בד"כ כאשר שואלים אותי "מי החברים שלך?" או "לאיזה ציבור אתה שייך?" אני חושב לעצמי, מה זה משנה, אני חבר של כולם - "חבר אני לכל אשר יראוך" ועוד יותר מזה מצוות אהבת ישראל קיימת כלפי כל יהודי אפילו אם כרגע אינו ירא שמיים.
אבל השבוע התחדד אצלי משהו מעניין. שמתי לב לכך שיש אנשים שכאשר מדברים על חיילים המפנים יהודים או על פקחי מנהל וכדו' הגישה היא "חס ושלום להרים יד על יהודי ", "זה אחים שלנו" או "זה טובי בנינו", אבל כאשר יש אנשים שמתנגדים להסכם בגבעת האולפנה ומגנים אותו בכל הדרכים, אז פתאום הם משוגעים וצריך לפעול נגדם באלימות.
אז הבנתי שהדיבורים על אחדות וכדו' זה יפה, אבל צריך לבדוק טוב אם זה לא מזויף.
כאשר אנשים מחליטים להתאחד עם הציבור הדתי לאומי הם בעצם מחליטים להתאחד עם ראש המחלקה היהודית של השב"כ, עם אלוף פיקוד המרכז של עמונה, עם ראש יחידת ההרס של המינהל האזרחי.וכמובן עם הרבנים שמורים להם להמשיך בדרכם. אם כך, מתברר שהאחדות היא לא סביב יראת שמיים ואהבת הארץ וברור שמי שמתאחד עם אותם אנשים סופו שיכה את נערי הגבעות.
לאור זאת אני מחלק לעצמי את הנאמנות לשתי רמות:
רמה אחת השייכת בכל יהודי היא אהבת ישראל - גם יהודי שפועל כרגע נגד יהודים ואני נלחם בו בכל הכוח, יש לי אהבת ישראל אליו .
אבל חבר שלי הוא רק ירא ה', מי שה' יותר חשוב לו מהמפקד ומהתפקיד ולא משנה מאיזה ציבור הוא.
כך בעזרת ה' יתאחדו באמת יראי ה' מכל הצבורים סביב יראת שמים.
ב 6 י"ט תמוז תשע"ב 11:23 ב
צביקי בסוק 5 ט"ו תמוז תשע"ב 00:17 צביקי בסוק
נחום אריאל 4 י"ד תמוז תשע"ב 21:30 נחום אריאל
יצחק 3 י"ד תמוז תשע"ב 19:32 יצחק
יוני 2 י"ד תמוז תשע"ב 17:39 יוני
זוועהיל 1 י"ד תמוז תשע"ב 12:55 זוועהיל