נשמותיהם עמדו תחת ההר

"זו זכות גדולה לעסוק ולסייע לאלו שנשמותיהם עמדו עמנו תחת ההר וקיבלו תורה", אומר הרב שמואל ששפורטש, חבר בבית הדין לגיורים של הרב קרליץ בראיון לקראת חג השבועות, ומתייחס לסוגיות הבוערות בתחום הגיור
[caption id="attachment_88119" align="aligncenter" width="300"] בית דינו של הרב קרליץ בבני ברק
'חוק הגיור' שעבר לאחרונה בכנסת, יאפשר לכל רב עיר להקים בעירו הרכב לגיורים. יוזמי החוק מציגים זאת כפתח לצמצום הבירוקרטיה, אולם לדעת רבים חוק זה, כמו גל החקיקה בסוגיות דתיות נובע משיקולים פסולים. "אין מחסור של רבנים בבתי הדין לגיור. כל מי שמגיע לבית דין מסיים תוך חודש-חודשיים את כל התהליך, שצריך להיעשות ברצינות הראויה", קובע הרב שמואל ששפורטש (45), חבר בבית הדין לגיורים של הגאון הרב ניסים קרליץ בבני ברק, המשמש כראש כולל בעיר. "החוק החדש לא הגיע בגלל הרצון להגביר את הידידותיות למתגייר, אלא לתת אלטרנטיבה לפרוצדורה יותר קלה. ומי שלא נכנס דרך הדלת, נכנס דרך החלון או הארובה".
"החוק הזה יזיק בלא מעט מקרים, אבל גם יפתח את העיניים להרבה מאוד אנשים", הוא מנסה למצוא נקודה טובה. "כמו שבחו"ל רבים מאלו שעברו בבתי דין ליברליים או אפילו רפורמים, מבינים אח"כ שהם קיבלו נייר אבל לא עברו תהליך מעמיק ורציני, ובאים שוב לבית דין מוכר ומקובל. במצב הנוכחי קשה להסביר שהגיורים דרך הצבא הם לא רציניים. מי שירצה שהגיור שלו ייחשב רציני בהיבט ההלכתי, לא ילך לכל רב עיירה בן 30 שלא ברור היכן למד ושימש, אלא יחפש בתי דין רציניים".
בהקשר זה, לגבי ההצעה המתחדשת מפעם לפעם לפתוח ספרי יוחסין, סבור הרב ששפורטש כי מדובר ביוזמה שכעת איננה מעשית. "אני מאמין שלא כולם ירצו להשתתף בזה, ואם זה חלקי, זה לא אפקטיבי ולא יביא תועלת".
מודעות גוברת בציבור החרדי
כעולה ותיק מצרפת הדובר מספר שפות הוא עוסק רבות בהבאתם תחת כנפי השכינה של יוצאי מדינות אירופה. בבית הדין פועלים מספר הרכבי-גיור המלווים את המתגיירים בכל שלבי התהליך: בירור שרשים, לימוד הלכה, ודאגה להשתלבותם בקהילות שונות ברחבי הארץ. פתיחת תיק גיור עולה כמה מאות שקלים, המשמשים לכיסוי ההוצאות. "כל הדיינים עושים את עבודתם בהתנדבות", הוא מדגיש. "זה כלל גדול - שאף אחד לא מקבל שקל אחד".
בשנים האחרונות, הוא מספר, מספר המתגיירים הולך ועולה בהתמדה, בעיקר בגלל העולים מחבר העמים ומאתיופיה, שבדקו בשורשיהם וראו צורך בגיור מלא או בגיור לחומרה. "לפני מספר שנים, לא היתה מספיק מודעות בציבור החרדי לעניין הזה, כיום מתייחסים אחרת למה שקורה מסביב. כשראו שיש בתי דין לא הגונים, גם רפורמים וגם כאלה ליברליים – והבינו שאסור לדחות את האנשים האלה, ומשתדלים לתקן כמה שאפשר לתקן. כדאי שיעשו את צעדם הראשון ביהדות ברגל ימין – בלי שימכרו להם כל מיני קולות".
כסימן לביקוש – כמו גם למודעות הגוברת, הוא מציין: "אם פעם היו מגיעים אלינו 1-2 בחודש, היום מגיעים 7-8 מדי שבוע. מאחר ואין לנו שום מימון, ולעיתים העומס גדול או שבירור יהדות מסוים הוא מורכב ויקר, אנחנו שולחים לבית דין חרדי אחר או לבית הדין של הרב ישראל רוזן מגוש עציון".
בין ג'מייקה לגטו ורשה
לעיתים מגיעים מקרים של אדם המוחזק כיהודי גמור ("משה כהן"), אך התברר שהוא גוי, וגם להיפך. את אחד המקרים האלו הוא זוכר במיוחד. "אשה שחורה, ילידת צרפת שביקשה להתגייר, סיפרה במהלך הריאיון שסבתא שלה היא לבנה. שלחנו אותה לצרפת להביא תעודות, ובחזרתה היא הביאה גם צרור מכתבים כתובים פולנית, בין הסבתא – שנפטרה בינתיים – לבין האחים שלה. על המכתבים היה כתוב שם משפחתה של הסבתא, שם יהודי נפוץ – אך קיים גם אצל גויים. הבאנו מתורגמן שיפענח את הכתוב, ומתברר שאותה סבתא ברחה מורשה לצרפת, והאחים שלה שנתקעו בגטו סיפרו לה על הצרות והרדיפות".
"היא תחקרה את אמא שלה שסיפרה כי לאחר השואה הסבתא החליטה לברוח הכי רחוק מהעם היהודי והחליטה להתחתן עם כושי. גם האמא, באופן טבעי, התחתנה עם ג'מייקני. אחרי מחקר הלכתי נוסף התברר שאותה אחת היא יהודיה כשרה, שב"ה התחתנה והקימה משפחה תורנית לתפארת".
לסיום הוא מזכיר כי אחד הטעמים לקריאת מגילת רות בחג השבועות הוא כי כל הלכות קבלת גרים נלמדות מהפסוקים המלמדים על ההכנה שעשו ישראל למתן תורה. "זו זכות גדולה לעסוק ולסייע לאלו שנשמותיהם עמדו עמנו תחת ההר וקיבלו תורה".

פורסם לראשונה בעלון 'גל עיני' – מתורתו של הרב יצחק גינזבורג