מה לעשות? • דעה

בדרך זו, של עשייה גדולה נוכל להתעלות מעל הפילוג בתוך המחנה, פילוג שטחי וחיצוני בין "מתונים" ל"קיצוניים". בדרך זו נוכל לסחוף את הנוער המסור לחלוציות וערכיות. לא מרמור ואופוזיציונריות. כן יצירה ושמחה. לא מגננה. יוזמה. • דעה

ב"ה

"מסביב יהום הסער, רב הקושי והצער, אבל יש על מה לשמוח יש עוד אומץ יש עוד כח"

מה לעשות?

זהו. הסכמה שבמשא ומתן הממושך ברורה. אפילו נפתלי בנט שעד לא מזמן אמר שחבל להתווכח על דברים לא מעשיים נושא נאומים מדיניים ומאיים בפרישה מהממשלה.

כבר אין חולק על כך שנדרשת התעוררות נרחבת. שנדרשת התמודדות. שהמצב לא מאפשר להפטיר כאשתקד.

אז, מה יש לעשות ? מה אפשר לעשות מול סכנת אוסלו ג'?

ישנו הנתיב הפוליטי. ישנם 12 חברי כנסת בבית היהודי, ועוד רבים בליכוד ביתנו. אולם , למרות חשיבותם, כל מי שיודע חשבון פשוט, יודע שאין הדבר תלוי באצבעותיהם. עבודתם חשובה. מסירותם בולטת, הם מביאים תוצאות והופעתם מעוררת כבוד לאומי, אך אין בכוחם למנוע מהלכים הרסניים. לנתניהו יש אלטרנטיבה משמאל. וזהו חשבון פשוט.

אז מה יש לעשות?

אפשר לצאת לרחובות! להפגין! למחות!

אפס, למרות קמפיין ממושך ויקר אודות סכנת "אוסלו ג'" הציבור מסרב להתעורר. הכשלון בגוש קטיף, התחושה הרווחת ש"הפגנות לא עוזרות", הפילוג בין מתונים לקיצונים בתוך המחנה, בין חרד"ל ללייט – ועל כולם – הערפל שהממשלה מפזרת- כל אלה מונעים התעוררות ציבורית.

וזו, לא נראית באופק. וודאי לא בהיקפים הנדרשים.

וגם אם המצב יחמיר, ובעקבותיו תקום זעקה, זה עלול להיות מאוחר מידי.

אז מה אפשר לעשות?

אולי באמת, אין מוצא מעשי ויש להרבות בתפילה, להתקדש, להגביר את טהרת המחנה?

אלו וודאי דברים חשובים, אך אנו מצווים בהתמודדות מעשית עם המציאות. "סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה". אין לנו רשות להתעלם מעולם המעשה.

אז מה לעשות?

אולי יש להמשיך, קמעא קמעא, בית ועוד בית, ביהודה ושומרון. לקוות שהערבים ידחו את התוכנית או שמשהו אחר ישתבש, לזכור שהזמן לטובתנו וכל יום שעובר וכל ילד שנולד ביו"ש מחזקים את אחיזתנו.

גם אלו דברים נכונים, אך עם הסכנות יש להתמודד. הסכנות הם בהיקף כזה שלא מאפשר התעלמות.

אז מה לעשות?

אולי יש לקוות למשאל עם, לנקודת הכרעה, ואז נצא בהמוננו ונשכנע את "עם ישראל" להגיד "לא" לחלוקת הארץ.

אלא שלבד מהאיסור לקיים משאל עם על ארץ ישראל , יש לקחת בחשבון שגם הערבים יצטרפו. וגם לחץ תקשורתי מאסיבי יופעל, ולחץ בינלאומי אכזרי.

אין לקוות לקרב כזה. הפסד בקרב כזה משמעותו נפילה שאחריתה מי ישורנה. ומנגד לנצחון בקרב כזה משמעות זמנים בלבד.  ורבים הסיכויים ליפול בו.

אז מה לעשות?

אין ברירה, יאמר מי שיאמר,  צריך תהליכי עומק. ללא הבנה של תורת ארץ ישראל , תורת הרב קוק זצ"ל , בכל שדרות הציבור הישראלי , לא נוכל להמשיך את אחיזתנו ביהודה ושומרון. יש להתקרב אל העם , להקים גרעינים תורניים ולהפיץ את תורת א"י.

אמת, תהליכי עומק הם דבר חשוב, ובוודאי שיש בכוחם להשפיע, אך פה עומדת סכנה מיידית. אין זמן.  וכמו שהטווח הארוך חשוב, כך גם הטווח הקצר.

אז מה, ישאל הקורא,  באת לפסול את כל השיטות? את כל הדעות? באת לייאש אותנו? עדיף שתתן למי שעושה לעשות ולא תחליש ותבלבל!

חלילה! יש לכבד את כולם! יש לכבד את המוחים והמעוררים. יש לכבד את חברי הכנסת ופעילי המפלגות. יש לכבד את המתונים ויש לכבד את הקיצונים. יש לכבד את אנשי התפילה ויש לכבד את אנשי הגרעינים התורניים. את כולם יש לכבד ואת כולם יש על מה לכבד. כולם פועלים לשם שמיים וכולם עושים עבודת קודש שפירותיה ניכרים.

אך המציאות המיידית מחייבת התמודדות!

אז מה אתה מציע לעשות?

ללכת קדימה. בגדול. בענק.  באלפים. ברבבות. בשמחה , בשירה, בריקודים, באחדות. באהבת התורה, מתוך אמונה בעם ישראל , בשמחת בניית ארץ ישראל.

לא להתעסק בפילוגים, לא להתעסק במחאות. לא להתבכיין.

לשמוח. לסחוף ולהסחף בגל עממי המוני של אהבת הארץ.

גל גדול של חלוציות. גל גדול של מסירות. גל גדול של שמחת מעשה. גל גדול שיסחוף ציבורים רחבים ואת ממשלת ישראל להתיישבות גדולה.

לא להתגונן. לא להגיד לא. ליזום. לפרוץ. להגיד מה כן.

כן- אהבת ארץ ישראל. כן- תנופת עשייה חלוצית.

בדרך זו, של עשייה גדולה נוכל להתעלות מעל הפילוג בתוך המחנה, פילוג שטחי וחיצוני בין "מתונים" ל"קיצוניים". בדרך זו נוכל לסחוף את הנוער המסור לחלוציות וערכיות. לא מרמור ואופוזיציונריות. כן יצירה ושמחה. לא מגננה. יוזמה.

דרך זו  ומסרים אלו, יקלו על חברים רבים בממשלה לתמוך פומבית בגל זה בלא להתנגש. וממילא יובן כמה גדולה אהבת עם ישראל לארצו, וכמה לכל דיבורי הנסיגות אין מקום.

וממילא יובן כמה גדולה תהיה ההתנגדות הנפשית והמעשית לכל מהלך של נסיגה.

והערה נוספת לפני השורה המעשית:

למחנה ארץ ישראל נוספו בשנים האחרונות כוחות רבים וגדולים:

גרעינים תורניים נפרסו בערים רבות. הכו שורש. התערו עד כדי כך שחלקם אף העמידו מתוכם ראשי ערים.

עיתונים וביטאונים רבים קמו, בתפוצה רחבה ובסגנונות מגוונים.

למחנה ארץ ישראל קמו נציגי ציבור רבים. שדולת ארץ ישראל בכנסת מונה 40 חברי כנסת. שליש מכנסת ישראל. זהו מספר לא נתפס ששנים רבות לא היה כמותו.

על מפלגת הבית היהודי, המזוהה עם מפעל ההתיישבות , מדברים כעל כח עולה, כלל ישראלי, שהעומד בראשו מרשים בהופעותיו הבינלאומיות  ומוצב בסקרים כאישיות מועמדת לראשות הממשלה.

למחנה ארץ ישראל תנועת הנוער הגדולה במדינה ותנועות נוער נוספות.

למחנה ארץ ישראל , ישיבות, מכינות, מדרשות אולפנות, ישיבות תיכוניות ותיכונים.

מחנה ארץ ישראל הוא מחנה גדול וחזק. הייתכן שמחנה זה יסתפק במחאה מתגוננת? האין כוחות אלו מאפשרים וממילא מחייבים פריצה גדולה קדימה?

ומכאן , לשורה המעשית:

בי"ג אדר א' תתקיים צעדת המונים ביוזמת תנועת נחלה להתיישבות ובשותפות גדולי תורה, זקני גוש אמונים, שרים, חברי כנסת, ראש עיריית מעלה אדומים מר בני כשריאל וראשי מועצות רבים ביהודה ושומרון מירושלים לe1 , מבשרת אדומים שנמצאת בשטח אסטרטגי בין ירושלים למעלה אדומים.

אל כל אנשי המעשה מכל פלגי מחנה ארץ ישראל מופנית הקריאה – היו שותפים פעילים בהפקת הצעדה, בשירה בריקודים בשמחה של מצווה ובשמחה של עשייה.  אל תחשו בימים גורליים אלה.

הכותבים חברים בתנועת נחלה להתיישבות