כמו סיפור וינטר, זה יהיה בהמשך פאצ' מטעם הצבא

בואו ניתן מבט עומק קטן על הסיפור של פאצ' המקדש. 

צה"ל נבנה מלכתחילה כ"צבא הגנה", כלי שתכליתו הישרדותית במרחב העוין של המדינה. וזה הגיוני כי הרעיון של "מלחמת אין ברירה" או "הגנה על הבית" הוא לכאורה המכנה המשותף הרחב והבטוח ביותר, שאליו אפשר לכנס את האנשים כאן. מה שנקרא "בואו נניח את המחלוקות בצד ופשוט נגן על עצמנו".

אבל המציאות מלמדת שאי אפשר להחזיק מלחמה ארוכה ותעצומות של מסירות נפש, רק מתוך ה"אין ברירה". בדיוק כמו שאנחנו לא יכולים למצוא כוחות לקום בבוקר לעבודה מפרכת רק כדי לשרוד. כך גם עם, בטח כמו שלנו, לא מסוגל לשרוד כל כך הרבה מלחמה ברוע בלי משמעות. זאת לא פריבילגיה. 

הפאצ'ים שהלוחמים מצמידים למדיהם הם דרישה עמוקה: מעבר מצבא של הגנה והישרדות לצבא של ייעוד.

הדרישה הזו לייעוד היא לא רומנטיקה הגותית של בתי מדרש. יש לה השלכות מעשיות על העשייה הצבאית עצמה - מהרמה האסטרטגית הגבוהה ביותר ועד לקבלת ההחלטות הטקטית בשדה הקרב. כשמערכת מתעקשת להישאר "שחקנית הגנה" שעסוקה בהישרדות ותגובה, בזמן שהמציאות וההיסטוריה תובעות ממנה "ייעוד", יש לזה השלכות של חיים ומוות. 

המלחמה הנוכחית, במובנים רבים, תקועה בדיוק בנקודה הזו. היא תובעת את המעבר הקריטי מהגנה לייעוד. כל עוד השאלה "בשביל מה אנחנו עושים את כל זה?" נותרת ללא מענה, העסק ידשדש ותחושת ההתבוססות והדם לשווא ישגעו את כולנו. 

 כשהרמטכ"ל מוריד ללוחם את הפאצ' שזה העניין שלו ומכניס אותו לכלא, זאת לא סתם התנגדות ליהדות, זאת אטימת אוזנים הכי לא מקצועית שיש. 

אז אם הפאצ' של בית המקדש לא מקובל על המערכת? אדרבה, יתכבד הרמטכ"ל ויביא "פאצ' ייעוד" אחר. אם יש לו להציע חזון מרומם וראוי יותר לאנושות ולעם ישראל - בכבוד. אבל אתה מבין שהניסיון הזה להחניק את דרישת הייעוד הוא מגוחך? 

הרי לפני עשור המערכת חנקה את עופר וינטר רק כי בדף הקרבי שלו היה "שמע ישראל". ומה יצא מזה? היום, חוץ מ"שמע ישראל" בפקל היציאה לקרב יש כבר "כהן משוח מלחמה". 

המשיכה של לוחמים רבים דווקא לסמל של בית המקדש היא לא התרסה. יש בה אינטואיציה בריאה. גם אם אנחנו לא מבינים מה זה אומר בית מקדש בימינו, ההתכנסות לסמל הזה מבטאת תכלית. "אור לגויים". כמיהה לערכים שגבוהים מהלאומיות החילונית הפיזית שעבר זמנה, במחילה. בעולם של בלבול ערכים- הרעיון של בית המקדש מייצג מקום שבו כל הערכים מקבלים סדר נכון והיררכיה אלוקית.

אבל כמו שאמרנו - יש לך אדוני הרמטכ"ל ייעוד טוב יותר להציע לעם שלנו? אתה מוזמן. אתה בעצם לא רק מוזמן, אתה חייב. 

תארו לעצמכם כמה החלטות אסטרטגיות היו משתנות, אם גם הרמטכ"ל בעצמו היה שם על מדיו "פאצ' של ייעוד". איך זה היה נראה בלבנון ובעזה ובסוריה אם הצבא כולו היה פועל מתודעה של הבאת בשורה, ולא רק מתודעה של בלימת סכנה.

ועוד נקודה שקשורה לזה - כשמדברים על ייעוד כל השיח של שיוויון בנטל נהיה לא רלוונטי. המושג "נטל" עצמו נולד מתוך תפיסה של צבא הגנה והישרדות. מה יקרה כשהמדרגה של צה"ל תשתנה מצבא של "נטל" לצבא של "שליחות וייעוד"? גם סוגיית גיוס החרדים תקבל תפנית מפתיעה. תפנית שכנראה שאלה שמנסים לתלוש את הפאצ' רוצים לבלום.

יש כאן דור שדורש לדעת לא רק ממי הוא מתגונן, אלא בשביל מה הוא חי, ואיזו בשורה גדולה הוא נושא. עידן מקדש.