מלב אל לב

בליבה של שכונת נחלאות הירושלמית הוקמה בחודש אלול ישיבה חסידית קטנה לבעלי תשובה. בישיבת 'לב לדעת' הרמוניה מיוחדת של לב ושל דעת. בעלי תשובה ויהודים פשוטים, דתיים מבית והרבה חסידות לעומק – מקום שבאמת נעים וטוב להכיר.

 
יהודי יקר מתגורר בנחלאות, מאותם ישרים ותמימים שהתברכה בהם השכונה – צדיק חיים שמו. כשמו כן הוא, צדיק וישר. משכים כל ימיו לתפילה בנץ, אינו מוותר על שיעורי תורה, מוקיר רבנן ושמח בחלקו. צדיק זה משמש בקדש כגבאי של בית כנסת קטן בשכונה – 'פתחיה' הוא נקרא. בית הכנסת נבנה לפני שנים רבות על ידי עולים מפרס שהשתקעו בשכונה.
זו הייתה יכולה להישמע פתיחה לסיפור ירושלמי טיפוסי – בית כנסת קטן, גבאי מסור והרבה פשטות וישרות; האמת, שככזה, הוא גם יכול היה להישאר עוד שנים רבות וטובות אלמלא יום אחד מימי תמוז דאשתקד בו קיבל הסיפור הזה תפנית מעניינת ומרעננת.
אותו יום מגיע לבית הכנסת הקטן רב צעיר ומלא מרץ, בשם יהודה הרשקוביץ', ובפיו שאלה ובקשה: רוצה הוא להקים ישיבה בירושלים לבעלי תשובה החפצים לעסוק בתורת החסידות בכלל ובתורתו המיוחדת של הרב יצחק גינזבורג, בפרט. ואם כבר בעלי תשובה, ואם כבר ירושלים, אזי בתי הכנסת שבשכונה הקטנה נראו לו כמתאימים לצרכיו כפתור ופרח. צדיק נענה ברוחב לב לבקשה המעניינת ולבית הכנסת 'פתחיה', שחוגג כמעט מאה ועשרים שנה להיווסדו (!), הייתה עדנה מחודשת.
בימיו הראשונים של 'זמן אלול' נמנו על תלמידי הישיבה רק זוג חברים מהישיבה ביצהר שבאו לסייע בהקמת המקום. לאט לאט – בעקבות פרסום מפה לאוזן – נקבצו ובאו להם בחורים בעלי תשובה ממקומות שונים. האחד מיבנה שבדרום, חברו מדרמסאלה שבהודו והחבורה המתוקה עוד הולכת ונבנית.
"ייחודה של ישיבת 'לב לדעת' היא בדמותו ותורתו של הרב גינזבורג" – מסביר לנו הרב יהודה בפשטות ישירה – "הרב גינזבורג הוא דמות ייחודית ביותר: חסיד חב"ד שמזוהה פוליטית עם הימין הקיצוני, ועם זאת מצוי מאד במדע, באומנות ובפסיכולוגיה. שילוב נדיר בין בהירות וחדות לרגישות ועדינות; בין תחושת שליחות חזקה ורצון עז לתיקון העולם לבין אנושיות, סבלנות ופתיחות. הגישה המיוחדת הזו מופיעה וחורזת בתורתו העשירה והעמוקה של הרב, שעוסקת כמעט בכל תחום אפשרי – בחלקים העמוקים של פנימיות התורה, בתורת הנפש, בבית היהודי ובזוגיות, בחיבור תורה ומדע, בעניינים פוליטיים ועוד."
 
[caption id="attachment_29272" align="aligncenter" width="517" caption="הרב יהודה הרשקוביץ עם הרב גנזבורג"]

 

מהודו לנחלאות
ר' יהודה, תלמידו של הרב יצחק גינזבורג מזה מספר שנים, חש שהוא בונה לרבו בית – "הרב מדבר על זה שנים שיש צורך בישיבה שתקלוט את כל מי ש'נדלק' על התורות שלו ועל הסגנון המיוחד שהוא מקנה בעזרתו את סודותיה של פנימיות התורה".
הצורך במקום שיקנה באופן מסודר, שיטתי ונינוח את תורתו של הרב גינזבורג הפך למהותי עוד יותר אצל שליחו של הרב ב'בית חב"ד' בעיר רישיקש שבהודו – ר' זהר דוד. אל ארצות המזרח הרחוק נקבצות נשמות רבות של צעירים יהודים. אלו מסתובבים שם מבולבלים ונבוכים וכל טיפה ברוכה של יהדות מתגלה שם כמצילה חיים ממש. דא עקא, שאין די ב'עזרה ראשונה' שכזו ונשמה יהודית זקוקה ליותר. מתוך הכרה זו פנה ר' זהר לעמול יחד עם הרב הרשקוביץ' על הקמתה של הישיבה, שתשמש כמקום המשך מסודר ונוח לפעילות הענפה במזרח וב"ה, פירות ראשונים הזוג כבר זוכה לראות.
כמובן, שמקום שכזה, חי ותוסס מחד, ופנימי ורגוע מאידך, הנמצא בלב לבה של שכונה כנחלאות, מזמין אליו בטבעיות אנשים רבים, מחפשים ומתעניינים. כך זוכים בחורי הישיבה לביקורים דרך קבע – זה רק נכנס להניח תפילין והלה בא דרך קבע לחברותא יומית וגם הוא שאין עיתותיו בידו ורק ייכנס לרגע לטעום טעמה של התוועדות חסידית וימשיך בחופזה לעיסוקיו.
ישנו ווארט קוצקאי חריף אותו אוהב הרב יהודה לשנן, במיוחד לאלו המתעניינים אצלו על קהל היעד של הישיבה שהקים: "זה אלי ואנוהו, אלוקי אבי וארוממנהו" – אומר הפסוק. ובקוצק דרשו – קודם "זה אלי" – ה"אלוקים שלי" כפי שאני מוצא אותו ומזדהה עמו ולאחר מכן – "אלוקי אבי" – ההזדהות עם מסורת בית אבא והמשפחה. לבעלי תשובה, שהשאירו אחריהם את כל אורח החיים בו גדלו, אמרה זו איננה רק בגדר ווארט אלא דרך חיים ממש. "החידוש הוא" – מחדד ר' יהודה – "שכל מי שמרגיש שלא די לו ב"אלוקי אביו" והוא מחפש את אלוקיו שלו, זה שהוא יכול להזדהות עמו ולעובדו באמת ובתמים, גם הוא בשם 'בעל תשובה' ייקרא. גם אם הוא חובש כיפה מאז ומעולם ופוקד את בית הכנסת שלוש פעמים ביום, וודאי ששערי הישיבה פתוחים גם בשבילו".

 

 

\
r\n[caption id="attachment_29276" align="aligncenter" width="553" caption="הישיבה בשכונת נחלאות"]
גם אני, כחבר נעורים של הרב יהודה עוד מימיה העליזים של ישיבת 'עוד יוסף חי' שביצהר, מצאתי את עצמי נענה להזמנתו ופוסע כל יום רביעי בשבוע בסמטאות האהובות עלי אל בית הכנסת הקטן שברחוב ארנון. באותם ימי רביעי בעמדי לצאת בחזרה אל ביתי אני נהנה להציץ הצצה אחרונה אל הפסיפס המרתק שמאחורי – ספריו הצבעוניים של הרב גינזבורג השוכנים בבטחה לצד ספרי 'חק לישראל' מעלי אבק. יהודים תמימים של 'מחנה יהודה' וצעירים הצועדים את צעדם ראשון בעולם של תורה וחסידות.
הצצה חפוזה זו מותירה בפי טעם מתוק של עוד וחיוך גדול שעתיד ללוות אותי בשבוע שלפני..