מחר: ערעור על הרשעת הרב אליצור סגל בהעלבת הרבצ"ר וייס

ביהמ"ש המחוזי בירושלים ידון מחר בערעור שהגיש הרב אליצור סגל על הרשעתו בהעלבת הרבצ"ר לשעבר ישראל וייס, זאת בעקבות מאמר חריף בו ביקר את הרב וייס על חלקו בגירוש יהודים, הפקרת בטחון יהודים, חילול שבת ועבירה על איסורי צניעות וכשרות
[caption id="attachment_1153" align="aligncenter" width="320" caption="רבצ"ר הגירוש ישראל וייס (אלעד גוטמן - דובר צה"ל)"]
מחר (ה') יערך בבית המשפט המחוזי בירושלים דיון בערעור שהגיש הרב אליצור סגל על הרשעתו בהעלבת הרבצ"ר לשעבר ישראל וויס, וזאת בעקבות מאמר שכתב נגד התנהלותו.
לפני מספר חודשים הורשע הרב אליצור בעבירה של העלבת עובד ציבור, וזאת לאחר משפט ממושך. המאמר פורסם בתקופת גירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון ותקף בחריפות את התנהלותו של הרב וייס. הרב סגל ציין מפר נקודות ובהן עניין הכשרות בצה"ל, ענייני צניעות, שפיכות דמים באי מלחמה באוייב וכמובן גירוש יהודים מאדמתם.  הרב סגל כתב כי הרבצ"ר עובר על לא תרצח, לא תנאף, מחלל שבת ועוד.
עו"ד איציק בם המייצג את הרב סגל ערער על החלטת בית משפט השלום בטענה כי מדובר בפגיעה קשה בחופש הביטוי. "מדובר בדיון חשוב ביותר לחופש הביטוי בישראל", אמר עו"ד בם בשיחה עם הקול היהודי, "אם לפרסם מאמר דעה על עובד ציבור זה פשע, ישראל לא תהיה דמוקרטיה".
באתר העין השביעית צוטטו חלקים מהערעור. "הרשעה בהעלבת עובד ציבור על פרסום מאמר פובליציסטי המבקר, גם בלשון חריפה ובוטה, את תפקודו של עובד הציבור, יש בה כדי להרוג את ציפור נפשה של הדמוקרטיה הישראלית – את חופש הביטוי הפוליטי", כתב עו"ד בם. "השימוש בעבירת העלבת עובד ציבור כנגד מאמר פובליציסטי עלול להיות בעל אפקט מצנן על השיח הציבורי ועל הביקורת הציבורית החיונית בדמוקרטיה".
לדבריו של בם נוצרו במדינת ישראל "שני מיני חופש ביטוי. האחד הוא חופש ביטוי לעשירים — חופש הביטוי ממנו נהנים כלי תקשורת מרכזיים, שיש בו הגנות למכביר המאפשרות לכלי התקשורת לרמוס את כבודו של אדם, גם אם הוא עובד ציבור, על-ידי 'אמת לשעתה' למיניה [...] הרי אף פרקליט לא ההין להעמיד את אילנה דיין לדין בעבירה של העלבת עובד ציבור כאשר היא טענה שסרן ר׳ ביצע וידוא הריגה.
"לעומת זאת, ישנו חופש הביטוי לעניים, אשר הפובליציסטיקה שלהם, המתפרסמת באתרי אינטרנט אזוטריים, אינה נהנית מהגנות הניתנות להבעת דעה, אלא נבחנת במשקפי דיני העלבת עובד ציבור הפליליים, שאינם מכירים, אליבא דבית-המשפט העליון, בהגנות של אמת והבעת דעה. חלוקה זו שעשה בית-המשפט הלכה למעשה בין חופש הביטוי לעשירים לחופש הביטוי לעניים אינה ראויה למדינה המבקשת להתקרא דמוקרטית".
לטענתו, עבירת העלבת עובד ציבור היא "עבירה ארכאית והערך המוגן בה – כיבוד השלטון ומוסדותיו והגנה עליהם מפני פגיעה מילולית – אינו ראוי להגנה באמצעות המשפט הפלילי". הודעת הערעור מסתיים במלים: "הרשעה של כותב מאמר פובליציסטי על תפקודו של עובד ציבור בעבירת העלבת עובד ציבור הינה עלבון צורב לחופש הביטוי בישראל. בית-המשפט הנכבד מתבקש לתקן עלבון זה, לבטל את הכרעת הדין ולזכות את המערער מכל אשמה".
אתר העין השביעית דיווח כי בשבוע שעבר פנתה האגודה לזכויות האזרח בישראל בבקשה להצטרף לדיון כ"ידיד בית-המשפט". נציגת האגודה, עו"ד לילה מרגלית, טענה כי פסק הדין שניתן בעניינו של סגל הוא "עליית מדרגה מדאיגה" ביישום סעיף העלבת עובד ציבור, "העלולה לערער את ההגנה על חופש הביטוי הפוליטי במדינת ישראל ואת זכות האזרח לבקר את התנהלותם של אנשי ציבור ללא מורא".
לטענת האגודה, "אין מדובר במעשה העלבה כלפי עובד ציבור זוטר בשטח, אלא במאמר פובליציסטי שכל כולו הבעת עמדה ביחס להתנהלותו של עובד ציבור בכיר בעל שיקול דעת שלטוני רחב. המאמר כולל אמנם אמירות קשות, אולם במדינה דמוקרטית זו זכותו היסודית של אזרח להביע ביקורת כנגד איש ציבור בלשון בוטה ופוגענית. [...] המקרה דנן הוא מקרה מובהק שבו דברי הביקורת נגד עובד הציבור הבכיר הובאו כחלק בלתי נפרד מדיון ציבורי פולמוסי אודות שאלות פוליטיות וערכיות השנויות במחלוקת. בנסיבות אלה, מתקיימים במלוא עוצמתם הרציונלים המחייבים מתן הגנה מיוחדת לחופש ביטוי, ונחלשת ההצדקה בסיווג האמירה כ'מעשה העלבה'.
"הרב הצבאי הראשי הוא עובד ציבור בכיר", נכתב בהמשך הבקשה, "הממלא תפקיד ציבורי חשוב במדינת ישראל. זכותו של אזרח לבקר את התנהלותו באופן חריף היא זכות יסוד חוקתית, המהווה חלק בלתי נפרד מחופש הביטוי הפוליטי הניתן לו".
בערעור ידונו השופטים נאוה בן-אור, תמר בזק-רפפורט ורם וינוגרד.