[caption id="attachment_4998" align="alignleft" width="100%" caption=""הם אזוקים יותר ממני""] בשתי פשיטות לפנות בוקר עצרו כוחות הבטחון הישראליים חבורה מיצהר. החשד: הצתת השטיחון ליד המסגד ביאסוף, מתוך חרדה של ממש להצתת המזרח התיכון. החבר'ה שתקו (דגים או לא?) וזומן לחקירה גם הרב יצחק שפירא שליט"א, ראש הישיבה. הרב איציק החליט להיענות להזמנה ולבקר במשטרה, מה שלא הפריע להם לעצור אותו ולבקש את הארכת מעצרו בתואנות שונות ומשונות. אגב, ביום מעצרו של הרב איציק, היו כוחות הבטחון עסוקים בהריסת בית הכנסת בנחליאל. פשוט שם כנראה לא היה שטיח...
למרות מאבק השב"כ, השופטים פשוט לא הבינו מה הם רוצים ושחררו אותו.
מה קרה בינתיים?
השב"כ מצא הזדמנות לנסות לסכסך בין החברים (כל אחד מקבל "הקלטה" או "תמלול" של חבר המלכלך עליו וכדו', מישהו מדליף לכתבי העיתונות ש'הרב יצחק גינזבורג לא תומך בחבר'ה הללו' וכן על זו הדרך – כיד הדמיון הטובה על החבר'ה במחלקה היהודית), לבזות את התורה – ובעיקר להתבזות בעצמם, גם מול בית המשפט וגם מול הציבור. לעומתם, אנחנו היו ששמחו מאוד בהזדמנות להבעת תמיכה –עשרות רבנים שהצטרפו תוך יום למחאה הציבורית, נהנו לחזק את האמון הרב אחד בשני ולהיות בשמחה (כמו שהם אומרים: כי זה גם כיף, וגם משתלם!).
השב"כ נשבר בחקירה
אם לא החבר'ה מיצהר, לפחות השב"כ נשבר בחקירה... השתיקה של העצורים גרמה לחוקרים להגביר מאוד את קצב הדיבור, התיסכול עשה את שלו והחוקרים צעקו במרירות על העצורים - כל חוקר והצרות שלו. אחרי שיצא, שאל מישהו את הרב איציק מדוע הוא לא מברך הגומל, כדין אסיר שהושם באזיקים. "הם אזוקים יותר ממני", השיב. "הם ויתרו על הבחירה אם למלא פקודות או לא". שפתיים ישק. החרבים של העצורים מוסיפים: בינתיים כולנו למדנו: עם החברים יש אמון, יש שמחה ויש הצלחה. וחילופיהן בשב"כ.
