ימי השובבי"ם וארץ ישראל • מאמר

בדורנו, זכינו ופשט המנהג לערוך תיקוני שובבי"ם. עם זאת, חשוב שניתן את הדעת על התיקון החשוב שנעשה ע"י הרחבת הישוב בארץ ישראל. בשילוב כל התיקונים, עלינו להאיר את הדעת ולתת דגש לנושא החשוב של דרישת ציון, כי העסק בישוב הארץ גם הוא דבר נכבד מאד בתיקוני התשובה • מאמר
[caption id="attachment_39323" align="aligncenter" width="300"] נער בהריסות רמת מגרון (ארכיון -הקול היהודי)
המילה שובבי"ם היא ראשי תיבות של הפרשיות הבאות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים.
בפשט ובגמרא איננו מוצאים זכר לימי השובבי"ם. מעלתם לא כתובה לא ברי"ף, לא ברמב"ם, וגם לא בשולחן ערוך. המקור לימים אלו נמצא לפני כ-500 שנה בדברי המקובלים. רבנו האר"י הקדוש (בשער רוה"ק תיקון כ"ז) ושאר המקובלים הסבירו לנו בהרחבה את התועלת העצומה שיש בימים אלו. בימות השנה הרגילים לא תמיד התיקונים יכולים להועיל, אבל בימי השובבי"ם התיקונים יכולים להועיל מאד. תיקוני השובבי"ם מכפרים על כל העברות ועל העוון הידוע בפרט, לכן משתדלים לעשות באותם הימים תעניות או תענית דיבור וכיו"ב.
בדורות הקודמים כשהיו אנשים חזקים, היו צמים שישה ימים רצופים. היו גומרים סעודה שלישית לפני השקיעה וצמים ממוצ"ש שאחריו לילה ויום במשך שישה ימים. בדורנו, צום כזה קרוב לסכנת נפשות. איננו מסוגלים לדבר כזה בשל חולשת הגוף.
בימינו, תעניות רשות לכפרת עוונות מיועדות רק למי שלא עוסק בתורה במשך כל היום. הגמרא (תענית י"א) אומרת על מי שלומד תורה ועושה תעניות שכאילו לא הועיל כלום.
מרן פוסק (בשולחן ערוך או"ח סימן תקע"א סעיף ב'): “תלמיד חכם אינו רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמיים". תעניות מחלישות את האדם ופוגמות בלימוד התורה שלו. ולכן- הלומד תורה לא יתענה. גם מורה שמלמד תלמידים בתלמוד תורה עדיף שלא יצום כי הצום ממעיט מכוחו ומסבלנותו ללמד כהרגלו.
וכן אדם שהצום עלול להביא אותו לכעס, עדיף שלא יצום, כי הכעס מוריד מאד מהערך של הצום. בעל התניא (באגרת התשובה פרק ג') מפרט: “מי שריבוי הצומות מזיק לו... אסור לו להרבות בתעניות". בדורנו, רוב האנשים לא מסוגלים לקבל על עצמם תענית צום מחמת חלישות גופם. (כמובן שהדברים אמורים בתעניות רשות בלבד ולא בתעניות ציבור שקבעום חז"ל.)
בימינו, כדי לכפר על עוונות אפשר להמיר את הצומות בכמה דרכי תשובה:
א. לימוד תורה וגמילות חסדים. (גמרא ר"ה י"ח)
ב. לימוד תורה לרבים. (הרב חיד"א בספרו "כסא רחמים")
ג. סיוע ממוני ללומדי תורה. (“להרבות מאד מאד בצדקה", אגרת התשובה לבעל התניא, עיי"ש באריכות.)
ד. תענית דיבור. בספר הקדוש "נועם אלימלך" לרבי אלימלך מליזענסק זי"ע מובא שתענית דיבור של יום אחד שווה כאילו צם 65,500 תעניות! מגדולי המקובלים בדור הקודם היה הרב יצחק אלפיה ע"ה, שכתב בפירוט את סדר תענית הדיבור בספרו "קונטרס היחיאלי". מו"ר הרשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל הנהיג לעשות סדר זה אף בשבת, וכך נהגו בבית הכנסת "היכל יעקב" במשך שנים רבות, ושמעתי ממנו שהראה למקובל הרב יצחק כדורי זצ"ל שאפשר וראוי לעשות תענית דיבור גם בשבת.
ה. ישיבת ארץ ישראל מכפרת עוונות. הגמרא במסכת כתובות (קי"א) מביאה את הפסוק (ישעיהו ל"ג, ד'): "העם היושב בה נשוא עוון". כוח ארץ ישראל גדול עצום ורב, וישוב הארץ מכפר. התשב"ץ כותב: אדם שנכשל והיה צפוי ליסורים, אם הוא מתאמץ וכל חייו גר בארץ ישראל, גם זה מכפר עליו מיסורים.
בדורנו, זכינו ובישיבות וכוללים ובתי כנסיות לרוב פשט המנהג ועורכים תיקוני שובבי"ם. עם זאת, חשוב שניתן את הדעת על התיקון החשוב שנעשה ע"י הרחבת הישוב בארץ ישראל. בשילוב כל התיקונים הנ"ל, עלינו להאיר את הדעת ולתת דגש לנושא החשוב של דרישת ציון, כי העסק בישוב הארץ גם הוא דבר נכבד מאד בתיקוני התשובה. יש לפעול בלהט ע"מ להחדיר בלבבות עם ישראל את מעלת הארץ וקדושתה. חשיבות רבה יש לזיכוי הרבים בהסברת החיוניות של העליה לא"י, ישובה וירושתה. בעבר שמעתי מהמקובל הגאון הרב יעקב עדס שליט"א שאמר בשם הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, שישראל קדושים הם ולא שייך להם לפי קדושתם שום חטא ועוון. כל החטאים הם רק חיצוניים לעם ישראל, היות שאנו מושפעים מהגויים שיושבים פה בארצנו הקדושה. דומה הדבר ל"מעשן פסיבי". למרות שהוא עצמו לא מעשן, הוא ניזוק ממי שמעשן לצידו. לכן, אומר הרב חרל"פ, לעתיד יענשו הגויים על כל עוונות עם ישראל, שבאו להם לא מעצמם אלא מהיותם מושפעים מאוירת הטומאה של הגויים שבארץ ישראל.
עלינו להפנים: התיקון הכללי השורשי הוא בודאי להוריש את הגויים מארצנו הקדושה ובד בבד לרשת את הארץ. תיקון זה מיועד לעם ישראל כולו ולא רק לאדם פרטי שחטא.
וכך כותב הגאון הרב טייכטל זצ"ל הי"ד בספרו החשוב "אם הבנים שמחה": “והנה ידוע מהספרי דגדולה מצוות ישיבת הארץ ושקולה כנגד כל התורה כולה. והשתא, דכעת כולם עולים לארץ ישראל, ובאה מצווה זו אליהם ביגיעה ובמסירות נפש ממש, כידוע לכל, וכיוון שבמצווה אחת מהמצוות גדולות הערך נקראים בעלי תשובה וזוכים על ידה לגאולה- שפיר נתקיימו דברי הרמב"ם דאין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה התורה שסופן של ישראל לעשות תשובה ומיד הם נגאלים. היינו, שזה גופא שמשתוקקין לחזור לארץ ישראל, שהיא מצווה גדולת הערך- זה גופא היא תשובתן. וכמו שאמר הנביא בהושע: “אחר ישובו בני ישראל וביקשו את ה' אלוקיהם", זו מלכות שמיים, לשוב לארץ ישראל, כדי שיהיה נקב"ה נקרא מלך.
(המאמר מבוסס ברובו על שיעור ששמעתי בעבר ממו"ר הרב יעקב יוסף זצ"ל, שהיה אוהב התורה הקדושה וארצנו הקדושה בכל ליבו. ויהיו הדברים לזכרו ולע"נ.)