
כמובן שעדין יש את המובן הפשוט של ההתאפקות בתיקון הברית, אבל עיקר העבודה של תיקון השובבי"ם בימינו הוא בהתוועדויות שמחה דווקא, התוועדויות שמוסיפות כיף יהודי, שמקשרות את היהודים יחד. להוסיף עוד ערבות ביננו ולקשור עצמינו חזק חזק אחד לשני בטוב יהודי אין סופי - זהו תיקון הברית של ימינו.

מעובד מתוך שיעור של הרב יצחק שפירא

המאמר פורסם לראשונה בעלון 'עולם קטן'