- הרשמה לניוזלטר
- מועדון המשפיעים
- שימושון
- אודות
- תרום לנו
- צור קשר
המאמר שלפניכם בעזרת ה' יהיה תחילה של סדרה שעוסקת ברעיון של מדינה יהודית. אנחנו מדברים לא מעט על מדינה יהודית כסוג של מותג, שאיפה, חזון וכדומה. אבל לפעמים ישנה תחושה שמה שנשאר ממנו זו רק העטיפה וכשבאים לשאול מה זה אומר, לא מוצאים כלום, או לפחות שום דבר שאפשר להיאחז בו.
ישנן סדרות מאמרים שנולדות מתוך תשובה. הן מבקשות לשכנע, להסביר או להגן על עמדה מסוימת. הסדרה הזו נולדה דווקא מתוך שאלה. במשך שנים ארוכות הציבור האמוני נאבק על זהותה היהודית של המדינה. השאלות של דת ומדינה, מקומה של התורה במרחב הציבורי, מערכת המשפט, החינוך, שמירת שבת ברמחב הציבורי, הגיור, וסוגיות רבות נוספות נתפסו כחלק טבעי וברור מהשאיפה למדינה יהודית.
לכאורה, דווקא בשנים האחרונות היה אמור הרעיון הזה להגיע לשיא כוחו. הציבור האמוני גדל, התחזק, השתלב במערכות המדינה, הגיע לעמדות השפעה בפוליטיקה, בצבא, במערכת המשפט, בתקשורת ובאקדמיה. אך באופן מפתיע, דווקא במקביל להתחזקות הזאת החלו להופיע סימני שאלה חדשים.
רעיונות שפעם היו הליבה של התפיסה הציונית-דתית בקשר לאיך צריכה להיראות המדינה, הפכו כמעט למוקצים מחמת מיאוס. דרישות שבעבר היו מובנות מאליהן נשחקו. ונושאים שעליהם שהיו בליבת המאבק של הציבור הדתי על צביון המדינה, שהיו יוצאים עליהם להפגנות או מפילים ממשלות לא מעניינים במקרה הטוב, או נתפסים כמיותרים, מרחיקים או שגויים. אם הרב הרצוג זצ"ל כתב בזמנו ספר "תחוקה על פי התורה", תפיסות כאלו ממותגות היום באופן מיידי כ"מדינת הלכה", וכרעיון פסול. במילים אחרות השאלה כבר איננה כיצד מקדמים מדינה יהודית, אלא האם בכלל צריך מדינה יהודית, ומה משמעותו של המושג הזה.
צריך לחדד לא מדובר בהכרח בהיחלשות של האמונה. פעמים רבות את השאלות הללו מעלים דווקא אנשים מאמינים, שומרי תורה ומצוות, בוגרי ישיבות ואנשי חינוך. נדמה שככל שהציבור האמוני התקרב לעמדות השפעה, כך הוא נאלץ להתמודד עם שאלות יסוד שבעבר היה קל יותר לדלג עליהן. יש הבדל בן חוויה של מיעוט שצועק את עמדותיו והביקורת שלו, לבין הצורך לגבש תוכנית יישומית מעמדת הנהגה.
את האדם מלוות שתי תנועות:
התנועה הראשונה היא הרצון לתקן את העולם: הרצון להתמודד עם עוולות, לפתור בעיות, לשפר את המציאות האנושית ולקדם חברה טובה יותר. זוהי התנועה שמניעה את החשיבה הפוליטית והאידיאולוגית. שמרנים, ליברלים, סוציאליסטים וזרמים אחרים חלוקים ביניהם בשאלת הדרך, אך כולם עוסקים בניסיון ליצור עולם טוב יותר באמצעות הניסיון האנושי, החשיבה המדינית והפעולה הציבורית.
התנועה השנייה היא החיפוש אחר משמעות: השאלה איננה רק כיצד לחיות, אלא לשם מה לחיות. לא רק כיצד לשפר את המציאות, אלא מהי משמעותה. תנועה זו באה לידי ביטוי בעולם האמונה והדת, אך בעולם המודרני היא נתפסת בדרך כלל כעניין אישי, פרטי ואינדיבידואלי.
כאמור, באופן פרדוקסלי דווקא כאשר הציבור האמוני הולך וגדל גם דמוגרפית, אבל גם כחלק מתנועת התעוררות אמונית, שהתעצמה בעבות המלחמה - בעולם הדתי כיום הולכת ומתרחבת ההפרדה בן הדברים. בן החיים הציבוריים שגם אם הם מושפעים מהתפיסה הדתית, הם נתפסים כחלק מדיון גלובלי על הדרך לעשות את העולם יותר טוב מתוך נקודת מבט אנושית, לבין החיים הפרטיים הדתיים.
ההפרדה זהו התחזקה במידה רבה בעקבות ניסיונות היסטוריים לחבר בין דת למדינה, ניסיונות שבמקרים רבים יצרו תופעות לוואי קשות של כוחנות, כפייה, פגיעה בחירות המחשבה והמצפון ולעיתים גם אלימות. כתוצאה מכך הלכה והשתרשה התפיסה שלפיה מוטב להפריד בין התחומים.
לפי תפיסה זו, האמונה מעניקה משמעות לחייו של האדם הפרטי, ואילו המדינה עוסקת בניהול החיים המשותפים. הדת שייכת לבית הכנסת, לבית וללב; המדינה עוסקת בביטחון, בכלכלה, במשפט ובחברה. משום כך גם אצל אנשים דתיים רבים התקבלה ההנחה שאדם יכול להיות מאמין בכל ליבו, ובו בזמן לראות במדינה כלי אזרחי שתפקידו לנהל את החיים בצורה הטובה ביותר, בלי קשר לשאלות של אמונה ומשמעות.
לפני שניגשים לשאלה למה. צריך להכיר בכך שכאשר מתבוננים בתורה עצמה, לפחות באופן שבו היא מציגה את עצמה, קשה להתעלם מכך שהיא אינה עוסקת רק בחייו הפרטיים של האדם. ולא מקבלת את ההפרדה וההנחה שמקומה של האמונה היא במעגל שבין האדם לבין עצמו, או בינו לבין קונו.
התורה עוסקת לא רק בתפילה ובאמונה, אלא גם במשפט, בכלכלה, במלכות, במלחמה, בהתיישבות, בחיי הציבור ובהנהגה הלאומית. היא אינה מציגה את עצמה כמערכת שנועדה לעצב רק את עולמו הפנימי של היחיד, אלא כתפיסה כוללת של חיי עם. נקודת המוצא הזו מולידה את השאלה הראשונה: שאלת הלמה.
אם העולם המודרני התרגל להפריד בין אמונה לבין החיים הציבוריים, ואם גם אנשים מאמינים רבים מקבלים כיום את ההנחה שהאמונה שייכת למרחב הפרטי, מדוע בכלל היהדות רואה צורך במדינה יהודית? מדוע היא אינה מסתפקת בכך שיהודים יחיו חיים של תורה ומצוות כאנשים פרטיים? מדוע היא עוסקת גם בחיי ציבור, במשפט, במלכות ובלאומיות? במילים אחרות: מדוע התפיסה היהודית רואה בחיים הציבוריים חלק מעבודת ה', ולא רק מסגרת טכנית שנועדה לאפשר לאנשים לחיות את חייהם?
אך לצד שאלת ה"למה" ניצבת גם שאלת ה"איך". גם מי שישתכנע שהיהדות מבקשת לעצב לא רק את חיי היחיד אלא גם את חיי הציבור, אינו יכול להתעלם מהקושי הגדול. ניסיון העבר מלא בדוגמאות של חיבור בין דת לשלטון שהוביל לכפייה, לדיכוי, לפגיעה בחירות המחשבה, למאבקי כוח ולעיתים גם לאלימות.
לכן השאלה איננה רק האם מדינה יהודית היא רעיון נכון, אלא גם כיצד היא אמורה להיראות. כיצד ניתן לקיים חיים ציבוריים המושפעים מאמונה מבלי ליפול לאותן תופעות שליליות. כיצד יכולה מדינה יהודית לקדם את המטרות שלשמן היא קיימת, בלי לאבד את חירותו, אחריותו וכבודו של האדם.
אלו שתי השאלות שילוו את סדרת המאמרים הזאת.
ננסה להתחיל מן היסודות – מן השאלה למה בכלל היהדות מבקשת מדינה יהודית – ומשם להתקדם בהדרגה אל השאלות המעשיות יותר: מהי ריבונות יהודית, מהו מקומה של התורה בחיים הציבוריים, מה היחס בין אמונה למדינה, וכיצד אמורות להיראות סוגיות קונקרטיות של משפט, חינוך, שבת, גיור ונושאים נוספים.
לפני שנשאל כיצד אמורה להיראות מדינה יהודית, נדמה שהגיע הזמן לחזור לשאלה פשוטה ויסודית יותר:
למה בכלל צריך מדינה יהודית?
