לזכרו של נחמיה פרלמן ז"ל ● תדהר הרשפלד

[caption id="attachment_28062" align="alignleft" width="240" caption="נחמיה פרלמן ז"ל (אריק סולטן)"]\n\nהר עיבל, גובה רב, שממה, דממה, רוחות עזות. כאן עמדו המקללים וקראו בברית: ארור, ארור, ארור. אבל אתה הלכת כעיוור אחר הקול, והקול כמו ניתרגם באוזניך עד כי נתהפך ממשמעו: ברוך, ברוך, ברוך.\n\nכפרי מחבלים, איומי בטחון, וכמו הדרה מדעית, ציבורית, ארכיאולוגית;\n\nאבל אתה טרחת ומצאת את הנקודה האחת, את מזבח יהושע, ועליו בחרת להקריב את הכל.\n\nואני זוכר איך נכנסת, עדין ושליו ומעין מבט של תוגה בעיניך, לבית המדרש בקבר יוסף, ואיך ישבת בינותינו ואיך הרגישו כולם כי אתה בטוח שאין קטן ממך בכל השטח, ואיך אי אפשר, אי אפשר היה להגיד לך, כי אתה הגדול שבכולם.\n\nבאיזו צנעה, באיזו ענווה, באיזו קבלת עול מלכות שמיים ובאיזו אהבה פעלת. מיום ועד לילה, בכל אשר התהלכת מחשבה אחת הנחתך: 'מה אוכל לעשות היום טוב לתורה, טוב לארץ, טוב לעם ישראל?' ועיניך כחולמות.\n\n..\n\nוהיה היום ההוא בו רצו בחוריך, בו רצת אתה לתפוש מחסה, והאש ניחתה עליכם. והרב בנימין הרלינג הי"ד מת כשנשקו בידו ועל פניו אותה הגבורה אשר הניעה מכבים ולוחמים משחר ימי נעורי עם ישראל, לקום ולהסתער אל מול פני אויב.\n\nבה-בשעה כרעה רעייתי ללדת בפעם הראשונה, ובעוד קבוצת הטיול שלך מתבוססת בדמיה באה בתי הראשונה לעולם, נס להתנוסס בו ולזעוק בו את זעקת-החיים.\n\nאבל ציפור עם ישראל הגדולה קיפלה כנף ואנשים הופקרו למוות. מטח אחר מטח הוסר הלוט שהושם כמעט בכח מעל פניהם של מחבלים. יאסר ערפאת שיטה במקביליו הישראליים שנס ליחם והארץ רחצה במבול של טרור והתמלאה בדם חפים-מפשע.\n\nאנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ואתה שבחרת להמשיך ללכת ובחרת להרים דגל מול כל סימני ההתקפלות, נפגעת ונרצחת והואשמת. ושנים סחבת את המארה הכובשת את נפשך העדינה, כי היה הצדיק כרשע כי לקו המאורות וכי חשכו עיניים מראות...... נשאת תמצית-כאביך בד בבד עם תמצית-אהבתך, והתערב לו דם התמצית ונמצה דמך על קיר-המזבח של מחלתך האחרונה.\n\nהצדיק אבד ואין איש שם על לב, כי לא היה איש שלבו עמוק כלבך, נחמיה פרלמן.\n\nנשאת בדומיה את משא הכאב והסבל, ותחת לשתף אנשים בכאבך, הבעת דאגה להם, עשית למענם, עשית למען הכלל. יותר מכל אזכור את עיניך העצובות, שהמבע בהן היה ים תכול ועמוק שאין בו גלים רק דומיה זכה.\n\nבערב השבּת השבת את הדומיה הזו לבורא, צדיק צעיר ומיוסר, והשארת אותנו עם מגוון השאלות ועם הטוב הכובש הזה שזכינו להכיר וימשיך להדהד בלבנו. זוכרים אותך בהרכנת ראש, מצדיעים לך, ואומרים שלום. נוח בשלום נחמיה על משכבך, ועושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו.\n\nיהי זכרך ברוך\n\n